צמחי מעזבות כותב
לדגדג לעולם את הקצה
אוויר מלא חשכים כמוסים
וניחוח חיכוכם של פלחי העכוזים
ילד בלי שקל
מסתיר את השמש
למלך השניצל
שבט ממוטות
חוצה את העמק
בקצב המסטיק
מה נִהיָה
אנחנו ממשמשים
נהיינו חולים מרוב סימנים
זה נכנס בנו
נתנו שיתנו בנו סימנים
מה ניסגר איתנו
מיואשים מזה
מיואשים מזה
איך שלא קוראים לזה
מיואשים מכל השמות כולם
בנו יש ייאוש
לא בעולם.
אין ייאוש בעולם.
כל הייאוש הזה שלנו
לא מתחיל לדגדג לעולם את הקצה.
מה ניסגר איתנו
ואת אומרת: בואו,
בואו נתחיל לדגדג לעולם את הקצה.
(לך יש פרצוף להוציא משפט כזה:
יש צורה למשפט כזה כשהוא יוצא לך מהפה.)
אנחנו לא שואלים צורה
אנחנו לא קופצים לך לפי הפה
אנחנו אין לנו קצה
אנחנו צהריים מיואשים מהבוקר שהיה
ובלילה ישנים.
מה נהיה
אם יש ייאוש
או אין ייאוש
אנחנו לא טוענים.
אנחנו מיואשים בעולם.
אנחנו
קמים בבוקר
מטילים ספק
מטילים ספק על הבוקר
ספק בעולם ספק בבוקר
צהריים באים בעייפות החומר
באים ומניחים ראש בעייפות על השולחן.
ראש מתפזר בנשיפה
אנחנו פירורים של מחק
פירורים של לחם
פירורים מפוזרים לעייפה
בין מלצריות מפוטפטות עד גובה הטיפ
עיתון ממולא, פליטת פה של שר
טיפת רוק , אנחנו הפה
ילידי הרגע, יצרני המוטו המתכלה
איש אדום, איש ירוק
מסביב לנקודה
מבט מרחף עם זוג שדיים בתנועה
טיפה של טחינה מהפיתה למדרכה
מבט מתמוטט על אפשרות לחנייה
אנחנו כביש אפור, ילדי הטחינה
ילדיי האצבע הקלה
555 תור בפיצוציה
הכול בדולר דוגמנית חונה
הבא בתור
ביי תודה
ביי תודה
התקבלה הודעה חדשה
אבא מת אימא חולה
אנחנו סבתא בישלה דייסה
יש עוד סיכוי שנחטוף טיל אטומי
לשלשת על פסל של רבין
כהה מאתמול
אנחנו יוצאים לאנשים מהפה מה
לא יוצא לאנשים מהפה
אנחנו עוד יוצאים נכנסים ויוצאים
מה שיהיה
שבט ממוטות
חוצה את העמק
בקצב המסטיק
אנחנו רואים ולא שואלים מה זה עושה וממה
זה עשויי ואם יש את זה בעוד טעמים אנחנו
ראש שמוט על שולחן באמצע הדברים ואת
אומרת: בואו נאכל את הדייסה
פשוט נאכל את הדייסה
את מאד צודקת. את יפה כשאת עומדת.
אנחנו רואים
עגלה עוברת ברחוב צהריים
ואיש עליה עומד, לא איש,
בובת כמו איש עם מטף מסתובבת
"צ'יק צ'ק ג'וק
צ'יק צ'ק ג'וק
לא תראה אף פעם ג'וק"
יבוא היום יבוא הקץ
עוד נאכל את הדייסה
נתלה את משמו על העץ
ולידו נשים את משמה
שתהייה להם דייסה
הנה עד הנה הגענו בעולם הזה
שאין לו כבר מה להציע לנו
אנחנו הדייסה
בחורף עוד חפרנו:
יש סובייקט
או
אין סובייקט?
בא קיץ על העיר
דופק בראש
בורא שממות
יש מוצא
מהדייסה?
אדם אוכל סביח – נירדם.
נם.
מיואש מכל השמות כולם.
שירים חזקים עם ראיה מפוכחת וקצב ומוסיקה וריאליזם לא מתפשר.
בית העם קורא שירה – סידרת אירועי שירה פומביים
ביום רביעי ה20 במאי נפתחת קבוצה חדשה לקריאת שירה
עם זווית חברתית ופוליטית, בהנחיית יערה שחורי וניר נאדר
המפגשים יעסקו במשוררים פעילים ומשוררי עבר, מוכרים ונשכחים
המפגש הראשון, לדגדג לעולם את הקצה
יערך סביב שיריו של המשורר מרחב ישורון:
" מכירת חיסול כללית, פוחלצים בהקפה!
כולם רצים ורק אני עוד מתגרד
בין הביצים זה מדגדג לי"
יום רביעי, 20 במאי, 20:00
המפגשים יערכו בבית העם (משרדי מען ומגזין אתגר) רחוב העלייה 45, קומה ב', תל אביב-יפו
בית העם באינטרנט – http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4466,00.html
הכניסה חופשית ומומלצת
טלפון לקשר – 03-5373271
nir@hanitzoz.org.il
מה אומר?
שזה במרחק חמישה בתים מן הבית שבו נולדתי, עלייה 33?
אתה מביא יוצרים מעניינים, זהר.
את מרחב ישורון קראתי לראשונה ב"הו!" 3, (וזה היה לו פרסומו הראשון), וכבר אז שבה אותי המשפט "מָקוּק הַפֶּה כֵּיצַד נִשְׁתֶּה וְאֵין שָׁדַיִם?"
שחר, ע' בהליקון 38, שירה חדשה 2000. מה שכן, מרחב התפתח מאז לכיוונים חדשים ושונים.
אעיין, אמיר. לא ידעתי שהבליח כבר בשנת 2000.
אני כמעט בטוח שקראתי שפרסומו הראשון היה ב"הו!". אבל אני צריך לעיין בגליון. אם לא הטעוני, יתכן שאני טועה. בכל מקרה, תודה.
שירים מרעננים ועכשויים, אבל יש בהם גם על-זמניות. בקיצור, אירוח משמח ומעשיר, כן ירבו.
איזה אורח
מלוא הבננות כבודו !
הולך לשים לי תזכורת בסלולרי
לא לפספס את הערב !
זהר, תודה על האורח. שירה אחרת ומבחר רב שיהיה לי מה לקרא שוב.
עדיין בניו יורק ועוד ערב שלצערי אעדר ממנו.
היי זהר
הכתיבה שהיא כל כך רחובית… לכתיבה גבוה יוצרת זיג זג במח, אין מנוחה.
מענין
להתראות טובה
המשורר מלקט את המילים הנזרקות ברחוב ומהן נוצרת המוסיקה, לכן שירתו כה אותנטית ומוכרת. השירה של מרחב ישורון מצליחה לדבר את המקום.
רבותיי, מעבר לכל הנאמר, הלכתי היום ברחוב אבן גבירול
ופתאום ראיתי טיפה של טחינה שזהרה לבדה במדרכה, ושאלתי, מרחב…?
העניין היחידי שהפריע לי הוא שכבר
אין רחוב ברחוב אבן גבירול, אנחנו מנסים עכשיו להגיע לגרעין האדמה, לא?
אז הבנתי ששוב הישורון הזה התחמק לי בדיוק כשחשבתי שתפסתי משהו פה. התחלתי לגעור בפועלים ובדחפורים… הגעתי עד לכסא הכבוד, ומר חולדאי אמר לי, קחו אותו מפה, אנחנו מחפשים עכשיו נפט. אין זמן לשירה ולשטויות. יצאתי בוכה מהעירייה ופגשתי את מרחב! חברי, והלכנו לאכול ארטיק אדום. יופי