שולמית גבע. מבקרת, יועצת ומסייעת בכתיבת ספרים אישיים וספרי עיון.

לפני כמה ימים ישבתי ב"קפה מדע". למי שלא מכיר את המקום, רוב האוכלוסייה אני משערת, אבהיר: זהו בית קפה בתוך מכון וויצמן. מגיעים אליו בעיקר בגלל האווירה הנעימה והשקטה שבו. (בוודאי שלא בגלל התפריט, שהוא תפריט בית קפה רגיל במקומותינו וארוחת בוקר סטנדרטית). הוא לא יושב על הרצל ולכן לא נכנסים אליו לרגע. מקום אידיאלי להעביר פגישה בנעימים. האולם היה ...

השמש קופחת ברמזור הרצל-טלר. אני מחכה לירוק בצל, ליד חלון ראווה של חנות בגדים סמוכה שעדיין נקראת "הלבשה", ורק במושבות ותיקות כרחובות עוד מוצאים כמותן. חמישה או שישה אנשים עומדים שם כמוני ומחכים.   "סליחה", אומרת לי אישה שאני לא מכירה, "את רחובותית?"   בכל עיר בעולם הרחב התשובה על השאלה הזו פשוטה מאוד. מי שגר באותה עיר עונה בחיוב, ...

    תחנת הרכבת תל-אביב אוניברסיטה. אתמול בבוקר. שני גושים של אנשים עומדים סמוכים זה לזה ומתבוננים מעלה. מעל ראשי כל קבוצה קבוע מסך טלביזיה. האנשים עומדים יחד, כדבוקה אחת, ומתבוננים בריכוז רציני במסך. אלה היו הרגעים בהם יצא הארון השני. שניות ארוכות שורר שקט. אחריו נשמעים מילמולים. כל אחד, כן, אני חושבת שממש כל אחד ואחד, ממלמל משהו לעצמו ...

  הנה אישה צועדת בנמרצות על הרציף ועולה לרכבת רגע קל לפני שדלתותיה נסגרות. היא לוקחת נשימה עמוקה. אוספת לרגע את עצמה, מוציאה את הסלולרי, ופוצחת בסדרת שיחות. לאמא שלה, למישהי, אולי אחות אולי חברה, ולעוד אחת: אולי יכולה לאסוף את דין מהצהרון בארבע? יש לה היום ישיבה שהיא לא רוצה להחמיץ. כנראה (ליתר דיוק – כנשמע) אישה מהן לא ...

  על הרווח שבין תרבות הויכוח (או העדרה) ואלימות תקשורתית   לא נולדתי אתמול. לא גדלתי על המאדים. לא חונכתי במנזר. נו, מה עוד אפשר להגיד לחדד את הפואנטה? או. קי. שיהיה וידוי: גם אני, נורא לא נעים לי להגיד, נכנסת לפעמים לדברי אחרים. הנה. יצאתי גמרי מן הארון. אני לא מגיעה לנושא הזה כמו אותה פייה עוטת לבן, הגולשת ...

בשני לינואר יצאה לאוויר העולם הסיבה שבעטיה יצאתי להפסקה ארוכה משלל פעילויות יומיומיות. שלושה  קילו חמש מאות וארבעים היה משקלה, והיא עולה יפה. פלא הבריאה. אני נועצת מבט בכחול שבעיניה. כשהיא מסתכלת בי חזרה, אני מוכנה לסלוח לה על שהפכה אותי, אותי! שרק אתמול השתחררתי מהצבא ושלשום עוד הייתי בתנועה – למשהו שמתחיל בסמך.   ההפסקה הסתיימה. חזרה לשגרה, עם תוספת נעימה ...

  עבודתך עם ולמען הילדים האתיופים ראויה, כמובן, לכל שבח ועידוד. העובדה שאת מנסה לבחון את היחס לו הם זוכים למה שהיה נהוג עם עליות קודמות מובן גם הוא. אלא שמרוב מסירות והתלהבות את עושה טעות גסה, שמן הראוי היה להימנע ממנה. וכך את כותבת (אני עושה "העתק והדבק"):     האם זה קרה כבר בעבר? כמובו שכן. בואו נזכר ביחד ...

רח" בילו, הכניסה לשוק של רחובות, 10 בבוקר. יום חם. קשישה כבדת גוף התנהלה באיטיות ובקושי על המדרכה בגדה השמאלית של השוק. מקל הליכה בידה האחת, ומנגד נשענה על המטפלת שלה. גם היא, המטפלת, התנהלה בקושי. ביד כפופה אחת תמכה בקשישה ובשנייה החזיקה את השקיות. המדרכה המקורית אמנם רחבה , אבל הדוכנים נוגסים ברובה. השתיים, דבוקות זו לזו, תמרנו את ...

על רשמיה של מישל מזאל, רעייתו של צבי מזאל, מימי שליחותם במצרים. פעמיים, בשתי תקופות כהונה לא עוקבות, שהתה מישל מזאל, רעייתו של הדיפלומט שקודם היה קונסול ואחר כך שגריר במצרים. בין שתי התקופות נפערה תהום. את השינוי בכיוון הרוח יכלה לחוש עוד לפני האינתיפאדה (הראשונה), ובמידה מסוימת עוד לפני שהמנגנונים הדיפלומטיים הבחינו או איתרו. אלה נוכחו בהבדל כשעיתונאי המקורב ...

דליה איציק ודוריס לסינג: שתי הערות קצרות על עניינים שעל סדר היום   דליה איציק צודקת טוב מאוד עשתה דליה איציק כשהחליטה לשים סכר להידרדרות הופעתם החיצונית של אחדים מבאי הכנסת. אמנם את האצבע שמה על הפריט הלא נכון, אבל אולי כך, במהלך השיפור-תוך-כדי-התקדמות נגיע לטעון תיקון.   אנשים לא צריכים להגיע לבית המחוקקים כשמכנסיהם גולשים ותחתוניהם חשופים. גם לא ...