בננות - בלוגים / / תקופת הפירות
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

תקופת הפירות

זהו? כבר?
 אתה הולך?
 משאיר אותי מאחור?
 כשאתה עובר נפנף יד סמן שלא שכחת מה שהיה. 
הרי נשאר בך משקע.
 אני לא חושב עליך,
 בקושי זוכר.
 אך אם תעבור,
 אם תנפנף 
דפיקת לב.
 לא, דמעה לא נשימה אחת פחות.
 מיץ החיים נזל לנו על שפתיים.
 אכלנו בכל פה.
 חמדנו.
 כל פרי
 יין נזל על גופנו עד שתם הבקבוק. 
אני יבש אמרת 
יבש כמו בקבוק משומש. 
והלכת 
אז אולי לא.
 אל תנפנף.
 הזיכרונות שלך לא חשובים.
 הם לא יעירו בי את הד ימי הפירות.

תגובה אחת

  1. שיר מרגש, מקסים דן. תיארת את הכאב של פצע חשוף, שורף. אם הוא יגליד זו פרידה סופית. אם הוא יישאר כפי שהוא, הכאב קשה מנשוא. וכל השיר חושני ומלא. לך אני מציע לבטל מרכוז השורות. ולקוראים האחרים להפסיק להתבייש להגיב. אוטוטו 2011.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן