צמחי מעזבות כותב
עברתי מן העיירה פאָרוֵוערטְס, על שם הבטאון היידישיסטי המנוח (1897-2023) אל הכפר סֵוון וּולס, שליד פארק השעשועים "שישה דגלים". כולם היו שם דתיים, יראי אלהים ובעלי מומים. שפתם התחתונה היתה שסועה, בדיוק הפוך משפת הארנב, וגם הם דברו יידיש. זוגות זוגות, כובעים קשים לראשם, גם בחורף, הלכו לאורך הרחוב ולרחבו. לבסוף תשבץ נהיה שם, שתי וערב, פסיעות רגליהם גבולותיו ומילותיהם תוכו. "העולם הוא השפה", אמרה ילדה אחת שמנה, שסרבה לאחוז ביד אמה. "העולם הוא בלב, והשפה מכסה", אמר ילד אחר, שמן גם הוא, ללא אמא וללא אבא. בקיץ היו המים חמים, ובחורף קרים. לפעמים להפך. השמים היו צהובים, והאדמה חומה. הכל היה בדיוק כמו שהיה.
מנסה לפענח, תמונה עתידנית |(אמור להיות אחרי 20023) אבל בצבעי התמונות העתיקות, חום-צהוב.
מעניין שנתת ללידים (השמנים, למה אני תוהה, ובעצם למה לא)לומר את המשפטים הפילוסופיים.
למה היו שם רק יראי אלוהים ובעלי מומים, וכנראה ילדים שמנים?
נוצר רושם שלעולם כאותי משהו שאינו יכוללהיות עקבי גם בחוקים בסיסיים כמו חום וקור.
תעלומה הטקסט הזה…
לוסי, אין צורך לפענח, זו אינה חידה – זה עולם. לעולם צריך פשוט לנסות להכנס.
בכל אופן, הלשון והלשונות הן אולי מפתח לדלת של הגן הזה (היידיש והאנגלית והעברית, שהתבלבלו ביניהן).
חזון זהר איתן של המדינה שלנו:
אלט-נוי-לנד
כשם ספרו של הרצל ,בו הוא חוזה את מדינת היהודים העתידה לקום.
אני מבין שאתה מהפסימיים. קל יותר ובטוח יותר להיות פסימי.
ואני, כמו תמיד, דוקא אופטימי!
שבוע טוב.
הנחבא
שלום נחבא –
למרות הרמז לאלטנוילנד, את החזונות והנבואה אשאיר למתמחים בכך. לי אין מושג מה יהיה בשתי הדקות הבאות. שבוע יפה שיהיה גם לך.
לזהר.
אם כך, מדוע בחרת בשם הטעון הזה ?מדוע מיקמת את הרישום (היפה והמוזר) בעתיד?
אם אין קשר לאלטנוילנד, ואין קשר לעתיד, נראה לי שאתה מוליך שולל את הקוראים.
שבוע טוב
זהר אני אוהבת בכתכבתך את המירקם של חיבורי המילים, כאלמנטים שיוצרים עולם."הכל בדיוק כמו שהיה"..
תודה, תמי, על קריאתך המבינה.
מן העיר אל הכפר, מ-275,000 עותקים לגליון בעבר ל-7,000 נכון להיום, עולם הולך ונעלם, ש"פסיעות רגליהם גבולותיו ומילותיהם תוכו". עולם מעניין בראת.
תודה על ההזמנה,
דבי
תודה שביקרת, ותודה על הקישורים הפרשניים היפים בתוך ומחוץ לטקסט.