בננות - בלוגים / / גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ
הבלוג של לבנה
  • לבנה מושון

    ילידת תל אביב, בוגרת לימודי חינוך וגיאוגרפיה, עיתונאית, הוציאה לאור 41 ספרים לילדים ולנוער ושני רומנים, מספרת סיפורים. כותבת ביוגרפיות. נשואה ואמא. "בילדותי נחטפתי וגודלתי על ידי צוענים," סיפר משורר ידוע שהשתיה סיממה את חושיו. לא נחטפתי, לא אומצתי ולא גודלתי על ידי צוענים. כשנולדתי בין סתיו לחורף, בעיצומן של שנות הצנע, ביקש לקנות אותי זוג ניצולי שואה, ששוטט בין מיטות מחלקת היולדות, וגורש בצעקות; הבנתי שאני שווה משהו.  מאז לידתי אני רק מחכה לחורף שיבוא. רטוב, מלא גשם, כמה שיותר גשם; כי בגשם אני שמחה, יוצרת, הופכת עולם; ככל שאותו עולם הולך ונעשה  שחון, היובש והכמישה מצמקים אותי מבפנים. אין גרוע כמו קיץ מהביל למוח שמבקש לייצר. התחלתי את כתיבתי בעיתונות, ועברתי לספרות, את הראשונה אני סורגת בהנאה והשנייה - חוצבת בקרדום, וכך חולפים חיי, בין השורות, בין ילדיי, בין ילדי בית הספר שלהם אני מספרת את מילותיי.  

גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ

 

הכניסני …
זהו סיפור
על זוג ציפורי דרור עם אהבה רבה.

בת זוגו של ציפור הדרור נפגעה אנושות מרכב חולף כאשר עפה צמוד לקרקע.

כשראה האוהב הנאמן את שאירע, הביא לה מייד אוכל וטיפל בה באהבה ובדאגה.

הוא עף להביא לה אוכל בשנית, אך נדהם לגלות שאהובתו אינה נענית לו…

..

הוא ניסה להזיז אותה בעדינות, אך לשווא…

הוא התחיל לבכות…

                     הוא נעמד לצידה וצעק בקול ניחר…

וגם אנחנו…

מיליוני אנשים באמריקה, אירופה, אוסטרליה ואפילו הודו בכו לאחר שראו את התמונות האלה.
הצלם מכר את התמונות לעיתון צרפתי מפורסם תמורת סכום סמלי בלבד. כל העותקים שיצאו באותה מהדורה נמכרו עוד באותו היום. רוב האנשים חושבים שלבעלי החיים אין תבונה או רגש, ברגע זה הייתם עדים שכל ברואיו של האל יודעים לחוות כאב… 

 

 

 

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. אביטל קשת

    מקסים. על חלוני תמיד מקננים יונים. יון ויונה. וגם לנו יש סיפורים.

    באחד מהם בני בכה והיה קשה להרגיעו.

  2. מירי פליישר

    תודה לבנה
    עורר בי צמרמורת!

  3. מכמיר לב ,לבנה ,ספורם של שני צפורי הדרור והציטטה מתהילים(הכותרת) יפהפיה – המזמור האהוב עלי
    מזכיר לי את ספורה של הכלבה שהיתה לי והכלב של השכן היה ממש מאוהב בה
    לאחר שנעלמה הוא התגנב לחצר שלנו לקח משם את הכרית שהיתה ישנה עליה במרפסת
    וסחב אותה לחורשה ממול והתבודד איתה, ממש הרגשנו שהתגעגע אליה
    בטח שיש להם רגש

    • חנה טואג

      עוד משהואפשר להציג את זה מול "הצעקה " של מונק
      לכל נברא ויצור חי תחת השמיים האלה הצעקה שלו, מדהים!

      • לבנה מושון

        לחנה, כשמתבוננים במקור הקרוע, אכן עולה ונשמעת הצעקה של מונק, צעקת היקום. שימי לב למתח ולמאמץ ולייאוש התהומי הבוקעים מתוך התמונה האחרונה. איזו עבודה עשה הצלם הזה.

  4. איריס אליה כהן

    איזה עולם מופלא.
    תודה שהבאת.

    • לבנה מושון

      לכל מגיבותיי, אביטל, חנה, מירי, איריס,
      אולי למדתן עם הזמן על חולשתי לציפורים, אני עסוקה בלהקשיב להן, לעקוב אחריהן, להנות מיופיין ומזמרתן, עסוקה בלחפש אחריהן מסתתרות בין העצים או על הגגות ומצייצות, והסיפור הזה עקר גם אותי משלוותי, כי נזכרתי שלפני כמה שבועות נסעתי לערוך כתבה עיתונאית בדרום עם צלמת והרכב שלה פגע בציפור במעופה, וכל הדרך היא התנצלה והתנצלה, שזה היה בלתי נמנע…היא הייתה הרוסה. ניסיתי להרגיע אותה. אבל זה לא אותו סיפור… תודה לכן.

  5. מי אמר שמותר האדם?! כהמשך לפוסט על פרידה אני מוצאת לנכון להשתמש בפוסט מכמיר הלב הזה שלך, לבנה, כדי לציין שכמעט בכל בוקר כשאני שותה קפה ראשון משהו בלב מתרחב כשאני רואה על הגגון מחוץ לחלון שתי יונים – כלומר יון ויונה מנקים זה את זה ומתנשקים צרפתית.

    • לבנה מושון

      לענת, על הבוקר, זו בטח תמונה מענגת ומרגשת כי היא שוברת את החשיבה הבנאלית. תודה.

      • אפשר כך ואפשר גם לכאוב את הכמיהה להיות ציפור. נתת לי השראה לפוסט יום חמישי הקרוב.

  6. גליה אבן-חן

    סיפור מקסים בתמונות.

© כל הזכויות שמורות ללבנה מושון