אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

שאתה נותרת ככה פרוץ לכל עבר, מוגף בביתך, ביתה, ולא לבד, אלא בחברתם של 50 שנות אבק, של ספות מרובות ושטיחים ושנדלירים נדירים מאמצע המאה הקודמת אולי. שקליפות ביצים אצלך נשארות על השיש. שחלקי טישו וניירות מעוכים מתגוללים בכל עבר, שזקנך צימח פרא וחולצתך התפקעה מעליך. עטיפות של דברים שאכלת ולא ידעת שאכלת, עד שהתבקע משהו אצלך, עד שאמרו לך ...

ישבנו אני ואתה, שתתתי. חיה פצועה בִּפעולה. ראיתי היטב ופחדתי לגמוע מכול גודש הטוּּב שנרמז היה מריסיךָ. אתה קצת עפעפתָ ואני נזכרתי בכול השיפעָה הזאת שפעם עמדה לרשותי. מקורה איננו ידוע אבל היא טבועה בך ודאית.