|
הכניסני … בת זוגו של ציפור הדרור נפגעה אנושות מרכב חולף כאשר עפה צמוד לקרקע. |
|
כשראה האוהב הנאמן את שאירע, הביא לה מייד אוכל וטיפל בה באהבה ובדאגה. |
|
הוא עף להביא לה אוכל בשנית, אך נדהם לגלות שאהובתו אינה נענית לו… |
|
.. |
|
הוא ניסה להזיז אותה בעדינות, אך לשווא… |
|
הוא התחיל לבכות… |
|
הוא נעמד לצידה וצעק בקול ניחר… מיליוני אנשים באמריקה, אירופה, אוסטרליה ואפילו הודו בכו לאחר שראו את התמונות האלה. |
מקסים. על חלוני תמיד מקננים יונים. יון ויונה. וגם לנו יש סיפורים.
באחד מהם בני בכה והיה קשה להרגיעו.
תודה לבנה
עורר בי צמרמורת!
מכמיר לב ,לבנה ,ספורם של שני צפורי הדרור והציטטה מתהילים(הכותרת) יפהפיה – המזמור האהוב עלי
מזכיר לי את ספורה של הכלבה שהיתה לי והכלב של השכן היה ממש מאוהב בה
לאחר שנעלמה הוא התגנב לחצר שלנו לקח משם את הכרית שהיתה ישנה עליה במרפסת
וסחב אותה לחורשה ממול והתבודד איתה, ממש הרגשנו שהתגעגע אליה
בטח שיש להם רגש
עוד משהואפשר להציג את זה מול "הצעקה " של מונק
לכל נברא ויצור חי תחת השמיים האלה הצעקה שלו, מדהים!
לחנה, כשמתבוננים במקור הקרוע, אכן עולה ונשמעת הצעקה של מונק, צעקת היקום. שימי לב למתח ולמאמץ ולייאוש התהומי הבוקעים מתוך התמונה האחרונה. איזו עבודה עשה הצלם הזה.
איזה עולם מופלא.
תודה שהבאת.
לכל מגיבותיי, אביטל, חנה, מירי, איריס,
אולי למדתן עם הזמן על חולשתי לציפורים, אני עסוקה בלהקשיב להן, לעקוב אחריהן, להנות מיופיין ומזמרתן, עסוקה בלחפש אחריהן מסתתרות בין העצים או על הגגות ומצייצות, והסיפור הזה עקר גם אותי משלוותי, כי נזכרתי שלפני כמה שבועות נסעתי לערוך כתבה עיתונאית בדרום עם צלמת והרכב שלה פגע בציפור במעופה, וכל הדרך היא התנצלה והתנצלה, שזה היה בלתי נמנע…היא הייתה הרוסה. ניסיתי להרגיע אותה. אבל זה לא אותו סיפור… תודה לכן.
מי אמר שמותר האדם?! כהמשך לפוסט על פרידה אני מוצאת לנכון להשתמש בפוסט מכמיר הלב הזה שלך, לבנה, כדי לציין שכמעט בכל בוקר כשאני שותה קפה ראשון משהו בלב מתרחב כשאני רואה על הגגון מחוץ לחלון שתי יונים – כלומר יון ויונה מנקים זה את זה ומתנשקים צרפתית.
לענת, על הבוקר, זו בטח תמונה מענגת ומרגשת כי היא שוברת את החשיבה הבנאלית. תודה.
אפשר כך ואפשר גם לכאוב את הכמיהה להיות ציפור. נתת לי השראה לפוסט יום חמישי הקרוב.
סיפור מקסים בתמונות.
תודה גליה, גם מעציב.