צמחי מעזבות כותב

  הייתי הראשון מבינינו שמצא שכדי שהחמור לא ייפול, או יתנפל, יש לקשור את עיניו. נגלה לי הדבר כשכיסיתי את עיני שלי, באצבעות פשוטות מעט, כדי להביט בתנועות פיסות גופך המתרחק: פעם זרוע, פעם ירך מכוסַה בבד כחול עבה, משופשף בקפידה, כְּזה שהמציאו הבוקרים באמריקה בעת טבח האינדיאנים הגדול. כשהפכת לקו, ואחר כך לנקודה, נתגלה במקומך בית קטן, ולו גג אדום, חלונות קריש, וקירות משוקולד.   הסרתי את ידי מעיני ורצתי אחר תאוותי האמיתית, מותיר אחרי את קרעי החבל, כחול-בוקרים-רוצחים גם הוא, שקשר אותי אל פי הבאר.      

1. יָרֵחַ "כָּל הָעִיר יְכוֹלָה לִרְאוֹת אוֹתִי עַכְשָׁו. הַיָּרֵחַ יָכֹל לִרְאוֹת אוֹתִי, וְהַשֶּׁמֶשׁ גַּם." וְאָז נוֹפֵף בַּמַּטְאֲטֵא מֵעַל רֹאשׁוֹ.   2. מְנוֹרָה כְּתָמִיד, יָדְעָה שֶׁאִם תּוֹסִיף הַמְּנוֹרָה לִבְעֹר כָּל עוֹד יוּכְלוּ עֵינֶיהָ לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ, אֲהוּבָה חַיֺּה יִחְיֶה; אַךְ אִם תִּכבֶּה הַמְּנוֹרָה, שׁוּב יָמוּת.   3. נֵר "מָוֶת שׁוֹכֵן בְּחָזִי! " קָרְאָה. "הַנָּח לִי לָנוּחַ!". אַךְ הוּא מְשַכָה מַעְלָה, צִיבֵּעַ אֶת לְחַיֶּיהָ, קָלַע וְרָדִים בִּשְׂעָרָה, הוֹשִׁיבָה לַחַלּוֹן, ...

  מֻשְׁתָּל הַזְּרוֹעוֹת הָרִאשׁוֹן מְנוֹפֵף בְּרַגְלָיו לְשָׁלוֹם. "יָמִּי", הוּא אוֹמֵר, וְאוּלַי "אִמָּא". הַכּוֹכָבִים נוֹצְצִים תַּחַת רַגְלָיו. טַבּוּרוֹ נוֹשֵׁק לַעֲנָנִים. הוּא רוֹכֵב עַל דִּינוֹזָאוּר אֹכֶל עֶשֶׂב שֶׁמִּתְּדַמֶּה לְבַרְבּוּר. "הֵרבִּיבוֹר", הוּא אוֹמֵר לוֹ. "הֵרבִּי", "הַצְמֵד אֶת זוּג רַגְלֶיךָ הָאֲחוֹרִיּוֹת לַקִדְמִיּוֹת, הַקְּצָרוֹת יוֹתֵר, וְקָפֵּץ. אַף אַחֵד עוֹד לֹא יַחְשֹּׁב אוֹתְךָ לְסוּס" הַדִּינוֹזָאוּר שׁוֹתֵק. הוּא מֵסֵב אֶת צַוָּאר הַבַּרְבּוּר שֶׁלּוֹ לְאָחוֹר וּמְנַשֵּׁק אֶת מֻשְׁתָּל הַזְּרוֹעוֹת עַל שְׂפָתָיו בְּפֶה סָגוּר. "אִמָּא", הוּא אוֹמֵר לוֹ. "אֲנִי רוֹצֶה לִינוֹק מִפִּימָת צַוַּארֵך" ...

  This is a nail clipper: It will set you free. Once your nails are clipped, you'd be able to crawl like a real earthworm. Forget about flying: Try sleekness, dampness. These will get you far. Try depth crawling, Upside down in sludge, Contemplating the core of the earth. This will get you farther Than any eagle can imagine. Eagles ...

שלושה של אודי לזר הסיפור הקצר ביותר בני אמר היום את מילתו הראשונה: "פספוס".    * * *  עשיתי לי הרגל: לירוק על הרצפה ולנגב עם הגרב את כתמי הקפה. לו הייתה פה לא הייתה נשארת.  * * *  לאחר השימוש, היא נוהגת להניח את המטאטא בפינת החדר. "הילדה הזאת", היא לחשה, "הילדה הזאת…" בשמיים מרחפות המילים: "דורותי, היכנעי".  

שקעתי במחשבות, אבל רק עד המתנים. לא לחינם תרגלתי קונדוליני, כל השנים האלו. הסוסים חיכו מעבר לנהר, צוהלים במבוכה ומלחכים את שיירי העשב שהציצו מבעד לשלג. מן הגדה שלנו אפשר היה עוד לראות צמיג ישן, מכוסה רק בחלקו, שקרע עמוק במרכזו הלך והתמלא בפתותים הלבנים. כל השאר כבר נעלמו מעבר לגבעה: את הסוסים יאסוף נ-ג., העבד המונגולי הזקן, עם רדת הערב, בעוד שעות רבות. לא הייתה שום בעיה של שתייה, ...

   עברתי מן העיירה פאָרוֵוערטְס, על שם הבטאון היידישיסטי המנוח (1897-2023) אל הכפר סֵוון וּולס, שליד פארק השעשועים "שישה דגלים". כולם היו שם דתיים, יראי אלהים ובעלי מומים. שפתם התחתונה היתה שסועה, בדיוק הפוך משפת הארנב, וגם הם דברו יידיש. זוגות זוגות, כובעים קשים לראשם, גם בחורף, הלכו לאורך הרחוב ולרחבו. לבסוף תשבץ נהיה שם, שתי וערב, פסיעות רגליהם גבולותיו ומילותיהם תוכו. "העולם הוא השפה", אמרה ילדה אחת שמנה, שסרבה לאחוז ביד ...

לדגדג לעולם את הקצה   אוויר מלא חשכים כמוסים וניחוח חיכוכם של פלחי העכוזים   ילד בלי שקל מסתיר את השמש למלך השניצל   שבט ממוטות חוצה את העמק בקצב המסטיק   מה נִהיָה   אנחנו ממשמשים נהיינו חולים מרוב סימנים זה נכנס בנו נתנו שיתנו בנו סימנים מה ניסגר איתנו מיואשים מזה מיואשים מזה איך שלא קוראים לזה מיואשים ...

"מִקָּרוֹב קָרוֹב כֻּלָּם נִרְאִים מַמָּשׁ אָיֹם. וְאָז אַתֶּם מֻכְרָחִים אַהֲבָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִסְבֹּל אוֹתָם. לִפְעָמִים זֶה כָּכָה לְכָל הַחַיִּים. לְכָל הַחַיִּים." (מִתּוֹךְ סֶרֶט וִידֵאוֹ עַל הַמּוּזִיקָלִיּוּת שֶׁל כָּל מִינֵי שָׂפוֹת, כּוֹלֵל עִבְרִית, סְווַהִילִית, וְאוּרְדוּ. שְׁלֹשָה מָסַכִּים. הֲמוֹן אֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים מְדַבְּרִים כֻּלָּם יַחַד. חֵלֶק חוֹזְרִים אַחַר כָּךְ בְּמָסָךְ אַחֵר, בְּכָל פַּעַם זְקֵנִים יוֹתֵר וַעֲצוּבִים. מִקָּרוֹב, לְכֻלָּם יֵשׁ חַצְ'קוּנִים וּנְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת עַל ...

שני שירים של צדוק עלון, פילוסוף, כלכלן, משורר, איש מצחיק מאד, מותיקי חברי. בִּבְלִי דַּעַת   כְּמוֹ הַכְּלָבִים שֶׁלְּעִתִּים הֵם מַּבִּיטִים אֶל הָאֹפֶק וְרַגְלֵיהֶם נְעוּצוֹת בַּקַּרְקַע   כְּמוֹ הַכְּלָבִים שֶׁלְּעִתִּים בִּרְאוֹתָם אֶת מַטְרָתָם בָּאֹפֶק הֵם נִדְרָכִים בְּכֹל מְאוֹדָם וְגוּפָם מוֹבִילָם פֶּתַע בִּפְסִיעָה מְהִירָה לְעֶבְרוֹ   כְּמוֹ הַכְּלָבִים שֶׁבְּדַרְכָּם אֶל הָאֹפֶק דְּבַר מָה אַקְרַאי מֵסִיחַ פִּתְאֹמִית אֶת דַּעְתָּם וּדְבַר תְּשוּקָתָם אֶל ...