צמחי מעזבות כותב

    גּ'וֹן הֵחְלִיק בָּאַמְבַּטְיָה, וָמֵת. שְׁנָתַיִם לִפְנֵי כֵן הָפַךְ מוֹחוֹ לִסְפוֹג. עֲדַיִן נוֹתְרָה בּוֹ הַיְכֹלֶת לָשִׁיר כַּמָּה שִׁירֵי עַם נִשְׁכָּחִים, שֶׁלָּמַד פַּעַם מִסָבָתוֹ, וְלַהֲגוֹת אֶת הַמִּשְׁפָּט הַשָּׁגוּי "מָה נָדִיר יוֹתֵר, לָשֵׂאת בְּאֹרֶךְ רוּחַ מִיצֵי גּוֹרָל אַכְזָר, אוֹ." הוּא יוֹדֵעַ שֶׁמִּישֶׁהוּ שׁוֹקֵעַ עַכְשָׁו, מִתְנַפֵּחַ, וְהוֹלֵךְ לְאִבּוּד, וְהַכֹּל בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, וּכְמוֹ בְּפָּארְק שֵׁשֶׁת הַדְּגָלִים, זֶה מְסַחְרֵר אֶת רֹאשׁוֹ וּמַעֲלֶה חִיּוּךְ  גָּדוֹל עַל פָּנָיו. מִפִּיו נִפְלַט עִצוּר פּוֹקֵק, וְאַחֲרָיו תְּנוּעָה פְּתוּחָה. ...

  פַּעַם הָאֲנָשִׁים יָכְלוּ לְהַבִּיט בַּזְּרִיחוֹת בְּלִי לְצַמְצֵם עֵינַיִם, בְּלִי לְמַצְמֵץ, וּבְלִי מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ. מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ לֹא הָיוּ. הָאֲנָשִׁים הָיוּ חֲזָקִים. הֵם לָבְשׁוּ בְּגָדִים קְצָרִים, כְּחֻלִּים וּרְחָבִים, וְלֹא עָבְדוּ. לִפְעָמִים בְּאַרְבַּע לִפְנֵי חָרְשׁוּ אֶת הַשָּׂדוֹת וְזָרְעוּ. אַחַר כָּךְ שָׁכְחוּ. וּמִי עָשָׂה לָהֶם כְּבִיסָה? אֶת הַבְּגָדִים הַכְּחֻלִּים הָרְחָבִים הָיוּ זוֹרְקִים לַיָּם, וּמִיָּד נַעֲשׂוּ קֶצֶף שֶׁל גַּלִּים. כָּכָה זֶה הָיָה שָׁם. אֹכֶל ...

   אֲדוֹנֵי הָעוֹלָם אִם אַתֶּם, בְּיוֹם חֹרֶף בְּאֶמְצַע הַחֹשֶׁךְ, שׁוֹמְעִים פִּתְאֹם צְעָקָה, אוֹ דְּפִיקָה, אוֹ אֲנָחָה, וְלֹא מְבִינִים מֵאֵיפֹה זֶה בָּא לָכֶם, שֶׁהָרֵי אֵין אִישׁ בַּבַּיִת, כְּבָר יָמִים רַבִּים לֹא הָיָה, דְּעוּ שֶׁאֲנַחְנוּ, הַזְּקֵנִים הַמּוּזָרִים, חוֹפְרִים לַנּוּ מִנְהָרָה בְּתוֹךְ הַדּוֹנַג שֶׁבְּקוֹנְכִיּוֹת אָזְנֵיכֶם. הִזָּהֲרוּ. אַל תְּגָרְדוּ בָּאֹזֶן. זֶה רַק יַכְנִיס אוֹתָנוּ עָמֹק יוֹתֵר. אֲנַחְנוּ נְגָרֵד לָכֶם. אֲנַחְנוּ נִשְׁבֹּר אֶת הָעוֹר שבצַוָּארכֵם מבִּפְנִים. ...

    יום אחד, לפני שאיבדתי את המילים, עברתי במקרה ליד הבית ספר הראשון שלי בדרום תל אביב. חברת נתיבי איילון עשתה שם איזה פרויקט, וגילחה את כל החצי הקדמי של הבניין. הבית ספר לא קיים כבר מזמן: אחריו היו שם מועדון של אתיופים, מתנ"ס, מחסן מתכות, ובסוף חשבו על מיני-קניון ברוח הזן, B-הדרך, אבל התחרטו בגלל הפרויקט של האיילון, איילון ובית ...