מזה כמה ימים, אני על סף בכי. לא יודעת מדוע. רק במהלך היום אתמול, כשאני והבת הגדולה מסתובבות ביחד בכל העיר, אוספות כל מיני פריטים המופיעות ברשימה שקיבלה מצה"ל, הבנתי שאני מתרגשת לקראת הגיוס שלה. הבוקר, כשנפרדנו ממנה בגבעת התחמושת בברכת "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ", כבר יצאו הדמעות עצמן. שני ילדים על מדים. חייבת לעמוד בזה איכשהו.