הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
ציפור נפשי
מאת: לבנה מושון לג'נט דיוויס
מִשְׂדוֹת הַלוֹבֵן וּמִמֵי הַאַכְזָבָה, שָׁבַה מֻכָּה וְדִמְעָה בְּלִבָּה. לֹא נִצְפְּתָּה הגִיבְּתּונִית בְּעֶרֶש הֻלַדְתָּה הַקְפוּאָה.
קִילּוּח הַקָפֶה טִפְטֵף עַל הַסַנְטֵר, כְּלוּם הַדִמְיוֹן מְתַעְתֵּע אוֹ לַזֵה יִקָרֵא נֵס, מְאֲחוֹרֵי חֲצַר בֵּיתָה מִתְנַדְנְדת הַנדִירָה בְעלְוַה הַסְתוּרָה שֶׁל עַרַבָה בּוֹכִיָה. הַשִׁמְשָה הֻאָרָה כְּשֶהַנְשִׁימָה נְעֲתֵקָה, הַיָד רַעֲדָה במְטַחַוֵי נְגִיעָה. שֶׁכה אֶחְיֵה, צִיפּוֹר נַפְשִי, לִרְאוֹתֵנִי נֶחְפַזַת, הֵן נִשְבָּעְתִי אנְדוֹד אֲחַרַיִיךְ עַד תוֹם חַיֵי.
ומכאן לאירוע האמיתי כפי שהתפרסם בעולם לא מכבר:
ג'נט דיוויס, צפרית חובבת, טסה מאנגליה לנורבגיה ובוססה ארבעה שבועות בשלג העמוק כדי שתוכל לצפות בציפור הנדירה, גיבתון השלג, המצויה בסכנת הכחדה. היא לא זכתה במשאלתה שכן הציפור הקטנה, תושבת סקנדינביה, לא הופיעה על דרכה.
מאוכזבת קשות, לאחר שבזבזה את מיטב כספה ומרצה, שבה לאנגליה כשהיא משלימה עם העובדה שלא תראה אותה לעולם. כמה ימים לאחר הגיעה הביתה שמעה ציוץ. ג'נט עמדה בחלון המומה. היא חששה שהיא לוקה בהזיה. בחצר האחורית עמדה גיבתון השלג הלבנה על עץ וחיכתה רק לה. הופעתה על אדמת בריטניה הוגדרה כסטייה ממסלול הנדודים הקבוע שלה, ויותר מופלאה הייתה חנייתה על ענף בחצר ביתה של ג'נט הלומת ההפתעה.
ועוד טעימה מקינוח אנגלי:
מעשייה אנגלית מספרת על רוכל עני מכפר סוֹפֶם הרחוק, שבייאושו העמוק שמע בחלום קול שחזר מדי לילה בלילו ושאמר לו ללכת ללונדון, ושם על הגשר שעל התמזה ישמע בשורה טובה. אשתו ומכריו לגלגו על מחשבת השווא, וטענו כי טירוף גמור הוא ללכת לשם. משלא הרפה ממנו הקול, קם ויצא לדרך הארוכה ובידו פרוטות בודדות ומקלו. לאחר שבוע של צעידה הגיע לעיר הגדולה, ועלה על הגשר המפורסם. יום אחר יום שוטט הלוך ושוב על הגשר, ושום בשורה לא שמע. בתום השבוע אזל כספו ומאוכזב בלבו אמר, אחזור הביתה וזה הסוף. כשנתן מבט אחרון בנהר הרחב, ניגש אליו בעל חנות שראהו בשיטוטיו ושאל למעשיו. הרוכל המיואש שפך את לבו לפני החנווני. פרץ האחרון בצחוק ואמר, גולם שכמוך, עמדת על הגשר מפני שחלמת איזו שטות? כל לילה אני חולם שמישהו אומר לי ללכת לכפר סוֹפֶם, ושם מאחורי בית של איזה רוכל אמצא אוצר. אז מה, כלום טיפש מטופש אני כדי שארוץ לאותו חור? חלומות – שווא ידברו.. .היי, לאן אתה ממהר?! הרוכל לא התעכב לרגע ורץ בכל כוחו בדרך המובילה מלונדון לכפרו. כשהגיע הביתה, נטל בחופזה את האת, הלך לחצר האחורית, וכשאשתו מאחוריו תוהה אם נטרפה דעתו של בעלה, חפר ומצא באדמה ארגז עמוס מטבעות זהב ואבני חן יקרות.
אם כן ג'נט, לעולם אל תחפשי ליד האור.
יפה וחכם המסר, מזכיר את הספור הקסום על הצפור הכחולה
לחנה, תודה על תשומת לבך.
נהניתי לקרוא. תודה.
שמחה שהסבתי לך רגע של הנאה, גבריאלה.
לאמיר, גם זו תגובה.
לו היתה בכם אמונה כגרגיר החרדל.
תגובה מוזרה, ענת.
זה לא עניין של אמונה, ענת, זו אסטרטגיית חיים. נחוצה ראיה למרחקים כדי לא לחפש ליד האור, כולנו נופלים בזה.
הניסים שבחיים קורים דווקא כשלא מצפים להם
ההפתעות מקשטות לנו את החיים, חני, והפואנטות את הסיפורים.
כפי הידוע לי מדובר באגדה חסידית שאף מועלה בתיאטרוןחסידי ושמה האוצר ליד הגשר, גם קואלו כתב על כך ספר שלם בשם האלכימאי, אך על אנגליה טרם שמעתי.
המקור הוא אנגלי, ונקרא "חלומו של רוכל". האגדה החסידית היא עיבוד שלו והיא נקראת "מעשה באוצר".
כמה יפה. הכל ובמיוחד אהבתך לציפורים אותה את חולקת עימנו . לשמחתנו.
תודה מירי, גם פה, בבלוגייה, אני מוצאת ציפורים נדירות – כמוך.
לבנה, טקסט נפלא (נדמה לי שיש כמה טעויות ניקוד בולטות) וסיפור הצפרית שובה את ליבי, מזכיר לי את נדודי בעקבות ציפורים נדירות.
אותי לא מפתיע שהציפור סטתה ממסלולה. עם כזו דבקות ואהבה של הצפרית לציפור זה ברור לגמרי:)
תודה למשה, אכן יש טעויות ניקוד, ואפילו גסות, ורק צפר בנשמה יכול להבין את התשוקה הבלתי מוסברת הזו לציפורים.
כמה יפה לבנה השיר שלך, מאד אהבתי
הסיפור על הצפרית נכון ? אם כן זה אחד מאותם לא יאמנו כי יסופרו
וצודקת חנה : הציפור הכחולה פעמים רבות מקננת בפנס שלנו ואנחנו לא רואים אותה
הסיפור על הצפרית הזוי, ריקי, אבל אמיתי לגמרי, וזה יופיו; ועל זה נאמר בהגדרת האושר:"משהו לצפות לו".
מדהים הסיפור, גם שניים הנלווים אליו.
ושניהם מסתיימים בבית…
כדאי לעשות סיור חוזר
הכל גם מתחיל בבית, גם "בראשית ברא…" וזו סגירת מעגל. תודה גרא, ושנתעסק רק בציפורים ובפרפרים.
יפה יפה אהבתי מאוד.האושר נמצא לידינו, בבית. לא משנה אפה הבית נמצא.אבל הוא ליד, קרוב.גם בסיפרות הילדים נכתב על זה הרבה.
תודה לוסי, על זה נאמר הושט היד וגע.
איזה "צירוף מקרים" שמיימי.
צירוף או אצבע אלוהים? תלוי במתבונן, שחר.