צמחי מעזבות כותב
שָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי זֶה הוּא מֵת,
וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי אַחֲרֵי הוּא שׁוּב הָיָה עָיֵף
מְאֹד.
מְאֹד.
שְׁנֵינוּ הִתְיַשַּׁבְנוּ לְפָנָיו, מְשַׁנִּים תְּנוּחָה מִרְבִיצָה לִשְׁפִיפָה וּבַחֲזָרָה,
וְהוּא כְּהֶרְגֵּלוֹ מִהֵר לְהָכִין לָנוּ קָפֶה טוּרְקִי חָזָק, וְחָזַר
עִם סֵפֶל אֲפַרְפַּר בְּיָדוֹ הָאַחַת, מְנֻקָּד,
וְדַפִּים דַּפִּים בַּשְּׁנִיָּה.
הַדַּפִּים הָיוּ רֵיקִים. הוּא מָסַר אוֹתָם בְּיָד פְּשׁוּטָה, וּבִקֵּשׁ לִכְרֹעַ אִתָּנוּ,
לְהִתְפַּלֵּל, אָמַר, וַאֲנַחְנוּ הִתְפַּלֵּאנוּ מְאֹד, וְהִשְׁתוֹפַפְנוּ, וְרָבַצְנוּ שׁוּב
עַד שֶׁהֶחָתוּל נִכְנַס, וְהוּא לִטֵּף אוֹתוֹ בְּיָדוֹ הָאַחַת
וְתָר-גִּשֵּׁשׁ אַחַר הַדַּפִּים הָרֵיקִים בַּשְּׁנִיָּה.
תֵּשַׁע שָׁנִים קֹדֶם, כַּזָּכוּר, הוּא מֵת.
חַשְׁבוּ אֶת זֶה
בְּעַצְמְכֶם.
בְּעַצְמְכֶם.
נגמל ממחזור הגלגולים האינסופי
בכך שזכה בהארה , והתקבע בעצמו
🙂 זו ההבנה שלי
תודה על הפרשנות. היא יפה לי (ואין כאן לי יתרון על קוראים אחרים).
החתול כמוטיב מקשר בין פרקי חיים, המשוטט בין הזמנים, כלייט מוטיב, כצליל שמופיע שוב ושוב ומנסה לתת את הסמולטניות בחוויה שכביכול זורמת בזמן נע איך אין לה זמן נע, כתמונה ולא כמוסיקה
וכל זה להראות שפרידה היא עבר הווה ועתיד ביחד כמו אהבה
שגיא, הבנה יפה. והשיר מרתק.
מאד מיוחד, מאד מסקרן. כמה הייתי רוצה שתספרי קצת על הרקע!
תודה רבה, סבינה. אין לי (כמעט) מושג מה הרקע. יש לי חתול (בגלגולו הראשון כנראה) ואני שותה קפה שחור (חזק).
אני התעייפתי מלחשב, מלחפש את התשובה (שכנראה יש כמה כנשמותיו של החתול), ועייפתי כמתגלגל עצמו.
גם אני, לוסי. אף פעם לא הייתי טוב בחשבון – אולי לכן בקשתי ממך לחשב?