צמחי מעזבות כותב

    הסיפור ששמעתי על הרפתן מקבוץ כפר אוריה שכמעט וקנה את עולמו בביצוע הבכורה של הרה הגבוה באנה די פרוסקטי (ואולי היתה זו אמיליה מליברפול?) ששים ותשע אופרות כתב דוניצטי, מתוכן, הוא אומר, הוצגו רק שמונה, ואולי חמש עשרה. בכל שנה העלה בית האופרה הקטן והשרמנטי שבמונטה קסטלו די ויבּיו אחת מן האחרות, הנשכחות. עד היום הוא זוכר את הערב, יום ד' ...

מוּזָרִים (וְיֵשׁ הָאוֹמְרִים: מֻפְלָאִים) הַמַּעֲבָרִים.   גֶּשֶׁר עֵץ (קוֹרָה אַחַת) מֵעַל נַחַל קָטָן, שֶׁהוּא בְּעֶצֶם תְּעָלַת בִּיּוּב שֶׁיָּבְשָׁה אוֹ עָרוּץ שֶׁל מֵי גְּשָׁמִים שֶׁאִתָּם נִסְחָפִים צְמִיגִים וּפַחִיּוֹת רֵיקוֹת וְקֶרֶשׁ שֶׁל אַרְגָּז יְרָקוֹת כַּרְמֶל וּמַסְמֵר בְּתוֹכוֹ, פּוֹנֶה מַעְלָה, וּכְשֶׁעוֹבְרִים שְׂדֵרָה שֶׁל עֲצֵי אֵיקָלִיפְּטוּס, לֹא צְפוּפִים מִדַּי וּבֵינֵיהֶם רְתָמִים וְכַמָּה שִׂיחִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ אֵלֶּה עִם הֶעָלִים הַמְאֻצְבָּעִים שֶׁבַּחֲמִשָּׁה לְתֵשַׁע בְּפִנַּת הַטֶּבַע הַנּוֹף ...

    אֲנִי רוֹאֶה סֶרֶט עַל חַיּוֹת יְשָׁנוֹת הַקֻּרקְבָן שֶׁלִּי נוֹבֵל חַדשֵן גוֹרַש מִּן הַשֵּׁבֶט, מִין שֶׁל נְמֵרִים-צְבוֹעִים מְלֻכְלָכִים מִפַּעַם, בִּידֵי שְׁנֵי אֶחָיו וְשָׁלוֹשׁ אֲרוּסוֹתֵיהֶן אֲבָל עַכְשָׁיו הוּא חוֹזֵר, שָּׂבֵעַ וּמוּכָן לַקְּרָב (לְאֶחָיו, צִפּוֹר הַפַּחַד גָנְבָה אֶת הָאַחֲרוֹנָה בַּפִּגְריוֹת). מִן הַקֻּרקְבָן שֶׁלִּי עוֹלֶה רֵיחַ שֶׁחֶצְיוֹ כְּלוֹרוֹפוֹרם וְחֶצְיוֹ כָּבֵד בֶּן שְׁלוֹשָׁה יָמִים. מָתַי הַקֻּרקְבָן שֶׁלִּי יִפּוֹל כְּבָר? בַּשֵׁרוּתִים, אַרְבַּע-שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת בְּיוֹמָיִם, ...

    זִקנה   הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁאֶת הַפְרַגְמֶנְט "לַהֲפֹךְ לְאִינְדִיָאנִי" כָּתַב קַפְקָא בְּעֵת שֶׁהִבְחִין בַּקְּמָטִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּתְווּ מִשְּׁנֵי צִדֵּי פִּיו. הוּא הָיָה אָז כִּמְעַט בֶּן שְׁלֹשִים, וְעָמַד מוּל הַמַּרְאָה בְּמַה שֶׁנִּרְאֶה מִכָּאן כְּמוֹ חֶדֶר בְּמָלוֹן זוֹל, אוֹ בְּדִירָה לְהַשְׂכָּרָה, הַמְחֻלֶּקֶת בֵּין שְׁלֹשָה אוֹ אַרְבָּעָה דַּיָּרִים שׁוֹנִים, מִתְגַּלֵּחַ בְּתַעַר. כֻּלָּם הִתְגַּלְּחוּ אָז בְּתַעַר.   אֲנִי הָיִיתִי בֶּן שְׁלֹשִים וְחָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ. גַּם ...

תַּעֲלוּלִים נוֹירוֹנָאלִיים דנה לובינסקי   בַּלַּיְלָה מְהוּמָה גְדוֹלָה מְאַיֶּמֶת לִפְרוֹץ מִנְחִירֵיךָ הֲפִיכָה צְבָאִית קָמָה לְךָ בָּזֶּרֶג. נִיל אָרְמסטרוֹנג נוֹעֵץ לְךָ כּוֹכָבִים וּפַסִּים בְּדִיּוּק בְּמֶרְכַּז הַגְּרוֹגֶרֶת, צ"אושסקו אלנה מְמַיֶּנֶת עִקְּבֵי-תַּנִּין לְאֹרֶךְ יְרֵכֶיךָ, עָמוֹק בִּתְעָלוֹת אָזְנֶיךָ וירג"יניה וולף צוֹלֶלֶת אֶל מוֹתָהּ וּמהאטמה גָנְדִי שׁוֹבֵת רָעָב בֵּין בְּהוֹנוֹת הַרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ.   אֲבָל לְךָ כָּל זֶה לֹא נוֹגֵעַ, אַתָּה חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת עַל עוֹלָם רֵיק ...

       הַדְּבָרִים רַק מִשְׁתַּפְּרִים, אֲדוֹנִי. זֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל מִשְׁפָּט מִקְרִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת זֶה, מִשְׁפָּט מִקְרִי כְּמוֹ "הַדְּבָרִים רַק מִשְׁתַּפְּרִים, אֲדוֹנִי", וְאָז כָּל הַבַּבּוּנִים יִתעוֹפְפוּ הַחוּצָה כִּפְצָצוֹת מִצְרַר דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן שֶׁל הַיּוֹנִים, הַיּוֹנִים הַמְבֹהָלוֹת יְכַנְסוּ אֲסֵפָת חֵרוּם זוֹ בְּתוֹךְ צַוָּארָהּ שֶׁל זוֹ וְיַּחְלִיטוּ מִיַּד לְהַגֵּר לִִנְְיוּ זִילַנְד, וּמִתַּחַת לִסְבָךְ הזְרָדִים הַמֵּתִים, פַּעַם בּוֹגֻנוִוילְיָה, הַרְבֵּה אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים יְתַרגְלוּ אֶת כָּל ...

  "אֲנִי מְסָרֵב לְדַבֵּר עַל זֶה", אָמַר הַנֶאֱשַׁם, לַמְרוֹת שֶׁיָּדַע שֶׁזֶּה בְּדִיּוּק מַה שֶּׁיַּחֲרֹץ אֶת דִּינוֹ. נַסֵּה אוּלַי לְדַמּוֹת אֶת זֶה לִדְבַר מַה, דָּחַק בּוֹ מֵאָחוֹר הַסַּנֵּגוֹר, מְאַבֵּד תִּקְוָה בִּמְהִירוּת, אֲבָל הַנֶאֱשַׁם הִסְתַּכֵּל הַחוּצָה וְרָאָה קְצֵה זְנָבוֹ שֶׁל חָתוּל. זֶה עַתָּה פָּסַק הַגֶּשֶׁם, וְהֶחָתוּל, כָּךְ הִסִּיק הַנֶאֱשַׁם מִן הַקּוֹלוֹת שֶׁלֹּא רָאָה, מִשֵּׁשׁ וְחִטֵּט בַּעֲרֵמַה קְטַנָּה שֶׁל בָּשָׂר נִרְקַב, שֶׁהָלַךְ וְנָמוֹג. ...

  מַה רוֹצֶה הָרוֹצֵחַ הַסִדְרָתִי הָרוֹצֵחַ הַסִדְרָתִי רוֹצֶה שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה אַהֲבָה. כְּמוֹ בֵּיצָה, הוּא מַסְבִּיר. כָּל מַה שֶׁאֵינוֹ אַהֲבָה צָרִיךְ לְהוֹרִיד, אוֹמֵר הָרוֹצֵחַ הַסִדְרָתִי, לְשַיֵּף, כְּמוֹ בֵּיצָה. אֵין לוֹ מָקוֹם, הוּא אוֹמֵר, מַה שֶׁאֵינוֹ דֵּי חָלָק, עָגֹל אוֹ לָבָן   מתוך שׁוּ-הַאי מתאמן בהטלת כידון (תל אביב: הליקון/ביתן, 1996)

            הבחורה, שהיא מוסיקאית, שומעת את הקולות ולכן יודעת שגורלם נחרץ; ואילו הבחור, שהוא צייר, אינו שומע דבר. בסופו של הסיפור נאמר המשפט (אומר אותו אדם שלישי, שאיננו נמצא שם אלא למטה, על המדרגה הרביעית, משחק בקופסת סיגריות מעוכה שעיצב מישהו כסירה או מטוס כדי לברוח והלך, והוא מניע אותה הלוך ושוב בין ברכיו הפשוקות מתוחות על ...