צמחי מעזבות כותב

   עברתי מן העיירה פאָרוֵוערטְס, על שם הבטאון היידישיסטי המנוח (1897-2023) אל הכפר סֵוון וּולס, שליד פארק השעשועים "שישה דגלים". כולם היו שם דתיים, יראי אלהים ובעלי מומים. שפתם התחתונה היתה שסועה, בדיוק הפוך משפת הארנב, וגם הם דברו יידיש. זוגות זוגות, כובעים קשים לראשם, גם בחורף, הלכו לאורך הרחוב ולרחבו. לבסוף תשבץ נהיה שם, שתי וערב, פסיעות רגליהם גבולותיו ומילותיהם תוכו. "העולם הוא השפה", אמרה ילדה אחת שמנה, שסרבה לאחוז ביד ...

לדגדג לעולם את הקצה   אוויר מלא חשכים כמוסים וניחוח חיכוכם של פלחי העכוזים   ילד בלי שקל מסתיר את השמש למלך השניצל   שבט ממוטות חוצה את העמק בקצב המסטיק   מה נִהיָה   אנחנו ממשמשים נהיינו חולים מרוב סימנים זה נכנס בנו נתנו שיתנו בנו סימנים מה ניסגר איתנו מיואשים מזה מיואשים מזה איך שלא קוראים לזה מיואשים ...

"מִקָּרוֹב קָרוֹב כֻּלָּם נִרְאִים מַמָּשׁ אָיֹם. וְאָז אַתֶּם מֻכְרָחִים אַהֲבָה כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִסְבֹּל אוֹתָם. לִפְעָמִים זֶה כָּכָה לְכָל הַחַיִּים. לְכָל הַחַיִּים." (מִתּוֹךְ סֶרֶט וִידֵאוֹ עַל הַמּוּזִיקָלִיּוּת שֶׁל כָּל מִינֵי שָׂפוֹת, כּוֹלֵל עִבְרִית, סְווַהִילִית, וְאוּרְדוּ. שְׁלֹשָה מָסַכִּים. הֲמוֹן אֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים מְדַבְּרִים כֻּלָּם יַחַד. חֵלֶק חוֹזְרִים אַחַר כָּךְ בְּמָסָךְ אַחֵר, בְּכָל פַּעַם זְקֵנִים יוֹתֵר וַעֲצוּבִים. מִקָּרוֹב, לְכֻלָּם יֵשׁ חַצְ'קוּנִים וּנְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת עַל ...

שני שירים של צדוק עלון, פילוסוף, כלכלן, משורר, איש מצחיק מאד, מותיקי חברי. בִּבְלִי דַּעַת   כְּמוֹ הַכְּלָבִים שֶׁלְּעִתִּים הֵם מַּבִּיטִים אֶל הָאֹפֶק וְרַגְלֵיהֶם נְעוּצוֹת בַּקַּרְקַע   כְּמוֹ הַכְּלָבִים שֶׁלְּעִתִּים בִּרְאוֹתָם אֶת מַטְרָתָם בָּאֹפֶק הֵם נִדְרָכִים בְּכֹל מְאוֹדָם וְגוּפָם מוֹבִילָם פֶּתַע בִּפְסִיעָה מְהִירָה לְעֶבְרוֹ   כְּמוֹ הַכְּלָבִים שֶׁבְּדַרְכָּם אֶל הָאֹפֶק דְּבַר מָה אַקְרַאי מֵסִיחַ פִּתְאֹמִית אֶת דַּעְתָּם וּדְבַר תְּשוּקָתָם אֶל ...