על חתולים ובנים

ליוויתי את בן השמונה לחוג טניס ועברנו כמה חתולים בדרך. הוא מתעניין בחתולים לאחרונה ואף התחיל לעשות מיאו. "את יודעת מה, אתמול ניהלתי שיחה שלמה עם חתול", כך הוא סיפר לי באחד הטיולים שלנו, ומיד הוסיף, "לא נראה לי שהוא הבין מילה ממה שאמרתי."

פעם אחרת הצהיר הילד, "זה כל כך מטומטם שהם רבים על אישה," — כשהכוונה שלו לשני חתולים זכריים שרבים על נקבה. לא משנה, האינסטינקטים הפמיניסטיים שלי כבר עוררו. "ומה אם אתה ועוד ילד היו מתאהבים באותה ילדה?" שאלתי ספק גערתי בו. "אז מה," הוא פנה אלי בפליאה, "היא תחליט!"

פעם, בדרך לחוג, ראינו פגר של חתול מוטל ברחוב ובדרך חזרה הוא כבר לא היה שם. "קברו אותו?" שאל הילד, ואילו אני נאלצתי להשיב שמן הסתם, מישהו זרק אותו לפך. חשב הילד לרגע וענה, "לא נורא, הוא בטח חי בפך, אז הוא חזר הביתה."