אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
אחת לכמה זמן חייבים לעוף מירושלים, בעיקר מחמת החרדים מבחינתי,
ולא לקפוץ עליי,
לא מחמת כ-ל החרדים, אלא מחמת אלו שמנסים לבצע בנו כפייה, ומנסים
לומר או לרמוז לנו בדרכים פחות ופחות עדינות איך לנהוג ובעיקר מה ללבוש.
גם אם לא אומרים, יש שכונות (לא חרדיות) שבהן את מסתובבת בלבושך הרגיל, ומפנים אלייך
מבטים כאילו את חצי רוצחת לפחות. אני מיעוט.
כך הורגלתי לאורך תקופה להרגיש לוחמת בכל פעם שאני עוטה גופייה על גופי,
אבל אני לא מוותרת.
בשבוע שעבר נסעתי עם חבר למקום מדהים בארץ, מקום שיש בו גם חלקת חוף
שמיועדת לנטוריסטים בין השאר.
אנחנו לא נטוריסטים, אבל החוף ההוא כייפי לנו
והוא חופנו הקבוע, כי הוא חופשי, כי הוא נטוש לרוב, ואם יש בו אדם או קומץ,
הם עוטים או לא עוטים על עצמם בדיוק מה שהם רוצים.
בעיקר הנידחות שלו, זה מה שתופס אותי בו כבר שנים.
והגענו.
והיה כייף, ואני הייתי לבושה בביקיני החביב עליי, והיה לי נעים להרגיש שכשאני צריכה
להחליף מבגדיי הרגילים לביקיני וכן ההיפך, אני לא צריכה לחפש מקום מסתור באופן
מלאכותי (לגבי), אלא פשוט משילה ומחליפה ללא בושות.
נהננו, התפננו, היינו מבסוטים.
לפני העזיבה של החוף קרה רצף של כמה תקריות מוזרות, כולן התרחשו ליד מקלחת
השדה המאולתרת (טוש בבחוצה לגמרי), כשבאנו להתרחץ.
אני צילמתי, את חברי, הוא אותי וכולי.
הגיע אלינו איש שנראה בלתי מזיק בתחילה, והוא עירום ועריה.
אמר שהוא עומד להתקלח ושבבקשה לא נצלם.
ודאי שלא אצלם אותך, עניתי, אין בעיה.
ואז כרב המקום (טען שהוא "ממקימי" המקום),
הוא החל להרביץ בנו את תורתו, לומר שהחוף הזה הוא לנטוריסטים לגמרי,
ושהפעם זה יעבור בסדר, אבל אנשים "מדברים" ושבפעם הבאה לא יתנו לנו להיכנס
לשם עתירי לבוש כל כך (מעולם לא הרגשתי יותר טקסטילית בחיי.
כל כך התביישתי בביקיני שלגופי, הרגשתי ממש מנודה, ואז אזרתי עוז).
שאלתי אותו למה מדובר בחובה, ולמה מעולם אף אחד לא העיר לי על כך או נראה
מוטרד מכך, ולמה זה כל כך מפריע לו.
הוא שב וציין שהוא "בסדר" עם זה, אבל ואבל ואבל.
ניכר היה שמשהו מציק לו וזה לוא דווקא חוסר העירום הבולט כל כך שלי.
הרגשתי תחושה דומה מאד למה שקורה עם הכפייה החרדית בירושלים. דומה מאד.
אני מנודה, אנשים שמאמינים במשהו לא מספיק חופשיים או חזקים באמונתם וזה גורם להם
לתוקפנות ביחס לאמונה הספציפית שלהם.
בעודי מנסה להתאושש מההלם הראשון הזה, הלכתי אל המקלחת וכהרגלי, ביצעתי אותה
בחצי עירום, כי זה נראה לי אדיוטי להתבייש בשתי דקות האלו כשאף אחד לא ממש מסתכל.
בשנייה שנכנסתי הגיע אדם, טקסטילי הפעם (כלומר: עטוי בגד ים),
והחל לצעוק עליי שאסיים מהר !!!
הייתי קצת בשוק וחברי אמר לו שרק נכנסתי.
הוא אמר "בטח בטח, ראיתי אותך מתקלחת עוד מרחוק"..
תבינו, אני בחצי עירום ואיש חוצפן ניצב מולי במרחק 10 סנטימטרים וגוער בי לסיים את המקלחת
מיד, כאשר נכנסתי לפני 20 שניות !!
לא הספקתי להיות בשוק כי הוא החל ל..קלל.
קפאתי על עומדי ואמרתי לו שעכשיו אני מתקלחת שעה.
חברי השתנק מהתעוזה.
אני מעצבים.
חברי הבריון (:)) ניסה לגונן עליי בדרכו ואמר משהו כמו "הרף לך מהצק לעלמה ברה זו, מדוע זה תנבל פיך כה?"
הבאבון לא נראה מתרשם.
לאחר שנייה של הלם קל, הוא הביא עוד סריית קללות שלא שמעתי את תוכנה כי רעש המים והסבון החרישוני לרגע.
נקטתי בשקט, סיימתי במהירות להוריד את הסבון, ויצאתי.
פניתי אל הבאבון ואמרתי לו שאני ממש אבל ממש מציעה לו להתחיל להירגע.
הייתי כל כך כועסת ולא מעכלת, שלא הצלחתי להביע את רגשותיי, ורק צעקתי לחברי שנדמה
לי ששמעתי קללות ושמדובר כנראה במטורף.
הבאבון הלך, צעקתי לו כמה דברים פחות מרוסנים. הוא לא הגיב יותר, הווריד כנראה שב למקומו.
נשארנו על עומדנו עוד דקות ארוכות להבין למה קרה ואיך, מה גרם לרצף התקריות
המוזרות בחוף כה שקט ונעים, למה בנקודה הספציפית הזו דווקא, ואיזו קרמתיות התערבה שם.
חברי נטה לדבר בפשטות על קיומם של אנשים רעים או דפוקים.
אני כהרגלי ניסיתי להתעמק אולי שלא לצורך בנסיבות ובאחריות אפשרית שלי למשהו
מכל ההתרחשויות.
כך או כך, לא היה משעמם,
וכרגע לפחות אני ממש לא יודעת אם זה בסדר להלך בגופייה ברחבי העיר, או שמא עדיף בלעדיה
בכדי לא לעצבן קהל אחר, שיכול להיהפך עצבני לא פחות.
אולי מגבת היא הפשרה.
במגבת את אמורה להיות עטויה זמנית ואף אחד לא יודע אם את בדרך להתפשט או
להתלבש ארוכות.
כך תזוכי מחמת הספק.
טקסטילית בשעה 12 שלך
מרוקו בישראל
ארועים מעצבנים
תמונות מרגיעות לאללה
קראי את מאמרו של ביאליק,גילוי וכיסוי בלשון
"גילוי וכיסוי בלשון" אתה אומר ?
אני אנסה,
רק למה תתכסה, מי את/ה ?
ועל שום מה ההפנייה ?
לאלמוני/ת:
תודה רבה רבה לך על ההפנייה לביאליק,
קראתי את המאמר ונותרתי המומה.
זה גם עשה לי חשק לקרוא עוד מאמרים/מאסות של ביאליק, ואפילו…
לעזור קצת אולי בפרוייקט בן יהודה.
הקיצר: איך אומרים בירושלים ?
שכוייייח.
מירוש, באמת מרגיעעע.
הארועים היו מרגיזים ויותר מכך, מאד מפתיעים, ההתרחשות היתה יותר מוזרה מהמתואר, כל חילופי הדברים וצבר הרגשות שסביבם.
לא מקרי בעיני.
יום לפני הכיפורין.
יפות תמונותיך, רונית , ולא כדאי להתעצבן זה הטבע האנושי- בני אדם הם בני אדם הם בני אדם- הרבה אגו והרבה גחמות וטוב שיש גם נחמות – נחמת הים למשל
תודה, חנה.
ומותר להתעצבן,
אבל אני הצלחתי גם לחשוב למה,
ולראות את החד פעמיות של הדברים.
תובנה יפה על הכפייה הדומה שבתכסי ותורידי.
ואי הנוחות בירושלים נהייתה מטורפת. בראש השנה לקחתי את הדרי לקופ"ח ברוממה כי היה לה שיעול מטריד (היא בסדר), הלכתי לי כרגיל בגופייה ופתאום קלטתי שאני בשכונה חרדית. הרגשתי נורא לא נעים אבל הייתי עם ילדה בת שנתיים וקיוויתי שזה ממתן את האפקט…
לדעתי בכולנו זה קיים, ליקה.
זה מה שהכי חשוב לי להבין,
גם לגבי גזענות.
זה עוזר לשים את האצבע כשזה קורה, גם בי ואצלי.
בירושלים האזורים ההם מתרבים ולמעשה כמעט ואין אף אזור למעט מרכז העיר או בית הכרם או מושבה נניח שאפשר להרגיש בו בסדר כחילוני.
מסכימה אתך שזה קיים בכולנו.
ובדרך עברתי בבית הכרם וראיתי שם המון חרדים…
לי,
יש איזו החלטה מגבוה אצלם לפשוט על השכונה בשנתיים האחרונות.
ממש לא ברור מה הם פתאם עושים כאן.
באים להפגין נוכחות.
אם זה היה תמים, ניחא, אבל ברור לכולם מה הם מנסים לעשות:
בדיוק מה שהם הצליחו לעשות לתמימים ברמות אשכול, גבעת מרדכי, רחביה, מושבה גרמנית, קרית משה, ועוד היד נטויה.
מה נשאר לנו, יהודים תמימים לעשות ?
אוי וגם אווווי . שנה טובה.
תחת שמי ימתיכון
ירח על אבטיחים יורד.
עוד מעט יבואו בחירות.
את חיה פוליטית – מזדהה עם מיעוטים
אותי מפה לשם
אותך משם לפה
כמו מנגינה – בלב
עד שישוב הים- מזעפו
עולה עולהעולה לנו
כמה זה עולה לנו
אומי, שנה טובה גם לך יקירתי.
הי רונית, זה כמו שבמסגד יבקשו ממך לחלוץ נעליים ובמסעדה יבקשו ממך לנעול נעליים. כשיש מקום ויש לו קוד לבוש נותרת לנו בחירה בין להתנהג כרומאי ברומא או לא לנסוע לרומא. (את בחרת באפשרות השלישית כמובן לעשות מה שבא לך ולהתבאס שזה לא מתאפשר בלי עוגמה).
ההבדל הוא כמובן שאת מרגישה שירושלים היא של כולם והחרדי מאמין שירושלים שלו.
ושוב, את מרגישה שהחוף של כולם והנטורלי מאמין שהחוף שלו.
ברור שבאופן אישי אני מסכימה איתך בהרגשתך, בהתנהגותי אני בוחרת באחת משתי האפשרויות שנראות לי ולעולם לא בשלישית.
כלומר: לגבי ירושלים אני לא באה לרומא ולגבי החוף אני מתנהגת כרומאי 🙂
סיגל, אני מכירה את דעתך,
בשיטה שלך לא יהיה לך איפה לדרוך תוך כמה שנים.
גם אז זה יהיה בסדר מצידך להתקפל מול כולם ?
וסליחה שאני כותבת את זה ככה חריף.
זו נקודה קריטית בעיני בהבנה של מה שקורה בארץ ובכלל, משהו מאד מסוכן.
תמונות נפלאות, והאנשים, מי ידע ליבם?! מחפשים לריב עם לבוש ובלי…
תודה חני.
ואת צודקת, אנשים, כלומר כולנו, מחפשים לריב, כל זה כשאין שלום בפנים.
איפה, איפה החוף הזה?
מה בעצם ההבדל בין נטוריסטים לנודיסטים?
התמונה שלך לכיוון המים מרהיבה.
תודה, איציק.
החוף.. תראה בתמונה, זה קצת מסגיר.
נטוריסטים זה יותר הקשר של העירום לטבע,
נודיסטים זו מילה קצת מפעם.
ואחיין שלי חושב שנודיסטים זה עירומים ש.. טוב לא משנה:)
הי רונית, כבר כמעט ביקשתי שתתני לי את השם והמיקום. אבל…:)
בתמונות מורגשת שלווה, אבל לך תדע מתי יופיע המ. התורן
מוישלה, תודה על מבטך הבוחן.
המ. התורן יגיע בזמן שלו ותמיד יפתיע.
רונית, נדהמתי ממה שכתבת.
קודם על ירושלים, נראה שהמצב הולך ומחמיר, מתדרדר בצורה לא מובנת. אינני יודעת ממתי כל זה התחיל, על כל פנים שמעתי שהרבה חילוניים עזבו את העיר הקדושה בגלל החרדיים.
בחוף הים- זה כבר סיפור אחר. אדם שחיפש לו מישהו להגביה אליו את שריריו, בשר טרי, ואין כמו אחד לא מקומי או תייר.
לעניות דעתי, מה שאירע עם מה שקראת לו הבאבון לא להתייחס, לשכוח את האירוע הלא נעים זה ולהיזכר רק ברגע המתוק שבילית על חוף הים, בדיוק כמו התמונות מרגיעות. (לצערנו הרבה באבונים קיימים על פני כדור הארץ)
בקשר ללבוש בירושלים, בצרפתית אומרים: 'הלבוש אינו עושה את נזיר'. מה שחשוב זה משיש בתוך הלב. ואני יודעת שאת אישה טובת-לב, מקסימה, מעניקה בלי חשבון לזולת, את כנה ומקסימה.
אז בעצם מה איכפת לנו כיצד החרדיים מסתכלים. היש להם את אותן התכונות כשלך, ברור שלא.
שמרי על עצמך.
יעל, תודה על ההבנה.
אני לא רואה אותם בקבוצות,
יש חלק מקסים ומעולה בחרדים כמו בכל קבוצה.
בכלל אין בעיני הבדל גדול בין אנשים מהשתייכויות שונות,
ההבדל היחיד הוא הכלים שעומדים לרשות קבוצה מסויימת לכפות את דעתה על שאר הקבוצות.
רוניתי, תמונתך נפלאה. ציורית.
את הטקסט שלך קראתי אתמול. את כותבת נהדר. מה דעתך לפרסם במקומון ירושלמי? יהיהו לך מאות קוראים וגם כמה פצצות בתיבת הדואר שלך:)
נהנתי מאד
תודה גדולה לך, איריסקה.
כשאת אוהבת תמונה, אני יודעת שאת ראית.
לגבי כתיבה במקומון ירושלמי – בדיוק הציעו לי לא מזמן.
אין לי זמן לזה כרגע, וגם כייף לי ואיכשהו מספק כרגע לכתוב כאן.
אולי באחד הימים אכרוך חלק מהמאמרים ההומוריסטיים לכדי ספר.
לזה אשמח.
העיקר, סחה על הקרוקס הורודות ועל הגופה. 🙂
ואל תגידי לא למקומון. תגידי כן.
יעלה, תודה מאמי.
רונית, יש לך עין חדה לתפוס ולתאר טיפוסים, דמויות מהחיים. את חווה אותן, לא אחת מתעמתת איתן, יודעת לשרטט אותן. מעניין אם פעם כתבת סיפורים מעבר לפרגמנטים או תמונות קצרות. בכל אופן, אהבתי את הרעיון העומד בלב הפוסט: תתפשט – תתלבש, תמיד למישהו זה לא יהיה מתאים באיזה הקשר. העיקר – הישאר עצמך. ואת זה את עושה לעילא ולעילא. סבבה, באבונים, נחמד ערסים צעצוע, אבל אולי אפשר איזה דיאלוג קטן עם איזה חנון לרענון. שלך, רני.
רני, תודה.
לא כתבתי סיפורים אף פעם, אולי סיפור אחד-שניים קצרים.
אני כותבת יותר מאמרים בגוון הומוריסטי בערך, או שירה.
נדמה לי שכתבתי גם על "חנונים": המחשבולוגים שעובדים איתי, על כנסים בהייטק וכו',
פשוט לא קראת את הדברים הטובים שלי מפעם,
אל תשכח שאתה קורא חדש שלי 🙂