צמחי מעזבות כותב
שלושה של אודי לזר
בני אמר היום את מילתו הראשונה: "פספוס".
הסיפור הקצר ביותר
בני אמר היום את מילתו הראשונה: "פספוס".
* * *
עשיתי לי הרגל: לירוק על הרצפה
ולנגב עם הגרב את כתמי הקפה.
לו הייתה פה לא הייתה נשארת.
לאחר השימוש, היא
בשמיים מרחפות המילים:
* * *
לאחר השימוש, היא
נוהגת להניח את המטאטא
בפינת החדר.
"הילדה הזאת", היא לחשה,
"הילדה הזאת…"
בשמיים מרחפות המילים:
"דורותי, היכנעי".
שלישיה חדה כתער.
תודה רבה, עדי. אני בדיוק מתגלח…
אהבתי במיוחד את השני והשלישי. מדוייקים, ומרגישים נכון. השני עם התמונה הזוגית החסרה… השלישי ממש נהדר, לוקח רחוק להמציא סיפור שלם.
אבל עם הראשון יש לי איזו אי נוחות: אני מבינה את המשמעות של "פספוס" כמילה ראשונה, זו אמירה קשה. אבל בחיים, בחיים!, כך חושבת, ילד לא יגיד כמילה ראשונה "פספוס". אז זה לא ששירה צריכה לדבר אמת ריאליסטית, אבל אני חושבת שצריך להיות מסד איתן לנאמר, תחושה של דיוק. וזה חסר לי כאן.הרעיון כשלעצמו, של סיפור שלם קצר ביותר מפי התינוק, האומר את מילתו הראשונה, נהדר.
תודה רבה, לוסי. אני כל כך נהנה מה… שלוש נקודות שלך אחרי המילה "חסרה".
בקשר למסד האיתן, את צודקת ממני, כמובן (באמת!). אם נותר לך קצת מהחומר הזה בשקית (לא מיובש מדי,אם אפשר), אנא שלחי לי קצת. אני מוכן לשלם.
סלחי לי, אני אוהב להטריד.
תודה אודי על ההטרדה. חייכתי, אתה צודק ואולי מסד איתן לא הביטוי הנכון. אני לא יודעת בעצם אם יש דבר כזה מוחלט. אולי מרוב שאני מתנדנדת אני מחפשת כזה חומר.
אנסה להסביר אחרת: אם אני מחפשת להחליף את המילה באחרת, ומילים אחרות הקופצות בראש נכונות באותה מידה, אז המילה הנבחרת כנראה לא מדוייקת מספיק.
לפעמים אני בוחנת לפי אותה דרך ציור. אם את הכתם אפשר להוציא או להחליף, כנראה שזה לא זה. אם אפשר היה את הקו או הכתם הצבעוני לעשות בצבע אחר, כנראה שאין הצדקה לבחירה הנוכחית. אני זקוקה לתחושה שזה זה ולא אחר.
נכון. ולפעמים זה הפוך (לפחות בציור). מה שאפשר להחליף בכל דבר אחר הוא הכי נכון שיכול להיות. את חושבת שאני מבין את מה שאני אומר? אני מתעסק בקלישאות: הכל נכון ועכשיו צריך לנפות את המיותר. הפרדוכס הזה עשה אותי אידיוט גמור.. מי בכלל רוצה תמיד להיות צודק. מישהו צריך להאכיל את הבבונים, ורק אחרי זה לדבר. מערימות הזבל שאני פולט יוצאים לפעמים דברים טובים. תודה, לוסי, על זה.
זוהר אופף אותך כולך.
תודה, אמיר. מלים נכונות יותר לא נשמעו מעולם (קלינט איסטווד, מאניירה מס. 6, מהמחזור שאני מנהל בסתר, שיתפרסם רק לאחר מותי: דברים שלמדתי מקלינט איסטווד.). מעתה- חשוף, אני רובץ מתחת לכיסאו של זוהר איתן ומדגדג אותו מלמטה. הוא פשוט כל כך חכם! שהוא יודע לצנזר. אחרת, איזה בלאגן…
תודה, אמיר, על הכל. ממזמן.
"אין כמו אודי על הבוקר"
אמרה וירקה על הרצפה
שרון? איזה מין שרון?
הציורים על הקירות, שואב האבק, הזהב והזהב שהשחיר, השירים האלה כולם ולהחליף ת'תחתונים, היריקות וה"הכל שטויות, בנאדם,". הבזיונות כולם היו נחמדים, לא? על מה שצריך אני לא מדבר. אם זאת היא, אז נדמה לי שהיא צריכה עכשיו לשבת ולכתוב את הסיפור ההוא (על רן הררי), במקום לחסל חשבונות במשפחה. מ-ה-ה ז-ה-ההה מגיע לי!! אבל זה לא יכול להיות, היא לא יודעת קרוא וכתוב, אם אני זוכר נכון. מלאכים לא צריכים מלים הם המלים עצמן.
אני מרכין את ראשי ומלקק את השטיח בשמחה. אבל אני לא יכול להגיב. אמרת שאם אני יגיד עוד פעם אחת, קרנף, את תהרגי אותי.
איש קדוש שוכן בינינו. שום פספוס אין פה.
שני יהודים עומדים בשדה. אחד מהם מסתכל ואומר, אתה רואה שם את הכלב?אומר השני, זה לא כלב, זה שומדבר אחר. עורכים התערבות ביניהם. החליטו לזרוק אבנים, אם זה ינבח ויברח זה כלב. לא בא לי לגמור את הבדיחה הזאת.
אני חושב שאפרוש לי בשיא. מה שרציתי מזמן: תודה לכולם, מראש, אתם נהדרים. לילה טוב ותתחילו לדפדף, לעזאזל. עומד שם מרחב ישורון, לא? וזוהר איתן? ודנה לובינסקי, מכירים? וראובן דותן (השיר על מות החתולה וכו' בחלקה של דפנה שחורי, נו..?), ואת שבי, מכירים? וציירים פנומנים שאנשים לא מבינים, כמו רן הררי, מכירים? ואילת אלט? והלל רומן? דרך אגב, מי פה מכיר משורר בשם באיימבאייב, בעשר טעויות כתיב)? ואת ננו שבתאי? אתם חייבים. רק זונה מוכרת ככה לכם את החברים. אבל רק אל תקנו ספרים. הכסף שלכם הולך לעסקי אוויר, סתם. מאחורי כל משורר פטפטן עומד קוף שאומר לו מיליונים מיליונים מיליונים. כשהקוף מתחיל לכתוב לבדו יוצאים גם הספרים (הוא למד לחקות את כל התנועות הנכונות. לפעמים הוא גם מצייר, עם פילים ומרעין בישין אחרים). רק רציתי לעשן ולשתות קפה. ממני, צ'יפופו. זובי על מלים גדולות. תשמרו טוב טוב את הציורים של הילדים שלכם, ועל עצמכם. אל תאמינו לאף אחד אם הוא לא מת, זה כל כך קל לעשות רושם. והרפליקות ממשיכות להיערם מעצמן. שיט, איזו מין חיה זאת כלב שקוראים לו בלוגוס?
סלחו, חברים. בימים האחרונים מקרה קשה של השראה
היו שלום ותודה על הדגים ושוש
היו שלום ותודה על הדגים והמלקוש
רק אל תגידי לי את המלה קדוש
כי כשדוחקים אותי לפינה אני מתחיל לירוק על כולם ולבעוט
ומגיע לקו הגמר ויורה לעצמי בראש
תתקשרו ותגידו מלה טובה
תראי מה עשית, את נפלאה
סליחה על התפרצותי לדלת פתוחה מדיורחבה מדי . שלא כמנהגי , אני נכנס למירוץ התגובות – רק כדי להיחלץ ממנו מיד. אני עושה זאת בעיקר משום שאני ידיד ותיק ומעריך ותיק של זהר איתן ושל כתיבתו( שאין צורך ואין טעם לחקות אותה , או 'לדגדג אותה מלמטה', מלמעלה, מהצד וכיוצא בזה; היא ייחודית והיא שלו ) . מה שקראתי בטקסט המתפרסם בפוסט הנוכחי ובתגובות הנלוות אליו מניע אותי לצטט משהו מסונט בן מאות שנים , מאת שמשון כהן מודון; הניקוד ממש מתבקש , אבל לצערי אין לי אפשרות טכנית להוסיף אותו אלא רק להצביע עליו , ואני מקווה שהטקסט יפוענח היטב : "להם מקורות הזמיר נסתמו[קמץ תחת הת' ]/ לא ידעו דבר[פתח;דגש חזק;צירה]ושיר ישירו / לו[שורוק]יחרישו, אומרה :יחכמו[קמץ תחת הכ'].
"להם מקוֹרוֹת הזָּמִיר נִסְתָּמוּ/ לֹא יַדְעוּ דַּבֵר וְשִיר יַשִירוּ / לוּ יַחרִישוּ, אוֹמְרָה :יֵחְכָּמוּ/