צמחי מעזבות כותב
1. יָרֵחַ
"כָּל הָעִיר יְכוֹלָה לִרְאוֹת אוֹתִי עַכְשָׁו. הַיָּרֵחַ יָכֹל לִרְאוֹת אוֹתִי, וְהַשֶּׁמֶשׁ גַּם." וְאָז נוֹפֵף בַּמַּטְאֲטֵא מֵעַל רֹאשׁוֹ.
2. מְנוֹרָה
כְּתָמִיד, יָדְעָה שֶׁאִם תּוֹסִיף הַמְּנוֹרָה לִבְעֹר כָּל עוֹד יוּכְלוּ עֵינֶיהָ לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ, אֲהוּבָה חַיֺּה יִחְיֶה; אַךְ אִם תִּכבֶּה הַמְּנוֹרָה, שׁוּב יָמוּת.
3. נֵר
"מָוֶת שׁוֹכֵן בְּחָזִי! " קָרְאָה. "הַנָּח לִי לָנוּחַ!". אַךְ הוּא מְשַכָה מַעְלָה, צִיבֵּעַ אֶת לְחַיֶּיהָ, קָלַע וְרָדִים בִּשְׂעָרָה, הוֹשִׁיבָה לַחַלּוֹן, נֵר דּוֹלֵק לְצִדָּהּ, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ.
4. כֶּתֶר
הֶעָשָׁן הַזּוֹהֵר רָבַץ בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה כְּכֶתֶר לָאֹרֶן, אֶלָּא שֶׁאָדֹם הָיָה, אָדֹם כַּדָּם.
5. מַמְלָכָה
"נוּמוּ לָכֶם, אַתֶּם הַמֵּתִים! הֵן הַיָּרֵחַ עוֹד זָכוֹר יִזְכֵּרכֵם, וּבַלַּיְלָה יִשְׁלַח אֶת קַרְנָיו הַקָּרוֹת אֶל מַמְלַכְתְּכֵם הדְמוּמה, בָּהּ עוֹד תָּלוּי כֶּתֶר עֵץ הָאֹרֶן."
6. פֶּרַח לָבָן
הַסּוֹחֵר הַצָּעִיר יוֹשֵׁב שָׁקֵט וַחֲסַר תְּנוּעָה, חוֹשֵׁב עַל אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה: בְּאֶרֶץ שְׁחוֹרִים זוֹ יַחֲלֹם עַל פֶּרַח לָבָן וְרֵיחָנִי.
7. בַּיָּם אוֹ בַּהַר
"הַתִּרְצֶה לְהִטָּמֵן בַּשֶּׁלֶג הַמּוּצָק שֶׁבְּפִסְגַּת הַהַר?" שָׁאֲלָה. "אֲכַסֶּה אֶת קִבְרֶךָ בַּקָיָאק שֶׁלְּךָ וּבְחִיצֵיך, וְהאַנְגְקוֹקִים* יִרְקְדוּ מֵעָלָיו. וְאוּלַי תַּעְדִּיף לְהִטָּמֵן בְּקַרְקָעִית הַיָּם?"
8. בַּקַּרְקָעִית
הָאָב וְהַאֵם חוֹלְמִים עַל הַטִּפּוֹת הַצּוֹרְבוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ בְּקַרְקָעִית הַבַּקְבּוּק, בְּעוֹד הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה, הַחִוֶּרֶת, תַּחֲלֹם עַל הַדְּמָעוֹת הַבּוֹעֲרוֹת בְּעֵינֶיהָ. נִבְלַם מוּנָח לִמְרַאֲשׁותֵיהֵם. לְרַגְלֵיהֶם מֻטָּל כַּלְבָּם.
9. זֶמֶר וּמָחוֹל
"הַנִּיחוּ לְנִשְׁמוֹת הַמֵּתִים לְשַׂחֵק בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל כֶּלֶב הַיָּם כִּבְכַדּוּר ", חָשְׁבוּ. (לֵב וְעַיִן הָיוּ לָהֶם רַק לַזֶּמֶר, לַזֶּמֶר וְלַמָּחוֹל).
10. שָׁקּוּעַ בְּמַחְשָׁבוֹת
שָׁם שָׁכַב, נִשְׁעַן עַל הַסְּפִינְקְס, חוֹלֵם, שָׁקּוּעַ בְּמַחְשָׁבוֹת, כְּמוֹ מְהַרְהֵר בַּשָּׁנִים הַחוֹלְפוֹת וְעוֹבְרוֹת כָּרוּחַ. סְבִיבוֹ, קוּפִּידוֹנִים קְטַנִּים שִׂחֲקוּ בְּתַנִינֵי הָאֶבֶן.
11. רָעוֹת רָעוֹת
"אַךְ אִם לֹא חָטָאנוּ מֵעוֹלָם," אָמְרָה בְּלִבָּהּ, "לֹא יוּכְלוּ הָרוּחוֹת הָרָעוֹת לִפְגֹעַ בָּנוּ לָעַד. תְּמֵהַנִי: הֶעָשִׂיתי רַע?" לְרֶגַע הִרְהֲרָה בַּדָּבָר. "הוֹ,כֵּן!" אָמְרָה, וְהִבִּיטָה בְּבֻבָּתָּה. " הַאִם הִיתַלת אַתְּ בַּחַיּוֹת?"
12. מִתְעוֹרְרוֹת לִמְצוּקוֹת הָעוֹלָם
הַבֻּבָּה, לְלֹא סָפֵק, בָּכְתָה גַּם הִיא, שֶׁהֲרֵי מָתְחָה זְרוֹעוֹתֶיהָ מִבַּעַד לַעֲנָפִים הַיְרֻקִּים וְנִרְאֲתָה עֲצוּבָה עַד מְאֹד, עֲצוּבָה בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. כֵּן, הָיְתָה זוֹ אַחַת מִמצוּקוֹת הָעוֹלָם שֶׁעֲלֵיהֶן דִּבְּרָה אִמָּא. הוֹ, בֻּבָּה מִסְכֵּנָה!
13. לְאַט לְאַט
לְפָנֶיהָ נִצַּב כַּדּוּר שֶׁל בְּדֹלַח וּבְתוֹכוֹ אַרְבָּעָה דְּגֵי זָהָב. בְּמַקֵּל סַסְגּוֹנִי, מְמֹרָק, בָּחֲשָׁה בַּמַּיִם: הוֹ, כֹּה לְאַט!
* אנגקוקים – אצל שבטי האינואיטים, כנוי לבעלי כוחות מיוחדים, המתַקשרים עם רוחות המתים.
בעקבות Billedbog uden Billeder (ספר תמונות ללא תמונות), מאת ה.כ. אנדרסן, 1839.
הטקסט מתפרסם בגיליון מס. 4 של כתב העת אורות, המוקדש לאנדרסן.
*
ספר נפלא. יש לי אותו (הוצאת גוונים) וחשבתי לצייר על פיו.
טקסט יפה. אבל כדי להבין את הקשרו צריכה לקרוא שוב את אנדרסן.
תודה. הספר אכן נפלא (קראתי אותו ברשת בתרגום לאנגלית), אבל "מה שראה הירח" אינו פרשנות לו: הוא מנסה לדדות כילד-טקסט עצמאי.
הטקסט כמערכת טקסים או נדרים בשפה פרטית של מי שרואה את העולם במקרוסקופ בלתי אפשרי והברירה היחידה היא חלוקה טכסית בתוך הכאוס הזה.
גם מאד ציורי.