הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
בְּאֵין מוֹת וּבְּאֵין קְדוֹשִׁים
מאת: לבנה מושון
אֲנִי רְדוּפַת עֵינָיִים מְהַקִיר, מְהַתִקְרָה, מְהַמָדָף, מְהַדָף בּוֹ מִצְטָיְרִים עִיגוּלֵי גַּעֲגוּעַיי, לֹא הָלַכְתִּי בִּגְדוֹלוֹת, לֹא חֲשָׁקְתִּי בַּכְּחוּלוֹת, שֶׁלִי נֶעֲצְמוּ בְּחוּט הַזְמָן וְהַנַהַר הַאוֹסֵף בַּפִּיתוּל נְטִיפִים מִדְמוּתְךָ שׁוֹצֵף בְּחֲדְרֵי לִבִּי תְּכֶלֶת רְקִיעֵי עוֹלָם, בִּשְׂדות קרב חִיפּשְׂתי, אוּלַי נפלְתָּ כְּגִיבּוֹר העָם, שֶׁמא קוֹל מהשׁורָה האחרוֹנָה צוֹעֵק אוֹתךָ כאֶחַד העם,
בְּאֵין מוֹת וּבְּאֵין קְדוֹשִׁים, על סַף מַדַף הַיַבָּשָה, מבַקֶשֶת אֲנִי, שֵׁב אֶצְלִי.
את רדופה מרתקת!
את רדופה על ידי הגעגוע האם , הגעגוע לאחת הדמויות שאת רוצה לברוא בספר ועדין לא קרמה עור וגידים, ולא לבשה צלם ,או שמא לאהוב שהיה ואיננו, דמות קרובה שנתרחקה? הקריאה פתוחה לאין ספור סיפורים, מה שבטוח ,לבנה, שמרגישים בקטע את הגעגוע, בין אם הוא למשהו שהזמן אינו משכיח או בין אם הוא למשהו שטרם התהווה. יפה, ושבת מלכה לך
לא לשכוח את החיים בתוכנו, חנה, בין אם הם ממשיים או יצירי געגועינו.
בשבוע שבו מקדשים את יום הזכרון, ולפנינו פרשות אחרי מות וקדושים, גם לפשוטי העם מגיע מקום. תודה חנוך.
תודה שמצאת לנו מקום. כדאי לעבור גם על הניקוד.
לבנה, כל כך יפה התאור של עיגולי געגוע שמשחקים כמו "סקווש", מוקרנים וחוזרים…
על סף מדף היבשה..ראיתי את הדמע במשפט הזה, הרצון לנוח להתיבש, לשבת. ואולי זו התרוצצות כדי להכין מקום לבאות…כאילו הכל ארטילאי אבל למעשה קונקרטי..
תודה על קריאתך, תמי, מדף היבשה הוא תמיד מקום הרה-אסון, כמו קצה תהום, למרות שהוא רק גבול סמלי בין השוטף והמוצק.
אני אשב אצלך.
למריו, בשמות י"ט, פסוק י"ב, ובמקרה לא אני כתבתי את זה, הזהירו מפני השקר.
אני רואה את הקולות, לבנה.
באתי לשבת. לא לגעת בקצה ההר.
🙂
אשרי המבוקש, לבנה.
תודה אמיר, לא הוכרז פרס:).