בננות - בלוגים / / זרם התודעה של וירג'יניה וולף בפּאנטום מרוסק
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

זרם התודעה של וירג'יניה וולף בפּאנטום מרוסק

מַרַת ווּלף/ שַׁחַר-מַרְיוֹ מָרְדְּכַי.     (הודפס ב"הליקון", גליון 57)

                                                 בעקבות "השעות" למייקל קנינגהם.

 

טוֹבָה לִי הַטַּלְטֵלָה שֶׁל הָעִיר;

קָשָׁה לִי שַׁלְוַת הַפָּרְבָרִים.

אִם חָיַי מְעֻרְפָּלִים, מוֹתִי בָּהִיר:

מָיִם יְכַסוּ אוֹתִי מִכָּל הָעֲבָרִים.

 

חִיוּךְ מֻצְנַע מְסַרֵב לְהִמָּתַח.

בֶּאֱמֶת טוֹבָה לִי הַטַּלְטֵלָה שֶׁל הָעִיר?

חָלוֹן אֶחָד עוֹמֵד לְהִפָּתַח:

חָיַי מְעֻרְפָּלִים, מוֹתִי בָּהִיר.   

 

אֲנִי לא רוֹצָה לְהַשְׁלוֹת אֶת עַצְמִי:

מָה שֶׁמֻצְנָע – סוֹפוֹ מְבוּכָה.

תִּפְתְחִי חָלוֹן לָרוּח. תִּנְשְׁמִי; תִּנְשְׁמִי.

כָּל חָלוֹן סָגוּר הוּא אֶפְשָׁרוּת פְּתוּחָה.

 

יָדַי מְלִיטוֹת אֶת פִּי הַקָּרוּעַ:

אָשְׁלָיוֹת; אָשְׁלָיוֹת. הָאִם זֶה מָה שֶׁחָסֵר לִי?

אִם אַמְשִׁיךְ לְהִתְמַּסֵּר לְחַיֵי הָרוּחַ,

רוּחַ הַחַיִים לא תִּתְמַּסֵּר לִי.

 

גָּם בְּגַן-עֶדֶן יֵשׁ נָחָשׁ וְיֵשׁ אִסוּרִים.

יָדַי מְהַסּוֹת אֶת פִּי הַקָּרוּעַ:

הַצִּוֻוּי הַזֶּה לִשְׁלוֹט, לִשְׁלוֹט בַּיְּצָרִים…

מוּטַב שֶׁאֶתְמַּסֵּר לְשִׁגְעוֹן הָרוּחַ.

 

שֶׁבֶר! שֶׁבֶר מִתְקַרֵב אָסוֹן

מְזַנֵק אֵלָי כְּמוֹ נָחָשׁ מִסָּל נְצָרִים.

אֲנִי יוֹדַעַת לְהַצְנִיעַ, לְהַסְתִיר, לְהַסּוֹת.

לִשְׁלוֹט בְּאָבְדָּן שְׁלִיטָה עַל יְצָרִים.            

 

אֲבָל מָה בָּא קוֹדֶם –  הַיְּכוֹלֶת אוֹ הַתְּחוּשָׁה?

אֲנִי יְכוֹלָה לְקַרֵב אָסוֹן אוֹ שֶׁבֶר,

שִׂפְתֵי אִישָׁה בְּשִׂפְתֵי אִישָׁה –

מָה אֲנִי יוֹדַעַת מֵעֶבֶר:

 

שֶׁקָּשָׁה לִי שַׁלְוַת הַפָּרְבָרִים;

שֶׁיֵּשׁ בָּאָוִיר תְּחוּשַׁת יְכוֹלֶת וִיכוֹלֶת תְּחוּשָׁה:

מָיִם יְכַסוּ אוֹתִי מִכָּל הָאֵבָרִים;

שִׂפְתֵי אִישָׁה בְּשִׂפְתֵי אִישָׁה.

 

 

10 תגובות

  1. וטוב לקרוא שוב, שחר. התוכן והצורה הולמים פה באופן מרשים – אין כמו החזרתיות של הפנטום להעביר את זרם התודעה.

    • אורה ניזר

      שיר מקסים, תנודות הרוחהמתעתעת . לפני מספר שנים קראתי את הביוגרפיה שכתב קווינטין בל, אם איני טועה, הספר שווה מאד קריאה, מסביר את הנפש הזו המטולטלת בין… לבין…

  2. מרתק משחק הלבטים והמונחים של חיי הרוח, רוח החיים ושגעון הרוח, כל הטוב שהיה בה.

  3. שחר-מריו

    אמיר, אורה, אסתי, לבנה.

    מה אומר ומה אגיד? שמחתי בתגובות שלכם.
    איזו דרך נפלאה לפתוח את הבוקר.
    תודה.

  4. כמה כיף לקרוא אותך,
    יש משהו בכתיבה של השיר הזה שמביאה קוראים/ות להשקיע בקריאה ולהתעמק בה. זה לא המקום לאס. אמ. אסית:) בכל פעם שאקרא את השיר יתגלו בפניי התרחשויות חדשות ויפי המילים יצא בכל פעם באופן שונה ומעניין

    אהבתי,

    גלית

    • גלית, תודה.

      חווית הקריאה, שאת מתארת, הינה אות להצלחת הניסיון שלי בשיר זה. ואני מאד שמח על תגובתך.

      אני חושב שעלית על הנקודה בשיר. הוא כתוב במבנה של פּאנטוּם, אבל פאנטום מרוסק. כמו שוירג"יניה וולף שברה מוסכמות בכתיבה, כך מצאתי לנכון להעביר את הלך הרוח שלה במבנה שלא מציית למסוכמותיו. שברתי את הפאנטום. וכך במקום שורות שחוזרות על עצמן בדיוק (ומשנות הקשר), השורות חוזרות על עצמן לא בדיוק (ומשנות גם את הקשרן וגם את טבען). שיניתי עוד כמה דברים במבנה, אבל הפאנטום דורש הרצאה, ואולי זה לא המקום.

      תודה. כבר אמרתי?

  5. מצוין מאוד, שחר-מריו, ועוד אוסיף לקרוא. בינתיים צד את לבי במיוחד פרט שמופיע כמעין "צרימה" בשיר – הנחש המזנק מסל הנצרים. האם חשבת על סיפורי וודו? זה סמל מרכזי במיתולוגיה האפרו-אמריקאית (לזורה ניל הרסטון יש סיפור מרגש ביותר שמעמיד במרכזו סיטואציה כזאת, והיא בכלל עסקה בזה הרבה).
    במובן מסוים, נראה לי שצריך להתחיל את הקריאה המושכלת בשיר מפה, ואחורה וקדימה…
    תודה, תמר

    • תודה, תמר.

      עם תובנות כמו שלך תקבלי VIP בבלוגי.

      והנחש? סמלי בתרבויות רבות מספור. אני כיוונתי לנחש מהמיתולוגיה שלנו. זה של גן העדן, ליחסיו עם האישה. כך קשרתי זאת לוירג"יניה., שיצריה/תאוותיה רוסנו.

      ואת יכולה לקרוא את שיריי מהאמצע, מהסוף, מהתחלה. אני שמח שאת קוראת. ויאללה, תצטרפי לבלוגייה!

      • שחר-מריו, אני נולדתי וי-אי-פי… אך מי יידע את גדולתי…?
        נו – ותודה, אני כנראה בדרך להתבלג.
        אם מתאים לך (ורק אם מתאים), אשמח לעשות בינתיים את טבילת האש בבלוג שלך בשיר "הכלום" שקראת (רק כתוב שזה שלי, ושזה פורסם ב"מעורר" – קיץ 2002 – לא של ברנר… אלא של דביר ושווייצר ואינטרטור).
        לגבי הנחש בשירך – אני לא בטוחה שבכל התרבויות מופיע הדימוי הספציפי של הנחש המזנק מסל הנצרים, לכן הסתקרנתי אם זה עבר בדעתך. תמר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי