ברוקלין . קולם טובין

לפני כמה שנים תורגם ספרו הקודם והמצוין של הסופר האירי קולם טויבין ( colm toibin) "האמן" שעסק בחייו של הסופר הנרי ג'ימס. 
כבר אז שאלתי את עצמי איך בעצם מבטאים האירים את שמו של הסופר. 
מסתבר שהוצאת כתר שאלה עת עצמה אותה שאלה., אולי שאלו איזה אירי. על ספרו החדש " ברוקלין" מצוין שמו קולם טובין. הבדל קטן של אות אחת. מעניין איך ייכתב שמו לכשיתורגם ספרו הבא. 
גיבורת הספר היא אייליש ליסי. נערה צעירה מאוד הגרה באניסקורתי, עיירה נידחת באירלנד של שנות החמישים.
 לאחותה רוז ברת המזל יש עבודה ומשכורת בה היא יכולה לפרנס את שלושת הנשים בבית. האם, אייליש ורוז, האחות הגדולה. הבנים נסעו כבר מזמן לאנגליה לחפש עבודה. 
אייליש לומדת הנהלת חשבונות, אך יודעת שלא תוכל למצוא עבודה כשתסיים את הלימודים, בינתיים היא עובדת כעוזרת מכירה בחנות מכולת, יום אחד בשבוע. 
מהר מאוד ברור שטובין כותב על אייליש אך לא מעליה. הוא איננו מרחיב בהבחנות ותובנות משלו. הספר כתוב בשפה התמימה של הנערה הזו. 
הקורא לומד להכיר את סביבתה. עולם קטן בו כולם מכירים את כולם ויודעים הכול אחד על השני. 
רוז מצליחה לסדר לאחותה נסיעה לאמריקה, כומר אירי שישמור עליה, חדר בברוקלין השייך לבת הקהילה האירית ובעיקר שם תחכה לה עבודה. 
אייליש היא נערה רגילה. כל כך רגילה שכמעט אין מה להגיד עליה. גיבורה קצת מוזרה לרומן. אך טובין מצליח לגרום לנו לחבב אותה. ויותר מזה לגרום לנו אכפתיות ואמפטיה. 
החיים באמריקה אינם משנים אותה כמעט. היא מגיעה עם התמימות של נערה קתולית מעיירה קטנה שכמעט שום קדמה או מחשבה חדשה לא הגיעה אליה. בברוקלין היא חיה בחדר מושכר על ידי אישה אירית קתולית שדעותיה המיושנות נשארו כמו שהיו במאה הקודמת, וסביבה עוד כמה נערות איריות כמותה, כך שאין לה שום דרך לגלות עולם של מחשבות חדשות. 
כשהיא בוכה, היא צריכה שהכומר יסביר לה שהיא מתגעגעת הביתה. היא לא מנתחת את רגשותיה, היא לא יודעת מה זה להיות מהגרת. היא חיה בברוקלין ומלבד פעם אחת איננה נוסעת למנהטן. אין בה סקרנות לעולם הגדול סביבה. היא מקבלת בענווה את חייה. 
הפריצה היחידה שלה מהתחום האירי מתרחשת כשבערב ריקודים בכנסיה היא פוגשת בחור המתחיל לחזר אחריה, בחור איטלקי שנוהג בה באבירות ועדינות, כך שגם איתו היא איננה צריכה ללמוד לחשוב אחרת ממה שחונכה, מלבד בעובדה שאיננו אירי. 
כשהיא מקבלת הודעה שאחותה רוז מתה מהתקף לב היא חוזרת לאירלנד. שם היא חיה מחדש את חיי העיירה. אלא שהפעם היא נחשבת לאשת העולם. זו שחזרה עם כל החידושים. היא לא תגלה לאיש, גם לא לאימא שהיא אישה נשואה. 
היא תפגוש בחור שבנעוריהם בבית הספר לא סבלה אותו, אחד הפרועים. כעת השתנה והיא כמעט מתאהבת בו. לפחות מחבבת מאוד ומרבה לצאת אתו. עד שאותה בעלת מכולת מרשעת תגלה בעקיפין שהיא נשואה, ומתוך קבלת המוסכמות, הרוע והרכלנות תפיץ את הידיעה ותגרום לאייליש חוטאת העיירה האמריקאית, שברון לב, והחלטה חדשה הנוגעת לחייה. לשוב לאמריקה, אחרי שכמעט וויתרה על המחשבה הזו. 
וגם זה איננו כתוב כדרמה ענקית. ככה פשוט, כמו החיים. כמו בתוך הכתיבה הנפלאה של טובין. טובין בכתיבתו נשאר כל הזמן בתוך רמת ההתבטאות שלה.
 הספר היה יכול להכתב בגוף ראשון, בתוך דיוק המחשבה והשפה של אייליש. טובין לא מנסה להיות הסופר החכם המשקיף מעל בעל תובנות גדולות מגיבוריו. הוא איננו נכנס לפירושים פסיכולוגיים בניסיון להסביר אותה או לתת תוקף מרתק יותר לגיבורה. היא זה כל מה שיש והיא עולם מלא משלה. בלי דרמות גדולות. ההתאהבויות שלה אינן סוערות, ההחלטות שלה דרמטיות במידה הנוגעת לחייה הקטנים. 
הדרמה גדולה ביותר בחייה היא נישואיה האזרחיים לאהובה האיטלקי. חטא נורא ששניהם חוטאים בו כדי להסתיר את סוד הקשר ביניהם, למרות שהיא מבקרת בבית משפחתו. 
למה היא מסכימה להינשא? למה כשהיא חוזרת נשואה לאירלנד היא מסתירה את העובדה ויוצאת עם גבר אחר. למה היא חוזרת לאמריקה? כי אלו החיים שלה. בשבילה הם דרמטיים ומלאי תהפוכות. 
העלילה כמעט ואיננה קיימת, ומה שנראה כעלילה אולי איננו מעניין כי אייליש איננה אחת מאותן גיבורות מסעירות. חייה פשוטים, ובכל זאת הכתיבה המעודנת כל כך חודרת ללב הקורא. 
טובין ממשיך מסורת של סופרים איריים גדולים. ואם כבר כתבתי בעבר שמבין כותבי האנגלית לאירים יש סוג של בכורה ספרותית, בא טובין ומצדיק את תחושותיי.