הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
הָיָה מְאוּחָר
מאת: לבנה מושון
מאת: לבנה מושון
הַלָכְנוּ בַּחוֹף וְשָׁקַעְנוּ נְבוֹכִים, וְאַתָה נָשַׁקְתָּ ּבַּחָטַף וְהִבַּטְתָּ מְבוֹהָל. קְמָטִים בִּמִצְחֵנוּ, עַשָׂבִים בְּכַפּוֹת יַדֵינוּ, סִיכּוֹת גַּרְגִּירֵי חוֹל סִימְאוּ עֵינֵינוּ. כִּיְלָדִים חוֹטְאִים הִתְכַּסֵינוּ בַּצְדָפִים, וְהַשְׁתִיקָה הִתְעַרְבְּלָה בַּמָיִּם. הַכָּדוּר בָּעַר, אוֹי כָּמָה בָּעַר, טָבַל לוֹ בִּקְצֵה הַשָׁמַיִם. הָיָה מְאוּחָר, אוֹי כָּמַה מְאוּחָר.
אֵיךְ וּלְאָן אֶקַח אוֹתְךָ מִכָּאן.
אֵיךְ וּלְאָן אֶקַח אוֹתְךָ מִכָּאן.
אין לאן 🙂 זמן ומקום של רגע חד פעמי…
באמת נגמר, אמיר? תודה על התייחסותך.
כל כך יפה ,אהבה וארוטיקה במגרש המשחקים של הילדים והנערים.
והאור הולך וכלה.
תודה גיורא, האור כלה, ועמו היום, הדקה, הרגע. שקיעה.
על פי הרוח שמרחפת עלדברייל, לבנה,
אל ליבך לקחת אותו.
עמוק עמוק.
תודה חנוך, יש גם רוח שטות.
לעולם לא מאוחר לחטוא את חטא האהבה.
ומעניין שארבעת הראשונים להגיב הם גברים. אולי בגלל הרצון לענות לשאלה בשורה האחרונה: איך ולאן אקח אותך מכאן.
אתה נדיב כלפי חטאים, פדרמן.תודה.
אוי לבנה
איזה רגע חמקני ועדין צדת בשיר , יופי
שבת שלום
תודה ריקי גם פירור טעים.
כמה יפה וכמה מטלטל.
מה זה כולם היו היום לחוף הים? או לפחות בהרגשה?
מרתק איך כל אחת לקחה את זה למקום אחר.
מירי, כבר מישהו אמר, ולא אני, צליל הרוח, רחש הים – זה האושר, בן אדם.
זמן שאול, נשיקה גנובה רגע של חסד ששם, רק שם מקומו, אין מקום אחר, רגע כפי שתיארת אותו כל כך יפה
תודה משה על קריאתך.
תיאור נפלא של רגעים קסומים וגנובים.
הגנוב מתוק, דיאנה. כנראה אכירך בהמשך.
כל כך יפה, לבנה, קראתי דרוכה ומוקסמת.
תודה סמדר, היקסמותך נעמה.
שיר לאותו רגע חטוף ומבולבל שממנו מתחיל גילגול חדש
תודה גרא, את הגלגול החדש צריך לבחון בזהירות.
רגע אהבה קסום עם טעם החמצה ויאוש עצוב בסוף.
יפה הרגשת. תודה לוסי.
לא יודע איך ולאן אפשר היה לקחת אותו מהכאן ההוא.
אבל איך שהצלחת להשיב אותו לכאן הזה.
אוי, כמה שבוער.
רגיש ופיוטי , לוכד רגע שיא באהבה
תודה על רגישותך, חנה.
הכאן הזה אפשרי כמו העשבים בכפות הידיים (או לחילופין ביאת המשיח), מריו יקירי.
כל מילה במקום, והכדור שבער וטבל, חושני וגם עצוב, שקיעה
הנחת את האצבע על לב הכתוב – שקיעה מטאפורית, תודה חני.