זרם התודעה של וירג'יניה וולף בפּאנטום מרוסק

מַרַת ווּלף/ שַׁחַר-מַרְיוֹ מָרְדְּכַי.     (הודפס ב"הליקון", גליון 57)

                                                 בעקבות "השעות" למייקל קנינגהם.

 

טוֹבָה לִי הַטַּלְטֵלָה שֶׁל הָעִיר;

קָשָׁה לִי שַׁלְוַת הַפָּרְבָרִים.

אִם חָיַי מְעֻרְפָּלִים, מוֹתִי בָּהִיר:

מָיִם יְכַסוּ אוֹתִי מִכָּל הָעֲבָרִים.

 

חִיוּךְ מֻצְנַע מְסַרֵב לְהִמָּתַח.

בֶּאֱמֶת טוֹבָה לִי הַטַּלְטֵלָה שֶׁל הָעִיר?

חָלוֹן אֶחָד עוֹמֵד לְהִפָּתַח:

חָיַי מְעֻרְפָּלִים, מוֹתִי בָּהִיר.   

 

אֲנִי לא רוֹצָה לְהַשְׁלוֹת אֶת עַצְמִי:

מָה שֶׁמֻצְנָע – סוֹפוֹ מְבוּכָה.

תִּפְתְחִי חָלוֹן לָרוּח. תִּנְשְׁמִי; תִּנְשְׁמִי.

כָּל חָלוֹן סָגוּר הוּא אֶפְשָׁרוּת פְּתוּחָה.

 

יָדַי מְלִיטוֹת אֶת פִּי הַקָּרוּעַ:

אָשְׁלָיוֹת; אָשְׁלָיוֹת. הָאִם זֶה מָה שֶׁחָסֵר לִי?

אִם אַמְשִׁיךְ לְהִתְמַּסֵּר לְחַיֵי הָרוּחַ,

רוּחַ הַחַיִים לא תִּתְמַּסֵּר לִי.

 

גָּם בְּגַן-עֶדֶן יֵשׁ נָחָשׁ וְיֵשׁ אִסוּרִים.

יָדַי מְהַסּוֹת אֶת פִּי הַקָּרוּעַ:

הַצִּוֻוּי הַזֶּה לִשְׁלוֹט, לִשְׁלוֹט בַּיְּצָרִים…

מוּטַב שֶׁאֶתְמַּסֵּר לְשִׁגְעוֹן הָרוּחַ.

 

שֶׁבֶר! שֶׁבֶר מִתְקַרֵב אָסוֹן

מְזַנֵק אֵלָי כְּמוֹ נָחָשׁ מִסָּל נְצָרִים.

אֲנִי יוֹדַעַת לְהַצְנִיעַ, לְהַסְתִיר, לְהַסּוֹת.

לִשְׁלוֹט בְּאָבְדָּן שְׁלִיטָה עַל יְצָרִים.            

 

אֲבָל מָה בָּא קוֹדֶם –  הַיְּכוֹלֶת אוֹ הַתְּחוּשָׁה?

אֲנִי יְכוֹלָה לְקַרֵב אָסוֹן אוֹ שֶׁבֶר,

שִׂפְתֵי אִישָׁה בְּשִׂפְתֵי אִישָׁה –

מָה אֲנִי יוֹדַעַת מֵעֶבֶר:

 

שֶׁקָּשָׁה לִי שַׁלְוַת הַפָּרְבָרִים;

שֶׁיֵּשׁ בָּאָוִיר תְּחוּשַׁת יְכוֹלֶת וִיכוֹלֶת תְּחוּשָׁה:

מָיִם יְכַסוּ אוֹתִי מִכָּל הָאֵבָרִים;

שִׂפְתֵי אִישָׁה בְּשִׂפְתֵי אִישָׁה.