הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
הוא נכנס לביתי עם ילקוט הכלים שלו, סרבל וכיפה סרוגה. חיבק את מייבש הכביסה וסובב את אחוריו אליו. ברדיו המו הקולות. הייתה התרגשות עצומה. שבע שנות כלא לנשיא האנס. הטכנאי חיטט והריח ואמר:"שרוף!" אני הכחשתי. התווכחתי. אמרתי לו שגזר הדין אינו צודק. והוא היה בשלו. "אמרת שהוא לא מייבש?" הודיתי שכן. "אמרת שהאוויר שלו קר?" הודיתי שכן. "אמרת שהכביסה נשארת רטובה אחרי שעה של ייבוש?" הודיתי שכן. "טוב, הנה התשובה." חשבתי שזה עוול גדול, כי המייבש לא היה מי יודע מה זקן, אולי בן שנה, תוצרת גרמניה. ממעמד מכובד. שוב הכחשתי והתווכחתי. הוא איים שיילך וישאיר אותי עם ההכחשה. בתמורה לעונש, הבטיח כי יספר לי סיפור מעניין. העונש היה כמובן החלפת לב המייבש. הבנתי שידיי כבולות. בעלי מסר עדות אופי בטלפון ושיכנע אותי שאין ברירה.
נכנעתי.
הטכנאי התחיל לחטט בקרביים של המייבש ועמו הסיפור. בתו עבדה לפני שנים במשרד התחבורה. לשר הממונה עליה קראו משה קצב. כשהיה צריך להכניס לחדרו מסמכים לבקשתו – והוא ידע לבקש מסמכים בלי סוף- הייתה קמה בהלה במשרד, הבנות היו מחווירות, מתלחשות, רצות לשירותים, אחת הייתה דוחפת את השנייה, חיפשו מתנדבת. הן פחדו להיכנס לגוב האריות, "כי השר שולח ידיים, ולא יוצאים ממנו בכבוד." שח הטכנאי. כשהתחילה פרשת קצב, סיפר הטכנאי ירא השמיים את הסיפור שלו בבית הכנסת שבו הוא מתפלל וכל בעלי הכיפות התנפלו עליו שהוא "שקרן" ו"הכול עלילה".
"והנה, תראי,"אמר והניע את ראשו לכיוון הקולות שעלו מהרדיו, "כמה אפשר להכחיש?" חשק שפתיים והתאמץ לחלץ את החלק השרוף מתוך המייבש. החלק הזה קומם אותי כהוגן, ובנוסף השאיר אותו במטבח למזכרת.
דבר לא המצאתי, לי הסיפור עלה חמש מאות שקלים.
הגיע הזמן לא להכחיש ,האמת בימינו צפה נרצה או לא נרצה. יפה ארגת את שני הספורים יחד ספורו של המיבש שאינו מיבש וספורו של הנשיא שאינו מתבייש
אמרנו הכחשה?
איך הגדיר אמנון אברמוביץ' את התופעה השבוע:" קצב הוא אדם מוכחש עד היסוד". האם זו הכחשה או גאווה מזרחית, או הכחשה שתחילתה בגאווה מזרחית, חנה?
הכחשה כמנגנון הגנה, או כמצח נחושה של מי שבטוח שמגיע לו הכל
נהדר, חכם , עצוב. החיים בהכחשה
למירי, הייתי רוצה להודות שיש לי דמיון כים, אבל זה קרה וזה באמת עצוב. מה שמשמח הוא, שעל עניין המייבש התגברתי. באמת.
מצטרפת לקודמי!
תודה, אומי.
הי לבנה
סיפור יקר אבל שווה 🙂
אהבתי את ה"משהו קטן" צמוד לקצב 🙂
לריקי, הקטן ממש התבקש. ליד הסיפורים הגדולים שיצאו לאור, מה כוחה של אנקדוטה מעין זו?
כל אמת בסוף יוצאת לאור ויש חלקים שזקוקים לתיקון,
אהבתי איך שארגת את שני הסיפורים יחד,
מה המשותף ? ההכרה באמת ובמציאות.
פתאם אני רואה שזו פעם שניה שנכתב כאן בתגובות "ארגת את שני הסיפורים יחד" 🙂
נפלאות התת מודע.
איך נכיר במציאות ובאמת, הרי יתברר לנו שאנחנו לא כל כך מוצלחים, שרמנטים, מצודדים ומושלמים כמו שחשבנו? האמנם לא רצו אותנו? ולחשוב שהנוכל החלקלק קיבל את פרס הכנסת לח"כ המנומס… תודה, רונית.
את התואר מנומס נתנו גם לאיזה אנס כמדומני
האנס המנומס
כתבת מצויין.
זה כל כך כואב שכל כך הרבה נשים כל כך הרבה שנים פחדו להתלונן. וקצב עצמו, ראוי לכתוב על הבן אדם ההזוי הזה ספר.
כואב, אבל יותר כואב שעיתונאית מספרת שלפני בחירתו הגיעו אליה שמועות, ולאחר שהתחילה לרחרח סביבן והוא נקט כלפיה טון של איום, היא נטשה את התחקיר. אפשר היה לחסוך מנשים 9 שנות סבל. הוא לא ראוי לשום ספר, איריס.
לבנה יקרה. אני דווקא חושבת שאם מעלים על הכתב זוכרים יותר טוב. וסיפור כזה מקבל חיים ארוכים. ובלי קשר, אני מרגישה שהתופעה, כתופעה, איש שממש משכתב את הזיכרון שלו עצמו, ככה זה נראה לי על כל פנים, הוא עניין מרתק.
איריס, יהיה מרתק אם יספר דברים כהווייתם. מה ירתק אם ימשיך לזרות חול בעיניו ולזרוק רפש ב"בחורות"?
לבנה,
אהבתי את הסיפור. את העיקר עטפת בסיפור מעניין, עצוב- מצחיק.
שבוע טוב,
מאמינה לכל מילה
גלית
תודה גלית, הייתי רוצה שתגידי לי, את מספרת מעשיות, ולא היא.
ללבנה,
תתפלאי, מתקני מכונות כביסה הם צרה צרורה, אבל ממש.
אהבתי את הצורה בה ספרת את הסיפור.
לא יודעת, אני מרחמת על האיש, אולי יש בו משהו כימי- גנטי שאוהב לשלוח ידים? אולי הוא לא מבין מה העוול באמת לשכב עם נשים נגד רצונן. נשאלת השאלה לגבי השר, האם עשו לו מבחן אינטיליגנציה או שבחרו אותו כי הוא שירת את הנטייה המזרחית של הליכוד שהתחילה עם בגין ולא בדקו בדיוק דברים אחרים.
ובכלל, למה הוא לא נתן את הכסף שהיא רצתה, ואחר-כך למה לא הסכים לעסקת הטיעון.
האם זו בעיה של אינטיליגנציה? האם זו התחושה שלהם שם למעלה מותר – הנה ביבי עם הטיסות שלו – זה כן יוצא יפה?, כאשר אף אחד בקושי גומר את החודש. ובאמת למה לא להגיש לביבי את החשבון של תיקון המכונה, הרי בעניינים של ניקוי יבש הזוג הזה מבין משהו – במיוחד אישתו.
שרוף, אמר הטכנאי, ולא ידע מה הוא אמר, קצב, ביבי, ברק כולם מבתים מכובדים – אז מה? אבל הם שרופים עם עומק נשמתם.
תודה על הסיפור החביב.
חוה
לא עושים מבחני איטלגנציה לנשיאים, חווה. זו נטילה של תפקיד בדרכים לכאורה דמוקרטיות, בלחץ מתון על המתגים הנכונים ובנשיאת חן ושררה. כל ילד בגן יודע שגופו של הזולת הוא רכושו, ואין לגעת, אינו יודע מי שאינו רוצה לדעת. בשבע שנותיו בנשיאות, בבית שכל עם ישראל שולח אליו עיניים, הוא היה צריך להיות סומא ואטום כדי לא להבין שלא רק שאין זה יאה למעמדו לרקום יחסי אישות עם מזכירות, אלא שגם לשלוח שליחים לדבר עבירה, כמו יואלי ודומיו, שישכנעו את הבנות הכפופות לו "לתת לנשיא", זה שפל שאין כדוגמתו. נשאיר לקרימינולוגים ולפסיכולוגים את ניתוח הדיוקן המעוות הזה.
לבנה,
כאשר דיברתי על קצב, התקנדסטי באירוניה, בהמשך לצורה שבה סיפרת את הסיפור.
רק להבהרה. זה מה שהסיפור שלך והדרך בה סיפרת עשה לי.
נשיא מטעם.
חוה