צמחי מעזבות כותב
הייתי הראשון מבינינו שמצא שכדי שהחמור לא ייפול, או יתנפל, יש לקשור את עיניו. נגלה לי הדבר כשכיסיתי את עיני שלי, באצבעות פשוטות מעט, כדי להביט בתנועות פיסות גופך המתרחק: פעם זרוע, פעם ירך מכוסַה בבד כחול עבה, משופשף בקפידה, כְּזה שהמציאו הבוקרים באמריקה בעת טבח האינדיאנים הגדול.
כשהפכת לקו, ואחר כך לנקודה, נתגלה במקומך בית קטן, ולו גג אדום, חלונות קריש, וקירות משוקולד.
הסרתי את ידי מעיני ורצתי אחר תאוותי האמיתית, מותיר אחרי את קרעי החבל, כחול-בוקרים-רוצחים גם הוא, שקשר אותי אל פי הבאר.
חמוריקו הזהר
🙂
— והמון ברכות!
חזק מכאיב ומטריד
מאד מאד נוגע וכואב
תודה על התגובה, משה, והצלחה רבה לספר!
תודה זהר, הבא עוד מגילוי וכיסוי ובכלל.