אישי נסע לדרום אפריקה כדי להיות קצת עם אמו ולתת לה תמיכה. הבנתי את הצורך שלו לנסוע אבל היה לי גם קשה עם זה, אני מודה (כזכור, הוא נסע די הרבה בחדשים האחרונים). בארוחת ערב, גם בן האחד-עשרה אמר כמה קשה לו שאבא נסע עוד פעם ושהוא מבין שסבתא שלו זקוקה לו "אבל ארבע ימים? זה כל כך מעט…" כמה רגיש, כמה יפה מצדו של הילד, לראות את הדברים מנקודת מבטה של סבתא שלו. פתאום חשבתי לעצמי עד כמה אותם ארבעה ימים שבטח יזחלו מבחינתנו, יטוסו עבורה. בכך הועפו גם הרחמים עצמיים.