צמחי מעזבות כותב
שני שירים של צדוק עלון, פילוסוף, כלכלן, משורר, איש מצחיק מאד, מותיקי חברי.
בִּבְלִי דַּעַת
כְּמוֹ הַכְּלָבִים
שֶׁלְּעִתִּים הֵם מַּבִּיטִים אֶל הָאֹפֶק
וְרַגְלֵיהֶם נְעוּצוֹת בַּקַּרְקַע
כְּמוֹ הַכְּלָבִים
שֶׁלְּעִתִּים בִּרְאוֹתָם אֶת מַטְרָתָם בָּאֹפֶק
הֵם נִדְרָכִים בְּכֹל מְאוֹדָם
וְגוּפָם מוֹבִילָם פֶּתַע
בִּפְסִיעָה מְהִירָה לְעֶבְרוֹ
כְּמוֹ הַכְּלָבִים
שֶׁבְּדַרְכָּם אֶל הָאֹפֶק
דְּבַר מָה אַקְרַאי מֵסִיחַ פִּתְאֹמִית אֶת דַּעְתָּם
וּדְבַר תְּשוּקָתָם אֶל הָאֹפֶק
כְּמוֹ נִשְׁכַּח מֵהֵם
וְהֵם סָבִים עַל עִקְבֵיהֵם
וּפוֹסְעִים דוּמָם
לְבֵית בַּעֲלֵיהֶם
כְּמוֹ הַכְּלָבִים
שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים
מַדּוּעַ סָבוּ עַל עִקְבֵיהֵם
מִזְמוֹר
הָרִקּוּד הוּא הַדְּרוֹר שֶׁמַּעֲנִיקָה הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף
הָלַכְתִּי לִרְקֹד
שָׁם עַל רַחֲבַת הָרִקּוּדִים
לא אֶחְסַר
הַנֶּפֶשׁ
מְחַלֶּקֶת אֶת הַגּוּף לַהֲבָרוֹת
בִּתְנוּעָה פְּתוּחָה וּבִתְנוּעָה סְגוּרָה
וּבְצָהֳלָה
סֹבּוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק
בְּצִיר וּבְעִצּוּר
וְהַקִּיפוּ בְּמַקָּף
עָלוּ בִּשְׁוָא נָע
רְדוּ בִּשְׁוָא נָח
וּבוֹאוּ בַּשְׁוָא הַמְרַחֵף
הִתְקַבְּצוּ לִנְקֻדָּה
שָׁם עַל רַחֲבַת הָרִקּוּדִים
הַנֶּפֶשׁ
בְּיָד רָמָה
מְנַקֶּדֶת וּפוֹקֶדֶת
צְעַד יָמִין
וּצְעַד שְׂמֹאל
צַעַד רְדֹף
וְצַעַד תֵּימָן
וְטוֹב וָחֶסֶד יִרְדְפוּנִי
וְשָׁם
עַל מֵי מְנֻחוֹת
מִתְעַלֶּסֶת הַנֶּפֶשׁ עִם הַגּוּף
וְהַגּוּף אוֹמֵר הֵן
וְהַגּוּף אוֹמֵר לָאו
וְרָקַדְתִּי בְּבֵית אֲדֹנָי
לְאֹרֶךְ יָמִים
יופי של כתיבה. במיוחד מצא חן בעיני השיר הראשון שבו מצליח המשורר לתאר באופן מופלא את התנהגות הכלבים למרות שברור לנו כל הזמן שיש אנלוגיה ברקע.
השיר השני חביב, קופצני כראוי לנושא . הארמזים לתהילים כ"ג שובבו את נפשי.
השיר השני מצא חן בעיני מאוד. רקוד לאורך ימים.
והנפש מתעלסת עם הגוף,
והשיר מתעלס עם המשורר,
והמשורר מתעלס עם הריקוד,
ואני נהנה מקריאה של שני שירים מופלאים.
תודה והרבה טוב ושפע !
היי זהרשירים יפים,צדוק מרגיש את המילים מקפיץ מטלטל, מעיף ותופס, אוהבת את הקצב של המוזיקה שלו.
לץהראות טובה
נפלא השיר השני
זהר הי,
תודה שפירסמת את השירים. מאוד נעים לראות את התגובות. לא אחת אני שואל את עצמי למה אנו כותבים. אני חושב שהתשובה היא כי אנו רוצים לזכות את עצמנו ואת הרבים (בסדר הזה) בחוויה הזו שנקראת חווית הקיום. אשרינו שזכינו לזכות את עצמנו ואת הרבים.
שוב תודה וד"ש חם,
צדוק
זה מוזר להביא שני שירים, כי אז אי אפשר להימנע מההשוואה (שאינה במקומה) ומהכרעה מה אני אוהב יותר. אבל כששניהם כ"כ מ-צו-י-נים, מה זה משנה. זה יופי.
(יש קשר לקציעה?)
שחר-מריו שלום,
אני הדוד של קציעה (היא בת אחי הבכור).
זכיתי ויש לי אחיינית שהיא גם מקסימה וגם מוכשרת; אני נועץ עימה רבות.
תדה על החום שבדבריך.
צדוק
שירים מתנגנים ורוקדים.
מאד מקורי. השיר השני במיוחד משובב נפש. גם דבריו של הכותב באחת התגובות (למה כותבים) מעידים על אישיות מעמיקה.
דוקא היום ניסיתי להרשות לעצמי לרקוד עם נכדתי הקטנה על המזח בגינוסר כי היתה רוח והיתה מוסיקה מפסטיבל "סולם יעקב" אבל מהר מאד הפסקתי, שמא יראו אותי.
השיר הראשון הוא טוב מאוד בעיניי, כי הוא שומר יפה מאוד על ההיבט האלגורי באמצעים רטוריים. השני, אפעס, סובל קצת מחנחון יתר. אבל צדוק עלון הוא יוצר וכותב עיוני בהחלט מעניין ומרגש. ראוי שיהיה לו כאן ב"בבנות" בלוג. רני.
כמו סדרה של תצלומי סטילס, השיר הראשון מפרק רצף של תנועות אינסטינקטיביות שאורכות שניות ספורות והופך אותן לפואטיקה שמעבירה תשוקה מרוסנת, אבל גם עצב על השכחה וחמלה על השוכח. ובנסיבות אלה, דווקא בגלל מבנה האנלוגיה הלא-שלמה, אי-אפשר שלא להיזכר בכותרת ספרו של המשורר: "בהמולת היום והלילה אני שוכח וזוכר". אולי שם התשובה.
יפהפה.