אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
היום אסיט
את שיער ראשך ממצחך
ואלחש לך מילה.
אלחש לך מילה, הברה, תחילתה, אפקח את שפתיי, כמעט ואפתח ואומר,
הגה ראשון יכון במורד הגרון, כוונה תהמה בבטני,
תבוא מהאין, המלא השלם החלקי.
ועדיין דבר לא קרה.
היום
לא אצעק,
לא אצטרך דבר,
אפילו לא ממך.
היום אסיט את שיער ראשך ממצחך,
ואתן לך שקט.
זה יפה.
תודה, איציק.
רוניתי, לשיח של אהבה ולמעשה אהבה יש ביטוי יפה בתלמוד שנקרא: 'והיה מספר עמה,' כאן החלפת את היוצרות ואת מספרת עמו – בתנועות גוף ונפש עדינות.
וגם אם הסוף נראה כויתור תנועת היד המסיטה את השיער, כובשת
הי מוישלה.
תמיד אתה מחכים אותי, ותמיד בעדינות.
מעניין שקראת את זה כאשה מדברת אל גבר.
אולי טוב שלא ניקדתי.. ככה יש מקום לפירושים רבים יותר.
עדין כל כך רונית, כמעט מוותר, או מתחשב
הי חני, תודה.
מסכימה עם ה"עדין".
התחשבות גם ישנה כאן, וויתור – השאלה על מה.
קלטת את הניואנסים אני חושבת.
שיר עדין ומפנק.
תודה, לוסי.
כתבת "פינוק" וזה מעלה בי געגועים למובן המקורי של המילה פינוק ולא המובן המכובס והזנותי שקיבלה המילה הזו בעידננו בכל ערוץ אפשרי.
יפה רונית ועדין
מילה, חצי מילה , מבט אחד מהיר …
הי ריקי, תודה !
מילה, חצי מילה, הברה, חצי הברה,
שקט..
לפעמים השקט מזין כל כך, לפעמים מילים.
בעיני זהו שיר אוניברסלי עדין על אהבה יותר משיר אהבה ספציפי, שיר אודות מותר השקט והמחווה הקטנה של הסטת השיער מהמצח על פני המילה, הברה, תחילתה ואפילו חשיבתה
בשל העדר הניקוד והצורך של הקורא להכריע, קראתי את השיר כמופנה לנמענת אך בעיני הענין של מין הנמענ/ת ואפילו מין הדובר/ת אינו משמעותי לרגשות שמעורר השיר.
מצטרף ומסכים לכל מה שאהוד כתב.
הי גיורא, סימן שקראת אותו כמו שהתכוונתי.
אתה צודק, אהוד,
ככל שאפשר "לצדוק" לגבי כוונה של שיר.
שמחתי שהוא עורר בך רגשות כאלו, ונתן לך תחושה של אוניברסליות.
אני באמת כיוונתי לנמענת אשה (ספציפית במקרה שלי),
אבל יכול להיות מכוון גם לגבר.