אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
שאתה נותרת ככה פרוץ לכל עבר,
מוגף בביתך, ביתה,
ולא לבד,
אלא בחברתם של 50 שנות אבק,
של ספות מרובות ושטיחים ושנדלירים נדירים מאמצע המאה הקודמת אולי.
שקליפות ביצים אצלך נשארות על השיש.
שחלקי טישו וניירות מעוכים מתגוללים בכל עבר,
שזקנך צימח פרא וחולצתך התפקעה מעליך.
עטיפות של דברים שאכלת ולא ידעת שאכלת,
עד שהתבקע משהו אצלך,
עד שאמרו לך כבר,
עד שכמעט שמעת.
והכי עצוב היה המבט של אבי כשסיפרתי לו.
אחרי שציקצק, אחרי שאמר דברים,
פניו לפתע הראו
איך עצב ורוך נמהלים.
תיאור עדין ומכמיר לב של הקושי שבחילופי התפקידים אב – בת.
מאד מאד יפה הדרך בה בנית את השיר קורע הלב הזה.
ומשום מה יש לי תחושה שהיכולת להביע עצב ורוך אצל נשוא השיר, הפתיע את המשוררת
כתיבה יפהפייה ומכמירה
שיר מכמיר לב ונוגע וכתוב יפה אהבתי את דרכי המבע הרטוריים שלו(החזרות על ש… שיוצרות מצלול המחקה שקט או רעש פנימי)