נשים בבית קברות.
כל מיני נשים בבית קברות.
נשים מבוגרות, מוזנחות לבוש, נתמכות על ידי בניהן הצעירים.
נשים צעירות, עטופות צעיפים, מתחבאות מאחורי משקפי שמש כהים.
נשים אבלות מחצינות בקול את שברן, נופלות וקמות.
נשים מאופקות, מבטן נישא לשמיים, רק פיקת הגרון רועדת.
נשים ממתינות למפגש משפחתי באזכרה, אולי בודדות כל השנה.
נשים מדברות ללא הרף, אפילו ליד הקבר, מנסות לשוות נורמליות למקום.
נשים שבירות, שהאסון נפל עליהן בגיל צעיר.
מסע ארוך עוד לפניהן.
נשים קשוחות, נושאות את משא האבל במשך שנים ארוכות.
גם הן היו אולי פעם אותן נשים שבירות.
נשים בבית קברות.
לכל אחת מהן סיפור מיוחד.
האם אפשר לעמוד שם, בפתחו של בית קברות, ולספר את סיפוריהן האישיים על פי מה שרואים?
באמת תמיד יש שם {ובכל מקום חוץ ממגרש כדורגל} יותר נשים ולכל אחת הספור שלה