חוט המחשבה נמתח

אחר-כך, כשגדלנו, ואף אני הצטרפתי אל אחיותיי בארץ הקודש והייתי באה לבקר את הוריי ביוהנסבורג רק פעם בשנה, גיליתי שאבי התחיל לקנות יומיום לחם וחלב לארוחת בוקר בחזרה מבית הכנסת. הוא היה עוצר את מכוניתו ונכנס לכל מיני מרכולים מפוקפקים, גדושים בגברים שחורים משחקים קלפים בתוך עננים של עשן ובירה, בוחר לו את מה שצריך, מוציא את הארנק ומשלם ויוצא מבלי למצמץ. שתבינו, באותה תקופה כבר נהפכה העיר לבירת הפשע ואני הייתי מסרבת בתוקף להיכנס למקומות כאלה.  אני מנסה לבחון כאן את עצמי: האם העובדה שאני הייתי מפחדת והוא לא, מצביעה על גזענות סמויה מצדי? אני מקווה שלא, אם רק על-סמך ההנחה כי הייתי מפחדת באותה מידה גם אם הגברים שם היו לבנים. אז האם הכל תלוי בזה שאני אישה? אולי, למרות שבקשר לשוד אלים אינני בטוחה שגברים חשופים פחות מנשים. או שמא הכל תלוי באישיות של הבן-אדם? למשל, באבא שלי תמיד היה אלמנט של תמימות, ואליו אני פרנואידית בלשון המעטה. אדרבא, ברוב המצבים הדבר שמדאיג אותי יותר מכל הוא החשש שמא עלי להיות פרנואידית עוד יותר!