בננות - בלוגים / / אור זלעפות. חלק ג.
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

אור זלעפות. חלק ג.

ליום הולדת שש עשרה תיאה שכנתי לקחה אותי ל קה דה וה, הכולבו הגדול והאופנתי. 
אתה מתחיל להיות גבר, תפסיק להתמרח בדבר הזול הזה שאתה מורח על הפנים ובוא נקנה לך אפטר שייב טוב של גבר.
 בכל הפעמים שנכנסתי לשם הסתובבתי באגף הפרפומריה. הסתכלתי על שפתונים, צבעי איפור והרחתי בשמים של נשים.
 לא כאן, סחבה אותי תיאה לדוכן אחר, כאן זה לנשים, אתה הולך לקנות אחד של גבר.
 הבחור שעמד שם בחן אותי רחרח ואמר לתיאה צריך להפוך אותו לגבר. 
כשתיאה התרחקה לרגע לחש לי באוזן , תחזור לכאן לבד אני אתן לך מתנה. 
חזרתי. הוא רמז לי ללכת אחריו והוציא אותי אל פרוזדורי העובדים. אלו שהקונים לא רואים בדרך כלל. הוא אמר לי בלחש ללכת כמה צעדים אחריו.
 הוא נכנס לדלת שהיה עליה סימון שירותי גברים הציץ פנימה ורמז לי להיכנס. נכנסנו לאחד התאים והוא סובב אותי ושם יד אחת על פי ואמר לי לא להשמיע קול. 
לחישותיו באזני, משב האוויר החמים העביר בי תחושות שלא הכרתי מחיי אלא רק מהחלומות. 
הוא הוריד את מכנסי והתחכך בי מאחורי בתחתוני. לקח את ידי ושם בתוכה את אברו. מעולם לא חשתי התרגשות כזאת. כאילו איזו משאלה עתיקה שלא הייתה מבוטאת מעולם הולכת להתגשם. 
הוא התחכך בי עוד והוריד את תחתוני. כעת העביר את ידיו על פלחי עכוזי ואני נרעדתי. 
אברו הזקוף, התנדנד והכה קלות על עכוזי ואני רציתי שיקרה דבר מה שלא ידעתי.
 הוא חזר להתחכך בי. אברו מטייל לו בין עכוזי לגבי. ואני רציתי ולא ידעתי מה. 
כשזרם חם שטף את גבי לא הבנתי שהכול נגמר. חיכיתי להמשך, לעיקר. אבל הוא לחש תתנגב ותתלבש. לפני שיצא מהתא אמר לי בוא לחכות לי בכניסת העובדים אחרי העבודה. ואני באתי. 
הלכנו אליו הביתה. חדר קטן. הוא הזהיר אותי לא להוציא קול. הוא פתח רדיו, די בקול רם. 
הושיב אותי על ברכיו והתחיל ללטף את חזי. גמרת קודם? שאל אותי ואני התביישתי להגיד לא. הנהנתי.
 הוא הוריד את מכנסי וליטף את שוקי, הכניס יד לתוך תחתוני ואני חשבתי שאני עומד להתעלף.
 כשהשכיב אותי על המיטה הרגשתי שאני נעלם. לא ידעתי מה לעשות. הוא ניסה לנשק אותי ואני הסבתי את פני.
 הוא הסתכל עלי ואני עצמתי עיניים. הרגשתי דבר מה מתדפק על פתח שפתי, פקחתי עין וראיתי את אברו מנסה להדחק אל תוך פי וכמעט הקאתי. גועל ובחילה מילאו אותי. זו פעם ראשונה שלך? שאל. הנדתי בראשי. טוב, אז קח זמן. לאט. וסובב אותי על בטני.
 ליטף את גבי אצבעותיו וציפורניו חורשות תלמים בגבי. ידו נכנסה אל בין שוקי והרחיקו את רגלי. הוא נשכב ביניהם נשען על גבי והיה לי נעים. אהבתי את כובד משקלו עלי.
 אצבעו חיפשה וחיפשה הסתובבה ומצאה את הכניסה לישבני. כשחדר, נדרכתי, עבר בי כאב לא צפוי. 
הוא ליקק את אזני והרגיע אותי. והיה לי נעים שוב. ואז הוא אמר אם יכאב לך מאוד תגיד, אני אפסיק הנהנתי ולא הבנתי. 
ואז הרגשתי איל נגח מנסה להיכנס לתוכי. כל גופי התנגד. הוא המשיך ללקק את אזני נושף רוח חמה פנימה וידו השנייה נכנסה ללטף את בטני, מבלי משים הרמתי את אגני והוא לחש טוב טוב ואז הרגשתי את הכאב. ברגע הראשון חשבתי לצרוח אך הוא סובב את ראשי ונישק את שפתי. 
תירגע אמר לי. תירגע והכול יהיה טוב. הרגשתי משופד ומפוחד. לא זזתי, אבל משהו נעים החל לנבוט בתוכי. והיה לי טוב. הוא התקדם מעט ושאל אפשר? שתקתי אבל לא התנגדתי. והוא המשיך עד שנדבקנו בטן אל גב. וכולו בתוכי.
 
                *********************************************** 

לילה אחד כבר יצאנו מהדירה. הוא לקח אותי לקלייסט קזינו. לא קזינו כלל, מועדון די מהודר ועתיק של ברלין. לא הבנתי שהוא לקח להראות אותי לראווה.
 כמעט כולם הכירו אותו. הוא ריחף בין השולחנות ודחף אותי לפניו. לחצתי ידיים. הייתי תמים.
 גברים מאופרים עיוו שפתים, והם דווקא מצאו חן בעיני באיפור שלהם. המבוגרים הביטו בי וניסו לתפוס את עיני ואני השפלתי מבט. התיישבנו על יד שולחן די מרכזי. 
גברים רקדו על הרחבה. וזה ריגש אותי. פעם ראשונה ראיתי זוגות גברים רוקדים יחד. לא חשבתי שיש כאלה חיים. חשבתי שכולם סגורים בדירות כמו וורנר וכמוני. 
מישהו שלח לנו שני גביעי שמפניה. אל תשתה אמר לי וורנר, זו לא שמפניה אמיתית זה יין גרמני די נורא. אבל וורנר חייך אל הגבר ששלח את המשקאות והוא ניגש אלינו. 
מה יודע הילד הקטן הזה שאל האיש. וורנר חייך, צחק ואמר הוא יודע. הייתי כל כך מבולבל. עוד אנשים עברו כאילו במקרה וניגשו להסתכל בי מקרוב. ואני לא הבנתי אבל נהניתי מתשומת הלב המרובה.
 שתיתי יותר מדי. חייכתי ובלי להרגיש בכלל התחלתי לעפעף בעיניים אל הגברים שניגשו אלינו. הרגשתי כמו בסרט הוליוודי והתחלתי להתנהג כמו כוכבת משנות הארבעים. 
כשיצאנו עברנו על יד דלת שנורות קטנות נצנצו מסביב לה. היה שלט עם שם צרפתי, כך אמר לי וורנר. נכנסנו להציץ. וורנר חשב שזה ישעשע אותי. 
היו שם נשים כבדות איפור וגברים מוזרים. שמלות נוצצות ותכשיטים שהזיוף ניכר בהם. 
על הבמה עמדה מישהי ושרה איזה שיר של זארה ליאנדר אותה כבר הכרתי מתקליטים של וורנר.
 שתינו שוב. כמעט הקאתי. כשיצאנו וורנר שאל איך נהניתי ומה חשבתי על ההופעות.
 התפלצתי כשאמר לי שכולם היו גברים. זה היה מזעזע. שתיים מהן יצאו והלכו אחרינו, שתויות ומתנדנדות על עקבים, אך אני לבי התכווץ. יש נשים גברים. גברים נשים. כמו שאני רציתי להיות כל כך הרבה זמן ולא ידעתי. 
ערב אחד הסתובבתי בדירה ושרתי קצת שירי ילדים. עגלה וסוסה. דובון יומבו. מה שזכרתי. לא הרגשתי שחיקיתי את הזמרת. ורנר קרא לי ואמר לי לשיר שוב באמצע החדר. 
אחרי יום יומיים חיכתה לי הפתעה. על המיטה הייתה מונחת חולצת מלחים תכולה עם סרט כחול כהה. צווארון מרובע גדול מאחורנית. החולצה הייתה מונחת על חצאית קצרה לבנה. מדי מלח. מלחית. התרגשתי.
 האמת שחשבתי על שמלה צמודה, נוצצת קצת. מניפת נוצות גדולה ביד. 
וורנר אמר שכאלה יש מספיק. לבשתי את הבגדים. נראיתי כמו ילדה מטופשת. וורנר אמר לי לשיר שוב את השירים, לשים אצבע על השפה התחתונה ולחשוב על ילדה קטנה ששרה. 
עשיתי מה שביקש וזה הצחיק אותי במקצת. חזרנו על זה כמה פעמים.
 הוא שאל אם אני מוכן לעשות את זה על במה מול קהל. והרגשתי את בטני מתכווצת משמחה. להופיע בחצאית ומאופר. לא חשוב מה הוא רוצה שאעשה, בוודאי שרציתי להופיע.
 למחרת לקח אותי ל"אצלנו" ,אותו מועדון מאחורי הקלייסט שם ראינו את המופע של הבנות המנוסות. הוא דיבר עם המנהל וביקש להעלות אותי לניסיון עם שני שירים.
 נעמדתי על הבמונת הקטנה, הזרקורים עלי, לא הייתה לי מוסיקת ליווי, כולם הביטו וחיכו שאתחיל. נבהלתי. 
רציתי לברוח, אבל אז נתקלתי בזוג עיניים מחייכות אלי. גבר צעיר ומתוק עשה לקראתי תנועת יד מזמינה. ופתאום מתוך הבושה והמבוכה התחלתי לשיר.
 שירים שלא הכירו בשפה כה זרה להם. הם השתוללו. ואני ריחפתי לעולם אחר. 
המנהל הסכים שאעשה מופע קטן ארבעה שירים. הייתי צריך ללמוד עוד שני שירים שיתאימו לי. 
בלילה הראשון שחזרנו לשם כבר עם חוזה הופעה עמדתי מאחורי הקלעים בין כל הגברים שהפכו נשים לעיני. איפור ונצנצים. פאות וריחות פודרה.
 וורנר מרח לי רק קצת מייקאפ על הפנים שלא יבריקו. טיפת אודם ורוד בתולי על השפתיים. הוא שאל אם אני זוכר את כל התנועות וביקש שלא אתבלבל. הנהנתי.
 גברת עם שמלת מחשוף ומניפת נוצות מוזהבות ענקית ירדה מהבמה. ושמעתי קול מכריז את שמי החדש. סטפה הקטנה.
 עליתי לבמה לאט, מביטה סביב. מחפשת משהו להתחבר אליו ופתאום חשתי פיק ברכיים נוראי. ידעתי שאני הולכת ליפול.
 החלטתי להתיישב על הבמה. היה רגע חושך כשהזרקור חיפש אותי במקום בו הייתי אמורה לעמוד. הוא מצא אותי יושבת על הרצפה. מפזרת את החצאית סביבי. מרימה עיניים דומעות ופתאום מישהו התחיל למחוא כף ואני התחלתי לחייך. 
נעשה שקט. שמעתי את וורנר לוחש לי מאחורי הקלעים שירי סטפה שירי. הרמתי ראש ופתאום התחלתי לשיר בקול של אישה שקולה אכול מעישון. שיר ילדים תמים לחלוטין. על דובון יומבו. 
הם לא הבינו את המלים אבל המנגינה התמימה עבדה עליהם. מחיאות הכפיים היו אדירות. ואני חשבתי על חלף עם הרוח וחייכתי את החיוך המתוק של ויויאן לי. 
ולעשר דקות הייתי לראשונה בחיי אני. עמוק בתוכי, אני. אני לחלוטין. היום אני כבר לא צריכה שמלות מוגזמות איפור מטורף ופאות היסטריות. כל מה שאני צריכה זו שמלת ערב ארוכה. פסנתרן סביר זרקור וזהו. 
אני נשענת על הפסנתר ושרה כמו זמרת לידר קלאסית שירי זימה. ואנשים מתים על זה. "אחד ועוד אחד הם שניים, ואל תחשוב, מחשבות מזיקות לאילוזיה" 
אני לא צריכה חומר חדש. יש לי את השירים הישנים של דיטריך של קנף, וכשאני צריכה משהו מיוחד, שירים של דליה לביא, הישראלית שעשתה קרירה בגרמניה. 
אני ואהבת לכתוב שיחות בלתי אפשריות בין דמויות ששנאו אחת את השנייה, נניח קאלאס וטבאלדי. 
אני מוצאת רכילויות בעיתונים ושומעת על המתרחש מאחורי הקלעים וכותבת לי בקלות רבה מעמדים בלתי אפשריים כאלה. 
אני חקיינית טובה, הטיית כתף, שרבוב שפתיים ניע ראש ואני מישהי אחרת. 
אני מכילה כל כך הרבה נשים גדולות בתוכי, אך על הבמה הכל מוצג בטעם טוב. שום הגזמות. שום דבר לא גדול מהחיים. רק הן כמו שהן. ואני. 
אבל בהתחלה, תרגמתי לי את יונתן הקטן, ותפרו לי חור באחורי מכנסי עם רוכסן סמוי אותו הייתי פותחת כשהגיעו המלים על החור במכנסיו ומראה את קטע ישבני הקטנטן לקהל. הם מתו על זה. תרגמתי את בדרך לתבור רכבתי על כסא עץ וכשהגעתי לשורה והוא אותי על סוסתו הרים עשיתי תנועה כאילו מישהו הכניס לי משהו בהפתעה לישבן. 
הפכתי להיות כוכבת אמיתית. אם יש דבר שהייתי רוצה לדעת אם התקיים במציאות ואם כן להיות נוכחת בו זו אורגיה עם דיטריך. רציתי לראות איך מתנהגת האישה שהיא הסוכנת הבין לאומית לסקס סטרייטי כשהיא מורידה איפור ודמות מקצועית ומתבוססת במיצים האמיתיים שלה.
 כתבתי לי שיחה גסה כזאת בין דיטריך לקנף, מחליפות חוויות סקס. הקהל התפוצץ מצחוק. 
זימה יכולה להיות כל מני דברים. הגרמנים הם גסים. תרבותיים מאוד וגסים בהתנהגות שלהם. 
המקום היה די פופולארי לחגיגות יום הולדת של סטרייטים צעירים, אפילו מסיבות אירוסין ומעולם לא שאלתי את עצמי מה עושים הגברים הסטרייטים האלה למחרת כשהם באים לחפש את הנשים שאינן נשים. או הגברים שאינם גברים. המשיכה נראתה לי טבעית.
 על המשמעות של משיכה אל הזיוף המיני לא חשבתי. לא שלא מצאתי לי כמה מאהבים טובים מפעם לפעם אבל באופן כללי הם בהמיים. 
ורק כשנסעתי לטייל התחברה לי עובדה. איך אפשר לצפות לעדינות ממי שיער שחור נמצא במרכז הוויית חייו ותרבותו. הערבים שעשיתי על כל זמרות העבר זכו להצלחה אדירה. הוזמנתי לכל המועדונים הגדולים בגרמניה. הומואים מעריצים אותי. סטרייטים באים לחלוק כבוד והערכה.

7 תגובות

  1. גיורא פישר

    ספור התבגרות מעניין בגלל טיבו ובגלל הגאוגרפיה ההסטורית שלו.
    תודה
    גיורא

  2. סיפור מקסים.
    מאוד אהבתי לקרוא בבלוג שלך ואני תוהה מה גרם לך לפתוח בלוג דווקא פה, באתר שעושה רושם שהוא נשי בעיקרו?
    אגב, הגעתי לכאן דרך הפורום בגו גאי.
    תודה רבה לך.

  3. דן, כאן הסיפור מקבל סוף סוף קצב ראוי. בהתחלה גימאת שנים בלי ממש להיכנס לסיטואציה כלשהי. אבל מאחרי שורת הכוכביות הראשונה זה השתנה בהדרגה. מבחינתי כקורא, פה זה כבר קולח להפליא, בקצב חוויה, ובורא עולם שאפשר להיכנס אליו.

  4. אלכסנדר מיור

    סיפור נהדר, מהנה לקרוא אותו…
    הטראומות שנהפכות לחויות והפוך
    מעוד מעורר את הדמיון והתשוקה לסקרנות של הנער.

    אהבתי.
    ( דרך אגב נכנסתי דרך הקישור בגוגיי)
    תודה.

  5. וואוו..איזה "מצאתי" (אאוריקה).
    חוויית גיבוש זהות טוטאלית ומטלטלת.

  6. הורד את תוכנת הרמי וקבל בונוסים על משחקי רמי, רמיקוב, רמי קוביות, רמי קלפים, קנסטה, ג'ין רמי, קאלוקי ורבים אחרים

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן