שולמית גבע. מבקרת, יועצת ומסייעת בכתיבת ספרים אישיים וספרי עיון.

חבל שאני לא יודעת איך מעלים תמונות לאתר. בכל זאת אנסה לתאר במילים: הלכתי ברחוב הרצל ובמרחק כמה מטרים, ממש מולי, ניצב לוח ענק עם תמונה בנוסח הצייר האמריקאי ג'קסון פולוק. אני ממש שפשפתי את עיני, כמאמר המשוררת, אבל התמונה הענקית עדיין שם. לא יכול להיות, אמרתי לעצמי והמשכתי ללכת לדרכי ולעסוק בענייני. אבל כמה מטרים, אולי כמה עשרות מטרים מאוחר ...

  קודם בעניין סיום התוכנית על תרצה אתר: ערוץ 23 מציע באמת טלביזיה קצת אחרת. בין ההקרנה שבע-עשרה, ואולי כבר התשע-עשרה של "מחלקת נשים" או העשרים וחמש אם לא השלושים של "זיווגים", בין סדרות קנדיות משמימות המוצגות כ"סדרת מופת בריטיות" פה ושם יש בו כמה פנינים אותן כדי להתאמץ ולשלות. ומה שנכון לערוץ כולו נכון גם לסדרה "מחווה לאמן" המוקרנת ...

  גם הסיפור הזה מתחיל ברכבת מתל-אביב לאשקלון. שתי בחורות צעירות נכנסות בהתרגשות גדולה. אפשר להבין שהן ידידות, אולי אפילו חברות, לומדות ועובדות בתל אביב (משהו שקשור בעיצוב, אם הבנתי נכון את דיבוריהן אחר כך) ולא ידעו שבאותו יום, יום רביעי, הן חוזרות באותה רכבת.  במקרה נפגשו על הרציף בתל אביב מרכז. שמחה גדולה.   רוב הזמן הן בשלהן ואני ...

    למי שאוהב לשקוע מידי פעם מול סרט קטן ונחמד שיעביר שעה וחצי בערך בנעימים, בלי אלימות מיוחדת, צחוקים פרועים או תמונות טורדות מנוחה, סתם סרט שכיף לראות בסיום היום, אני יכולה להמליץ לעיין ברשימת הסרטים של "הולמרק". פה ושם יש בהם פנינים של ממש.   פנינה אחת כזו ראיתי בשבוע שעבר. היה זה סרטה של ויקטוריה ווד: "עקרת ...

  יום רביעי. יום הסערה. יש לי פגישה די מוקדמת בתל אביב ולכן אני צריכה לעלות על רכבת בשעת הלחץ. מן הדברים שאני מנסה להמעיט ככל האפשר, אבל לא תמיד אפשר. כצפוי, תחנת הרכבת של רחובות מלאה ודחוסה: השעה הדי מוקדמת (אם כי לא צריך להגזים, זה היה בשמונה, לא בשש בבוקר), חופשת חנוכה וגם הסערה. בימים כאלה אנשים רבים ...

  קשה להחליט מה גרם לרסיסי הזיכרונות האלה להיות כה ממגנטים. אולי עובדת היותה של המחברת היסטוריונית היודעת היטב את מלאכת הכתיבה העיונית. אולי עומק שורשיה בתרבות הפולנית ובשלל האידיאולוגיות שהתפשטו והתכווצו באירופה במאה העשרים. אולי אישיותה הנעימה אך החזקה כברזל ותקיפה כאיל מצור הבולטת מכל פיסקה, עמוד ופרק. אולי הרושם שהשיר "והעיקר לא לפחד כלל" נכתב עליה. משהו מכל ...

  1 כל פעם שדרמה או קומדיה בריטית או אירופאית מגיעים לספריית הדי.וי.די הסמוכה למקום מגורי אני מקפידה לקחת. זו דרכי לעודד את הבעלים להמשיך ולהשיג סרטים כאלה, בניגוד למה שבדרך נמצא בספרייה ההולכת ומידרדרת הזו. משום מה הם נמצאים תמיד בכוננית צדדית תחת הכותרת "זרים", כאילו סרטי האקשן, הקומדיות הרומנטיות ההוליבודיות המטומטמות, סרטי האימה והסרטים הפורנוגראפיים הם "משלנו". השבוע ...

   ענת, זו שאני דודה שלה, נסעה להודו. פעמים אחדות במהלך הטיול שלחה מיילים למשפחה, לחברים, לדודה. אני מניחה שאת העסיסיים יותר שלחה לקבוצה מצומצמת וממוקדת יותר, אבל מאוד נהניתי מאלה בהם שיתפה אותי. אחד מהם נכתב ונשלח ממש ערב חזרתה והוא לדעתי, יוצא מן הכלל, ולא רק בגלל שאני-זוכרת-מתי-היא-נולדה-ואיך-הקטנטונת-הזו-יודעת-לכתוב-כל-כך-יפה. הוא ממש מוצלח. נו,, טוב, נכון שהקטנטונת הזו עברה אותי ...

  ושוב נטלתי לעצמי, בלי לבקש רשות, פסק זמן בן כמה שבועות. ושוב עלי להתחיל את המאבק על תשומת לב הגולשות. מי שטרח בערב שבת, וכו", כלומר להיפך, מי שלא – שיועיל להזיע כל פעם מחדש.   קודם בעניין אורלי קסטל-בלום לפני שבועיים בערך צפיתי בעניין רב בכמה סרטי תעודה על יוצרות ישראליות. לא כל הסרטים באותה רמה. בחלקם נראה שיוצריהם לא ...

  כוונתי לסרט הדוקומנטרי המעניין Metal: A Headbanger"s Journey של סם דאן (Sam Dunn). עליו אני רוצה להמליץ בכול לשון של המלצה. הוא מספר על מוסיקת ההבי מטאל משלל זוויות. סקירה ארוכה ודי ממצה שעונה על רוב השאלות. שעה וחצי בערך. מה בכלל לי ולה? שנים שיש בינינו מערכת יחסים אמביוולנטית. יצא לנו שבביתנו, בין באך, מוצרט ובטהובן לבין הגבעטרון ...