הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
ע' התקשר
מאת: לבנה מושון
ע' התקשר, פתאום אחרי חמש עשרה שנה, זוכרת את קפדוקיה? נאנח. הכירה הקול. הכול. ריחות הצלי, הסלט החתוך בריבועים זעירים, הלחם הלבן הריחני, התה השחור בכוסיות זכוכית מוזהבות, החולה על הבוספרוס, הסטודנט המאוהב שניקר את עיניו של ע' היקר בשל רכות שנותיו, כמותן סירות המפרש על מרבד התכלת שבמפרץ. הכירה הכול, נעים מאוד אשת איש, גם אם, ובזה הרגע עברו ידיה ביעף מהכלים אל הסינר, במרחשת מיטגנים החצילים, מכונת הכביסה רועדת, נושפת בעורפה, ע' מעולם לא דיבר פואטית חוקר לדעת, מבקש לחזור ולהרחיק, איך היה נפלא, איך, איך נפשה עונתה והוא לא ידע. בלי קול היא מוסיפה, זוכרת, ודאי, קפדוקיה רחוקה וכבר נסעה מתוכה מזמן, ע' אינו שומע ומתרפק, גם נסעתי ממך, ונאספתי אצל טוב ממך. שפתיה נעות וקולה לא נשמע. וע' נשנק, דמעה נוקשת בתוך הקו, משום מקום בא ולשום מקום יילך. ובדיוק עולה ריח החריכה, מכונת הכביסה צוהלת בצריחה. תודה ע' שהזכרת, אצה לכבות את הלהבה.
להבה כזו מכבים? אולי מלבים?
כשל"ג בעומר בפתח, הכלל אומר, לא משאירים להבה מופקרת. תודה לאה.
איזה רגע נעים במטבח !
נכון נעים, יש חצילים וכביסה ריחנית, הטלפונים מיותרים.
התגובה לסבינה, כמובן, תודה.
אח ! את ענקית !
ועל זה נאמר – כול כלב ביג'י יומו !
מקסים
קטע זכרונות יפה ,לבנה, מאוד אהבתי את התיאור ההולך לשום מקום ומותיר אחריו ריחות חריכה של מטבח מיוזע של אשת איש. יפה שירטטת את הקול מהמקום הרחוק ההוא בו שתי נפשות פעם בעבר הרחוק נפגשו. יפה מאוד ,יקירה, ריגשת אותי
חנה, אדם צובר זכרונות כמו נמלים בחודשי הקיץ, כך אומר השיר, ושתינו מסכימות איתו. תודה.
תודה אורנה, ע' לא היה מודה לך.
היא לא לו, הוא לא לה.
שתי עיניים, אהבה?
כשנפשה עונתה, הוא לא ידע. וכשהוא נשנק, היא כִּבתה את הלהבה.
עניין של עיתוי.
והם אף פעם לא ראו ע' ב – ע'.
ללבנה.
תסלחי לי
מה שלא אכתב אחרי שחר מריו יראה תמיד חיוור.
אהבתי איך בתוך התפאורה הכל כך יום יומית נפער שבר החיים.
לגיורא, תיקון טעות: ייראה רצוי. תודה.
שחר שלום, מה שלומך? אני לא רואה אותך בעין, אבל רואה, ולא צריכה עיתוי.
אך את להבות הכותבת ועטה לא כל כך ייקל לכבות.
לאמיר, אשרי הגפרור.תודה.
יפה ואמיתי.
לי תודה, גם את.
הו, תודה!
אולי בגלל זה הם זוכרים אותנו ומתקשרים אלינו אחרי שנים? 🙂
ללי,
פשוט, כשהע' מתחלפת, היא לפתע רואה טוב יותר, רק שמאוחר מדי.
היי לבנה
מה לעשות שאהבה הוא הנושא המענין ביותר בעיניי, אולי כי אהבה מחברת אותנו למי שאנחנו- לכח המניע
להתראות
טובה
לטובה, אכן כן. איך נראים החיים בלעדיה?
געגוע והרפתקאה או מכונת כביסה? קטע מהחיים
לחני, סיפור לעקרות בית שלא רואות יותר בעין מעבר למכונת הכביסה.
לבנה, עין ב- עין, זה עיניין של תיזמון. יש לך כתיבה מרתקת.
"הסטודנט המאוהב שניקר את עיניו של ע' ", תני רמז מי הוא…
תמי, תודה על קריאתך, בקשר לסטודנט צריך להוציא פרטים מהדוברת. לא מכירה.
חם במטבח 🙂
הוי הימים הטובים ?!
לבנה, סיפורך : מעט המחזיק מרובה
תודה ריקי, איפה החלון?
ואולי, איפה החלום?
הי לבנה, כמה פשוטים היו החיים של ימינו לו כל הנשים היו מצליחות להתמקד במטבח המשעמם שלהן כשאיזה עין נעורים מתקשר אליהן.
הזכרת לי חבר נעורים שפעם הופיע אצלי בבית באמצע בישולים והתעסקות בגמילה של בני, דבר שהריץ אותי מהסירים אל 'סיר הסירים', וחוזר חלילה.
והעין הזה עמד שם יפה כמו שמש, כאילו שלא עברו עליו אותן עשרים שנה שעברו עלי, ואיך שאני נראיתי…זה הוא כנראה, שנזכר שהוא צריך לרוץ הביתה לסגור את הגז:)
אז מה את אומרת, סיגל, שלא ניתן לכל מיני "עיינים" להיכנס לנו לעין?
לבנה, אני כבר בפנסיה מעיני העבר, רוצים שיכנסו, רוצים שיתקשרו, שפתיי ינועו וקולי ישמע: "היי ויופי וביי".
איפה כולם?
מה השאלה? מירי, אצל רופא העיניים.