שולמית גבע. מבקרת, יועצת ומסייעת בכתיבת ספרים אישיים וספרי עיון.
דליה איציק ודוריס לסינג: שתי הערות קצרות על עניינים שעל סדר היום
דליה איציק צודקת
טוב מאוד עשתה דליה איציק כשהחליטה לשים סכר להידרדרות הופעתם החיצונית של אחדים מבאי הכנסת. אמנם את האצבע שמה על הפריט הלא נכון, אבל אולי כך, במהלך השיפור-תוך-כדי-התקדמות נגיע לטעון תיקון.
אנשים לא צריכים להגיע לבית המחוקקים כשמכנסיהם גולשים ותחתוניהם חשופים. גם לא בחולצות טריקו מקומטות. את אלה, כך אני מניחה, רצתה דליה איציק לעצור. לא את הנכה שמגבלותיו מונעות ממנו ללבוש מכנסים אחרות, לא את הנשים המגיעות בג"ינס מחויטות. אני מניחה שגם לא את העוזרים הפרלמנטרים הבאים בג"ינס רכוסים ומסודרים.
ואלה המרשים לעצמם שלא לטרוח, והם מגיעים לפרלמנט הישראלי בבגדים שלא מכבדים את המקום – הם גברים. וטוב מאוד עשתה דליה איציק כשפעם אחת הפנתה את תשומת הלב להופעה המרושלת והמסמורטטת של פלח מאוכלוסיית הגברים במרחב הציבורי שלנו.
דוריס לסינג מאתגרת
כלת פרס נובל לספרות השנה היא סופרת מצויינת, לא שהיא זקוקה לעדותי. כתיבתה לא קלה וקריאת ספריה (לא המדע הבדיוני. את אלה לא קראתי) מהווה אתגר לא קטן, גם למטיבי קרוא. העין לא רצה, הדפים לא מתחלפים במהירות. העלילה לא עוצרת נשימה. כמעט אפשר לומר שזו עבודה לא פשוטה לקרוא את ספריה עד סופם. הם גם מלווים את הקורא עוד זמן מה אחרי הקריאה, ובמקרים לא מעטים הליווי מטריד. אבל המאמץ כדאי. זוהי חוויה אינטלקטואלית.
קבלת הפנים החצי-מלגלגת-חצי-צוננת לה זכתה במקומותינו אינה לעניין. חלקה הראשון נובע, אולי, מכך שזכייתה בפרס נודעה לה מפי צלם כשיצאה ממונית עם הקניות. אולי גם קצת מחמת גילה והופעתה. החלק השני נובע, כך אני משערת, מהרמה הגבוהה של כתיבתה ושל ספריה, רמה אותה לא קל לצלוח. מקריאה דקדקנית של המאמרים שהתפרסמו אחרי שנודעה זכייתה אני מעיזה לנחש שחלק מהכותבים לא ממש קראו אותה, או לפחות לא את עיקר יצירותיה עצמן, אלא הסתפקו בקריאת חומר עליה ועליהן. חבל שכך. אמנם יש צורך לספק מאמר מהיר לגיליון הבא, אבל היא ראויה להתייחסות שתמצא בקשר, לפחות בקשר עין, עם רמתה שלה.
דוריס לסינג ודליה איציק:
השם הפרטי של שתיהן מתחיל בד"
לשתיהן יש ל" בשם.
שתיהן נשים.
מעבר לזה, לשים את שתיהן באותו משפט זה עוול גדול ואיום ללסינג.
דליה איציק היא סמל לטיפשות עיוורון ושחיתות. בורות, המוניות ואופורטוניזם. דליה איציק היא המנהלת של ביה"ס שנקרא הכנסת, שדואגת שהתלמידים יראו מסודרים ונקיים. ויכינו שיעורים. את הפשעים שלהם היא לעולם לא תחשוף. כי אז גם שלה יחשפו.