הבוקר, איכשהו, נתקלתי בספר של מרגרט אטווד בשם Cat’s Eye. לא היכרתי אותו קודם והוא נראה לי מעניין מאד. מדובר בספר אוטוביוגרפי באופן חלקי המספר על אומנית שחוזרת לשכונה בה גדלה ונפגשת עם האישה שדי הרסה לה את החיים כשהיו ילדות. מסקרן אותי מאד לקרוא את הספר כי בכל פעם שהילדים שלי חוזרים הביתה עם סיפור על ילד או ילדה ...

לקראת סוף השנה לחוג טניס, היינו בדרך לשם כאשר בא חתול וכמעט דרס אותנו. "אוי, מסכנה!" אמר הבן. "מי?" אמרתי. "החתולה," הוא ענה, "היא נבהלה מאד." "איך אתה יודע שזו חתולה?" שאלתי. "המממ", ענה, "כי היא היתה יפה כזאת." "אז אצל חתולים הנקבות הן היפות?" כאן הוא כבר נעשה עוד פחות בטוח בעצמו, "תלוי בסוג," הוא ענה. "ומה עם בני ...

ליוויתי את בן השמונה לחוג טניס ועברנו כמה חתולים בדרך. הוא מתעניין בחתולים לאחרונה ואף התחיל לעשות מיאו. "את יודעת מה, אתמול ניהלתי שיחה שלמה עם חתול", כך הוא סיפר לי באחד הטיולים שלנו, ומיד הוסיף, "לא נראה לי שהוא הבין מילה ממה שאמרתי."   פעם אחרת הצהיר הילד, "זה כל כך מטומטם שהם רבים על אישה," — כשהכוונה שלו ...

את הימים האחרונים, בילינו בהכנות לטקס מעבר שלנו –  הגיוס של הבן הבכור. לקראת האירוע, חתן השמחה החליט לספר את עצמו. אבל הוא עשה כן עם מכונת גילוח דרום אפריקאית, ויצא מזה בלי שיער בכלל. כעת נותרה השאלה איך להדביק את הכיפה לראש, כלומר, מבלי להזדקק לסיכת בטחון.   השכם בבוקר למחרת, פגשתי את הפתרון בו בחר הבן, בצורת כיפה ...

נסענו לדרום אפריקה, אישי ואני והילדים, כי הבן הגדול אמור להתגייס באביב ואחר-כך, מן הסתם, לא נוכל לנסוע כל המשפחה ביחד לכמה זמן. אבל גם נסענו על-מנת להיות עם חמותי. היא מצדה החליטה להקדים ולערוך את טקס גילוי המצבה עבור חמי בזמן שאנחנו שם. מזה עשור לא ביקרתי בדרום אפריקה ולא ידעתי למה לצפות. כשנחתנו בשדה התעופה ביוהנסבורג, חצי ציפיתי ...

כחלק משנת החינוך הביתי של בתנו, היא התנדבה עם קבוצה של ילדים עם סינדרום דאון ונקשרה אליהם מאד והם אליה. אתמול, כשהגיעה, כך סיפרה לי, ניגש אחד הילדים אליה בחיבוק ענק. "אמא," היא ניסתה שאבין, "לקבל חיבוק מהילד הזה זה כמו לקבל לב נוסף." אחר-כך היא הוסיפה: "אשרי ההורים שלו." אשרי גם אנו.

מסיבת הסיום של כיתה ב' היתה בעצם מסיבת סיום ספר בראשית. מכל מסיבות הסיום שנכחתי בהן, זו היתה הקסומה מכל. הילדים עמדו על הבמה ושרו בקולם עצמם – בלי טייפ שלא נותן לך לשמוע אותם. הם שרו רשומות של שמות, מאדם הראשון ועד דוד מלך ישראל. הם שרו שמם של ספרי התנ"ך, מבראשית עד דברי הימים. והם דיקלמו פסוקים, בפתיח ...

הבת שבחינוך ביתי בילתה את היום בלמידה על האדם וגופו. בסוף היתה לה התובנה הבאה: בעבר פחדו בני אדם מקרנפים ואריות אבל היום, מה שהכי מפחיד בני אדם זה חיידקים.

בתנו עושה הומסקולינג השנה. החלטנו לעשות ימי ב' בבוקר, בוקר סרטים. חבשתי שזה רעיון טוב שהיא תכיר כל מיני סרטים קלאסיים שמהווים חלק מן התרבות שלנו. זאת אומרת, שראינו בילדות שלנו. אבל פתאום אני מוצאת את עצמי מתמלאת בספקות. בסרטים, הרי, רוב הזמן האנדרדוג מנצח. זאת אומרת, רק בסרטים.

אישי נסע לדרום אפריקה כדי להיות קצת עם אמו ולתת לה תמיכה. הבנתי את הצורך שלו לנסוע אבל היה לי גם קשה עם זה, אני מודה (כזכור, הוא נסע די הרבה בחדשים האחרונים). בארוחת ערב, גם בן האחד-עשרה אמר כמה קשה לו שאבא נסע עוד פעם ושהוא מבין שסבתא שלו זקוקה לו "אבל ארבע ימים? זה כל כך מעט…" כמה ...