צמחי מעזבות כותב

    מצויין (גָּרְסָה  א') אִם תִּהְיֶה טוֹב אֶתֵּן לְךָ פַּעַם לְהָצִיץ בָּאוֹרוֹת הַבּוֹקְעִים בִּי מִבַּעַד לַסְּבַךְ. אִם תִּהְיֶה טוֹב יוֹתֵר אֶתֵּן לְךָ לְמַשֵּׁשׁ אֶת הֶעָלִים הַיְבֵשִׁים, הָרְקוּבִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִמֶּנִּי בַּסְּתָו שֶׁעָבַר, אוֹ בְּזֶה שֶׁלְּפָנָיו. אִם תִּהְיֶה, אֲבָל מַמָּשׁ תִּהְיֶה, מְצוּיָן, תּוּכַל לִכְרֹת מִמֶּנִּי עָנָף קָטָן וְלִתְקֹעַ אוֹתוֹ יָשָׁר לַוְּרִיד, עַד שֶׁתֶּאֱזַל. וְזֶה לֹא שֶׁאֲנִי גְּלַדְיוֹלָה אוֹ שֶׁאַתָּה יוֹנָתָן. ————————————— מצויין (גָּרְסָה ב') אִם תִּהְיֶה טוֹב אֶתֵּן לְךָ לְהָצִיץ בָּאוֹרוֹת הַבּוֹקְעִים בִּי מִבַּעַד לַסְּבַךְ. ...

  שלא ככל בני הקהילה, לא התגורר באחת משתי הערים הגדולות אלא בכפר N. תהילתו קצרת הימים באה לו מן האופניים: הוא היה הראשון שהביא את הכלי הדקיק אך מעורר היראה אל המחוז. היו אלו אופניים מן הדגם הישן של  יוגי'ן מאייר, המיוחס עתה לג'ימס סטראלי, עם הגלגל הענק מלפנים. הוא אחסן אותם, מפורקים, בחצר האחורית, ורק  אחרי שנה, לאחר שרכב במעגלים, עשרים שלושים מעגלים מדי שעה מעשה יום ביומו, ואף בערב שבת קודש, בין הלול הנטוש שבמזרח לעץ החושחש שבצפון-מערב, רכב ונפל וקם, יצא אתם, לאחר רדת החשכה יצא ורק בחורף, אל שבילי הכפר הצדדיים. לבסוף, זה לקח שנים על שנים, כרעו כולם על ברכיהם והרכינו ראשיהם, כמה, מן המהדרין שבהם, אפילו מלחכים, וקראו את הקריאה ...

   רותי, נכדתו של מבקר המדינה לשעבר לשעבר, שנשכח מזמן,  היא עכשיו עורכת במדור לספרות, מַחלקת דברים מן המגרה, ברשת אלף של קול ישראל. רותי עוסקת בתיעוד הדברים שאיש לא נזכר בהם מעולם, ולכן מעולם לא נשכחו.  לעיתים נוטע בה הדבר בטחון יתר (עכשיו, למשל, היא מראיינת, ואני וגוסטב שומעים, את המשורר המזרחי הצעיר מנשה, שזה עתה פרסם בהוצאת סער או גוונים את ספר הפרוזה הראשון שלו. גוסטב,  שלו עניבה לבנה קצרה וגרביים, לבנים גם הם, מיילל), אף ששנים היא מצפה ומחכה לעבור למחלקת החדשות האמיתיות, המקומיות, או לפחות ...

אסתי בליישטיין והוריה     "As she laughed I was aware of becoming involved in her laughter and being part of it, until her teeth were only accidental stars" (T.S. Eliot, From "Hysteria")     אִמָּא שֶׁלָּהּ כִּנּוֹר שֵׁנִי בַּתִּזְמוֹרֶת הַפִילְהַרְמוֹנִית, חוֹלֶמֶת לִכְתֹּב קְוַרְטֶטִים. אַבָּא שֶׁלָּהּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר, עוֹמֵד וּבוֹהֶה בָּאֲוִיר כְּשֶׁבְּיָדוֹ סִיגָר בִּרְכָּיו וּמַרְפְּקָיו מְכוֹפָפִים. כִּיפוּף רוֹפֵס. אִמָּא שֶׁלָּהּ ...

עֲשִׂיָהּ נְכוֹנָה   אֵין לִי הַיִּתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ לַמְּנַצֵּחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת שֶׁהַדַּפִּים אוֹמְרִים לוֹ מֵרֹאשׁ אֶת סֵדֶר הַדְּבָרִים וּפְרוּשִׂים הַתָּוִים מִכָּאן וְהַנַּגָּנִים מִכָּאן וְהוּא מוּבָל לִמְלֶאכֶת הַתֵּאוּם הַנְּכוֹנָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו   שֶׁלֹּא כְּמוֹתוֹ אֲנִי מוּבָל לַעֲשִׂיָּה הַנְּכוֹנָה בְּגוּפֵךְ הַפָּרוּשׂ עַתָּה לְפָנַי   לְנֹכַח     אִשָּׁה אֵשֶׁת אֵשֶׁת אֵשֶׁת אֵשֶׁת חֵיק אֵשֶׁת חֵיק אֵשֶׁת חֵיקִי   פעם בְּחֵיקִי פַּעַם בְּחֵיקָהּ פַּעַם ...

     כל המכשפות, לילית, ארמידה, קירקה, שגם עליה התאווה הנדל לכתוב אופרה סריה שלמה שיקדיש בסתר לאהובתו  הסודית, מ.נ., ניסו להפריד בין האוהבים. ארמידה אפילו מחקה לגמרי את הזיכרון למישהו שגם אני שכחתי את שמו, רונלדו או רונדלו, ולא צלח. לא צלח. רק בקבוק שלם של קווה צלח. יו-הו-הו ובקבוק של קווה, כפי ששר פעמים רבות, בדעת ובבלי דעת, ג'והן סילבר הארוך, הרשע המרושע סתום העין מ"אי המטמון".  רק בקבוק שלם של קווה, שתוי ומצוץ עד הקרקעית, מצליח להפריד לנצח בין האוהבים.  לא מכשפות, לא פיראטים סתומי עין, לא ג'ורג' פרידריך הנדל (1685-1759), גדול מלחיני הברוק מלבד באך וגספריני, יפריד. רק קווה. וזהו זה.   ...

     פרנק סינטרה שר באולם הפסטיבלים  המלכותי בלונדון לפני נסיכת הכתר של מונקו: "עשיתי זאת בדרכי שלי".  ואילו גוסטב החתול מסתכל בבהלה, פעם אליו ופעם אלי, ואומר: "הערב אכלתי לראשונה שניצל". "ולא בביישנות", אומר פרנקי. מבטו קפוא ועייף והוא חושב על המקלחת שאחרי, אבל התזמורת, כדרכה, מתגברת והולכת. "כל אחת ואחת", אומר פרנקי. "בכל הדרכים". "עשיתי מה שהיה עלי לעשות", אומר גוסטב החתול (אתמול, במרפאה של גברת פרנקל, סרסו אותו). ופרנקי אומר: "More, much more than this". גוסטב, ללא ספק, אכל הרבה יותר ממה שיכול היה ללעוס, והתזמורת מתגברת שוב, ואז יורדת לפיאניסימו אחרון ...

  פִּתּוּלֵי הַמַּחֲשֶׁבָּא אוֹמְרִים: בִּשְׁבִיל מָה? בִּשְׁבִיל מָא? כָּל אִישׁ קָשֶׁה יֵשׁ לוֹ פִּתּוּלִים אַחֵר לְגַמְרֵי: פִּתּוּלִים שֶׁל אִישׁקָשֶׁה אַחֵד לֹא מִתְפַּתְּלִים עִם פִּתּוּלִים שֶׁל אִישׁקָשֶׁה אַחֵד אַחֵר. בַּמַּעְבָּדָה טִפְטַפְנוּ עַל הָאִישׁקָשִׁים מַיִם מִמַּזְלֵף גִּנָּה יָשָׁן, כָּתֹם: מִיָּד שִׁנִּינוּ אֶת עוֹרֵנוּ מֵאָדֹם לְכָחֹל וּבַחֲזָרָה. "אֵלּוּ צִבְעֵי הָרַמְזוֹר שֶׁל קַסְיוֹפֵּיָה" אָמַר אִישׁקָשֶׁה אֶחָד, כְּבָר לֹא  מְפֻתָּל אֶלָּא שָטּוּחַ לְגַמְרֵי וְרַךְ כִּגְבִינָה, לְאִישׁקָשֶׁה אַחֵר, שֶׁהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לְמַיִם אוֹ לְנוֹזֵל עָכוּר, כָּחֹל-אָדֹם עִם צָהֹב בְּאֶמְצַע. "כְּמוֹ אֲבַטִּיחַ עַל מַאְדִּים" , אָמַרְתְּ לְאַחַר מַחְשָׁבָה מְרוּבַּה, קָשַׁה .          

שָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי זֶה הוּא מֵת, וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי אַחֲרֵי הוּא שׁוּב הָיָה עָיֵף  מְאֹד. שְׁנֵינוּ הִתְיַשַּׁבְנוּ לְפָנָיו, מְשַׁנִּים תְּנוּחָה מִרְבִיצָה לִשְׁפִיפָה וּבַחֲזָרָה, וְהוּא כְּהֶרְגֵּלוֹ מִהֵר לְהָכִין לָנוּ קָפֶה טוּרְקִי חָזָק, וְחָזַר עִם סֵפֶל אֲפַרְפַּר בְּיָדוֹ הָאַחַת, מְנֻקָּד, וְדַפִּים דַּפִּים בַּשְּׁנִיָּה. הַדַּפִּים הָיוּ רֵיקִים. הוּא מָסַר אוֹתָם בְּיָד פְּשׁוּטָה, וּבִקֵּשׁ לִכְרֹעַ אִתָּנוּ, לְהִתְפַּלֵּל, אָמַר, וַאֲנַחְנוּ הִתְפַּלֵּאנוּ מְאֹד, וְהִשְׁתוֹפַפְנוּ, וְרָבַצְנוּ שׁוּב עַד שֶׁהֶחָתוּל נִכְנַס, וְהוּא לִטֵּף אוֹתוֹ בְּיָדוֹ הָאַחַת וְתָר-גִּשֵּׁשׁ אַחַר הַדַּפִּים הָרֵיקִים ...