שחר-מריו מרדכי משורר
חברים אהובים (למטע ובכלל), אני מציין 100 פוסטים מאז הצטרפותי לבלוגייה, וחובק השבוע את ספרי החדש, "תולדות העתיד". להלן שיר מתוכו וחזות כריכתו. למתעניינים: על העטיפה – עבודה של האמן העיראקי המופלא, ופאא בילאל, שחי ויוצר היום בניו יורק. עוד ארחיב על כך.
שחר-מריו מרדכי
להביא תהום על סיפוקו
אֵינִי יָכוֹל לַעֲרוֹב לִשְׁלוֹמוֹ
כָּל עוֹד הוּא צוֹמֵחַ אֶל
הַשָּׁרָשִׁים; כָּל עוֹד מְשַׁדֵּל אֲדָמָה בִּלְחָשִׁים
בִּתְשּׁוּקָה
לָבוֹא עַל
סִפּוּקָהּ.
וְגַם אֲנִי מְשַׁדְלוֹ: עוֹד לא, עוֹד לא.
אֲנִי מֵנִיף יָדַיִם בִּשְׁבִילוֹ
לַשָּׁמַיִם. וְהַיָּדַיִם
שֶׁלוֹ מַרְקִיעוֹת
תְּהוֹם (אֲנִי אוֹמֵר: זוֹ רַק בְּאֵר,
אֲבָל) הַעֶרֶב אֲנִי מַפְצִיר בּוֹ לְהִשָּׁאֵר.
וְהִבְהַרְתִּי לוֹ חָזוֹר וְהַבְהֵר
שֶׁהִרְחִיק; וְהַדֶּרֶךְ אֵינָה בְּטוּחָה.
כַּמָּה זְמַן תַּתְמִיד עֵינִי הַפְּקוּחָה? חוֹשֶׁך
עַל פָּנָיו אֲנִי תּוֹהֶה וּבוֹהֶה
בַּטֶּרֶף, בַּפֶּצַע
מַה שֶׁעָט לְבָלְעוֹ
לְהֶרֶף נֶצַח
עַכְשָׁו לְהַנִיאוֹ? עוֹד לא, עוֹדְלא.
פָּנָסֵי עֵינַי דּוֹלְקִים אַחֲרָיו, סְנָאִי מְבוֹהָל
בְּלֵב יַעַר עֵר.
אֶת מִי לְהַזְהִיר? מִמִּי לְהִזָּהֵר? אֲנִי
מַפְצִיר בּוֹ עֶרֶבְעֶרֶב לְהִשָּׁאֵר. וְלָשׁוּב
אֵלַי בְּרַחֲמִים וְלִשְׁקוֹט בְּתוֹכִי כָּאֲשֶׁר דִבֵּר
אֲבָל הוּא
תּוֹפֵר לְעַצְמוֹ קִיר
וְצוֹפֵן בּוֹ מַאֲרָב
מִי יָקִיא אֶת הָאִישׁ שֶׁבַּקִּיר, וּשְׁעָרָיו –
חֲרַכֵּי יֶרִי; אֲנִי נִזְהָר
שֶׁלא לְהָקִים מֶרִי
בְּחֵיקוֹ. לא לְהָבִיא תְּהוֹם
עַל סִפּוּקוֹ; לְשַׂחֵק מַחֲבוֹאִים עִם אוֹפֶל
בָּהִיר; צָרִיךְ לְהַזְהִיר: לא לְהִטָּרֵף, לא לְהִסְתָּעֵר; עוֹד לוֹעוֹת לוֹ
נִבְעִים. עוֹד-לא-עוֹד-לא-בּוֹלְעִים. אֲנִי מַפְצִיר בּוֹ לְהִשָּׁאֵר
בַּחַיִּים
מתוך "תולדות העתיד", הוצאת "אבן חושן", 2010. עמוד 102
.jpg)
נוכח השיר הזה וגם האחרים שהבאת כאן, ארכוש את הספר – ובאותה הזדמנות גם את ספרו של גיורא פישר. למען עתיד טוב יותר, ולכבוד השירה העברית במיטבה (ולו לטעמי). בהצלחה. אריזה יפהפייה (שוב, לטעמי)
ענת, תודה!
ויופי שחזרת.
שיר נהדר. אינמיליםאינמילים. אכן שבת אל עצמך גם ברחמים.
מזל טוב גדול לספר. אחפשנו.
יהונדב
יהונדב, איש יקר,
נעים לפגוש אותך במטע הבננות הוירטואלי כשם שנעים היה לפגוש אותך פנים-אל-פנים בשדה בוקר ובנמל חיפה.
שמח בתגובותיך.
בשעה טובה ושיהיה בהרבה הצלחה ושמחה, שחר.
תודה רבה, אמיר. מי יתן.
היי מתוק, הקדמת אותי במעט, איזה התרגשות!
מזל טוב ענק וחיבוק. העטיפה מהממת, מי אחראי לה?
את השיר אקרא בהמשך, ואין לי ספק שאקנה, בטוחה שזה מהספרים הטובים שאחזיק השנה, ובכלל.
איריס, "מכתוב" לנו שנוציא את ספרינו השנה. בקרוב-קרוב אצלך. שיהיה לך בהצלחה.
וכן, גם אני חושב ש"העטיפה מהממת". הוספתי מענה לשאלתך בגוף הפוסט, אבל אשיב לך גם כאן. לעטיפה אחראי ופאא בילאל, אמן מרשים ועז-מבע שנרדף פוליטית ונמלט מעיראק בשנות התשעים. אך לא רק המשטר העיראקי שם ידיו על משפחתו. גם המערב לא היטיב עימו. אחיו נהרג מפגיעת טיל אמריקני בשנת 2003
על אף שלא רווה נחת במולדתו, אהבתו נתונה לה, והעטיפה לקוחה מתוך העבודה "סדרות האפר" והיא על טהרת (שמא נאמר: על טומאת) המלחמה בעיראק ומוראותיה.
האמנות שלו היא מפגן עוצר נשימה של כשרון, והיא נוקבת הן בחזותה והן במסריה. אני גאה שהוא ניאות להעניק לי את האימג' לכריכת ספרי. זו אחוות עיראקים גולים. זה ששב ממנה למולדתו ההיסטורית וזה שעקר ממנה לניכר.
שׁוּקְרָאן גָ'זִילָאן, יָא אָחִי, וָפָאא.
שחר היקר
נפלא, לפני ראש השנה.
והשיר
אני אוהבת את הדיבור הפנימי שלו, שיח…
להתראות טובה
תודה, טובה.
בשעה טובה שחר והרבה הצלחה וטוב – שנה טובה לעתיד שהיה ויהיה
תודה, משה. ואמן.
השיר והכריכה מאד מסקרנים, וגורמים רצון לקרוא עוד. מה שיפה בשיר זה שהדובר כל הזמן מפציר במישהו להישאר ולא ברור איפה ומתי ורק בסוף מתגלה שמדובר בהשארות בחיים.
אקנה את הספר ואקרא עוד.
גליה, תודה. זה משמח אותי.
מזל טוב להופעת הספר. השער נפלא והשיר מעניין ומעורר מחשבה. יש בו חיים מיסתוריים.
איחולי לשנה טובה ופוריה וכל טוב.
תודה, רות.
המסתורין – תחיית הדיבור הפנימי תוך גילוי וכיסוי בלשון.
שנה טובה גם לך.
נראה מרשים. בייסורים ובהמתנה הורתו, אך נראה שהיה כדאי לחכות. השיר שצירפת רטורי וחזק בהחלט. אהבתי. הרבה מַזְל-טוב. חזק וברוך, חביבי. רני.
מזל טוב על הוצאת ספר בהוצאה אזוטרית, שימכור מאה עותקים מקסימום. השיר שפרסמת חלש עד מאוד. אבל כמובן אתה מדהים, כישרוני, ונהדר, כמו כולם בבננות בלוג.
אתה צודק. כתב היד נשלח ואושר עוד בדצמבר 2007. חלפו כשנתיים וחצי עד שראה אור. גורמים שונים עכבוהו, ביניהם אני. אבל ההמתנה היטיבה עימו, לפחות כך אני רוצה להאמין, בכמה וכמה מישורים. ובכל מקרה, אני מאמין בכוחה של ההמתנה ובסגולותיה של האיטיות.
ולך, רני. תודה רבה מקרב לב על הברכות.
שחר-מריו היקר, היום קיבלתי את הספר למערכת "מעריב". אקרא. רני
מברוק שחר מריו יקר בהצלחה
הכריכה יפה ורבת משמעות
תודה, חנה.
ברכות, שחר מריו, על הוצאת הספר. השיר מתוך הספר שפרסמת כאן נפלא!
כרמית, תודה. התגובה שלך משמחת אותי מאד.
באהבה והערכה רבה
נ.
נ., טוב לשמוע ממך (בהנחה ולא טעיתי בנון). אוהב בחזרה. ותודה.
אני מניח שיש הרבה נונים שאוהבים אותך
וזה בכלל לא נון לאהוב אותך.
אבל הנון המיוחד הזה מעדיף להחבא
שנה טובה
חשבתי שמדובר בנוני המקסימה. אבל עכשיו, בעקבות תגובתך, אני אכן שם לב שזה לא סגנונה.
אז דע לך, רבים מאוהביי מעדיפים להתחבא.(ואני שואל אותך: נו, נון? ככה יפה? למנוע מאהוב את אוהבו?)
טוב, זה היה נון א'.
עכשיו נ.ב:
שני נונים – גבר ולא אישה – עולים במחשבתי. האחד – זה ששמו מהדהד את בעל הכרם התנ"כי, שחמד אחאב. אבל הנון הזה הבהיר היטב – ויותר מפעם אחת – שאינו רוחש לי אהבה. האחר – זה ששמו אינו אלא ביטוי תנ"כי המזוהה עם שאול, והוא אכן נמנה על אוהביי. ואני על אוהביו. אך מה לעשות? התעופפו חניתות לכיווני בשל רוח רעה ולא הוגנת שנכנסה במשליך. ואני טיפוס בעייתי. אם אני מקבל בראש, אני נותן בראש. יתכן שהשלכתי חנית בחזרה ובעוצמה חריפה מדי. אך גם אם טעיתי בעוצמה, לא קהתה ההפתעה מחניתותיך.
שנה טובה מאד לך, נ'.
ומעתה,
רק רוח טובה
שלך
נ.
הכריכה של הספר מעוררת לחשוב שכל מילה תגביר את התיקון למפולת האימפרייה של החיים.
ואלו יהיו תולדות העתיד.
מסקרן מסקרן…
שנה מופלאה לך שחר ובהצלחה רבה…
מסקרן מה שכתבת, תמי.
תודה.
ושוב (הפעם כאן): שתהא לך שנה מרהיבה ביופייה ונשגבת באיכויותיה.
ממ"ש יקר
מברוכ מברוכ מברוכ
השיר סגור פתוח סגור וגם הכריכה
כיפק הי לך ושנה נפלאה !
ריקי, תודה! ושנה נפלאה למשוררת נפלאה.
ברוך תהיה שחר ושנה טובה
בתקוה ש"תולדות העתיד" שלך
צופן בחובו תהום רבת הפתעות טובות
הגיע הזמן שבאמת יהיה פה טוב, לא?
ברכותי לחיים של בריאות ויצירה.
תודה, מיכל. ושנה טובה גם לך, יקרה.
שחר ,יופי שפעמיך נישאים
אל עתיד חדש ותולדותיו
אשמח להכיר את העתיד עם ספרך
"תולדות העתיד"
ההווה שלנו הופך לעבר ידוע משכבר
והעתיד תמיד לא נודע אלא משוער
לו ידענו הכל מראש ולא הופתענו
לא היינו מתאמצים לאחוז בהווה
ומנסים לעצור את הזמן במחוגי השעון
העתיד כבר כאן
כי עכשו זה תמיד
ההווה הוא מיודע כידיד
העתיד הוא מסתורי כרדיד
דברי ימי העתיד
כמנהרת זמן
תודה, מיכל. פרדוקסלי, אבל מסכים. העתיד כבר כאן מאז קדמת דנא. התפאורה תשתנה, הנסיבות השתנו ותשתנינה. העיור, התיעוש, המיחשוב. אבל אנשים ישארו אנשים. הבריתות, היריבויות, האינטרסים. לכן העתיד לא כ"כ מסתורי בכל הנוגע לסיפור המסגרת.
וחוץ מזה, הזכרת לי את השיר היפה של רונית שחר: "תמיד זה בינתיים, בינתיים זה עכשיו".
מזל טוב שחר מריו, איזו שמחה, ואיזה שיר, ועטיפה שמזמינה לקרוא את תולדות החיים שכבר נחיו בעתיד. כי "מה שהיה הוא שיהיה" כמי שלמד הסטוריה אתה מתמיד בעיסוקי התולדות. יש משהו פרדוקסלי בשם הספר, הלא כן? בהצלחה שחר יקירי,
תודה רבה, אורה.
אכן, במחשבה ראשונה פרדוקס. אך לכאורה. שהרי במחשבה שנייה, אירועי העבר כמו גם מה שקורה ממש עכשיו הם גרעין העתיד.
אין פורענות מתרגשת עלינו מבלי שזרעיה נטמנו זה מכבר, בין אם קראנו את הכתובת על הקיר ובין אם לאו.
אני מניח שגם כתיבה היא לעיתים קרובות הרהור לאחור ויציקתו לתבנית מילים שקורמת עור וגידים צפונית לאירוע על ציר הזמן.
בספר שלך, אגב, זה מאד בולט.
נכון שחר מריו, העתיד ניזרע בעבר, ובהווה. ונכון שגם אצלי, וגם אצלי יש פרדוקסליות בחלק מהשירים, אני אומרת דבר ולכאורה כאילו בלי משים מסתבר היפוכו, מענין ששמת לב, צריך לקרוא לעומק כדי לראות את זה. שאפו.
אם זה מעורר עניין מעל פני השטח, יש רצון להעמיק חקר מתחת לפני השטח. ובספרך זה עובד כך. ונעמה לי הצלילה בספרך אם כי אין דין צלילת הקורא כדין צלילת הכותב, כמובן. חוויית המעמקים שונה, פעולת חידוש מלאי החמצן נבדלת. אבל זה מה שיפה בשירה ולא מפסיק להפעים אותי כל פעם מחדש. העידה על כך יפה רחל: צְרִיחוֹת שֶצָרַחְתִי נוֹאֶשֶת, כּוֹאֶבֶת/בִשְעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,/הָיוּ לְמַחֲרזֶת מִלִים מְלַבֶבֶת,/
לְסֵפֶר שִירַי הַלָבָן.//נִגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לא גִלִיתִי לְרֵעַ,/נֶחְשַף הֶחָתוּם בִי בְאֵשׁ,/וְאֶת תּוּגָתוֹ שֶל הַלֵב הַכּוֹרֵעַ/יַד כּל בִמְנוּחָה תְמַשֵשׁ.
שיהיה בהצלחה, ש"מ דארלינג. כריכה מהממת.
יעלתי, תודה!
לשחר מריון,
ברכות על הספר.
גיורא, תודה רבה! אני מאד שמח בברכתך.
הי שחר יקר.
מזל טוב,
ותמונת העטיפה נפלאה בעיני,
וגם השם.
מאד היסטורי 🙂
אני לא כאן לאחרונה, ושמחה למצוא הודעות כאלה.
רונית המקסימה, תודה שקפצת לברך על אף העדרותך מהבלוגייה.
ואוו, גם שמחה וגם בהלה. ספר חדש ומריח הוא סנאי מבוהל שמחכה לצאת מבין הענפים ולפצח את האגוזים, לשמם אלוהי הכשרון נתן לו שיניים. שיר עם הרבה הסמלה שבאה בעיתה. בהצלחה עם האגוזים, שחר.
תודה, לבנה. מקווה שתפרתי ספר עמוק-כיסים, ש"מלאו כיסיו באגוזים", ואם ייצא הסנאי לפצחם, שיפצח בשיר, אולי ייקל מעט וייחם. הח"מ.
אפשר לפתוח את תשע"א (ואוטוטו את שנות העשרֶה) עם ביטוי מהניינטיז: "סבבה אגוזים".
איזה יופי, שחרי. החל בשם האוקסימורוני של הספר "תולדות העתיד" (יש סרט ישן ומופלא "בחזרה לעתיד". נזכרתי), דרך השער עם העבודה המרשימה והעוצמתית כל כך של האמן העיראקי (איזה חיבור מופלא) – והשיר. מרטיט. באמת. מרגשת ההפצרה בזה ש"תופר לעצמו קיר וצופן בו מארב" – להישאר בחיים.
ברכות חמות ואיחולי הצלחה לספר ולמחבר ושנה טובה טובה.
(גם כאן יש סימני זיהוי שלי?? :). תלמה האמיתית.
בטח שיש סימני זיהוי. אי אפשר לחקות אותך, תלמתי. את אחת ויחידה. אז היכנסי כבר לאוטו, וניסע. אני לוקח אותך איתי "בחזרה לעתיד" עם הדולוריאן כדי לברר מה יעלה בגורל "תולדות העתיד". ותודה על כל הברכות! שנה טובה ומופלאה לך. את כל-כך ראויה לזה.
שחר מריו,
יפה מאוד שיחת הנפש הזו עם עצמה. נהניתי.
בהצלחה עם הספר ועם העתיד שיצפון בתוכו זכרונות נעימים מן העבר.
תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה — צדוק
אמן, צדוק. ותודה.
שנה טובה!
איזה יופי! מרגש. מזל טוב שחר איש יקר, סיפוק (לא מלא) והצלחה רבה. אגלה לך סוד: הספר אחוז, ממש ברגע זה, בידי האחת שאינה מקלידה, כריכתו קרובה ללבי. משהה את ההנאה הצפויה לי (את הטיול הזה לא יוכל לחסוך ממני איש).
ובעצם מזל טוב כפול – גם על "בשביעי" מרחיב הלב שבסידור ("סבתא ופצע"… סבתך יושבת בשלום בלבך, רואה ושמחה).
וגם שנה נפלאה לך ש"מ – טיול מלא ו(כמעט)שלם אל הפסגות.
נוני
נוני, איזו מקסימה את. תודה על הברכות, תודה על הפרגון, תודה על שהינך. ותודה על "סבתא ופצע". דיברנו על זה . וכמה זה נכון.
שנה נפלאה לך, יקירתי.
והמון המון סמיילים..:) בלב.
אם תמשיכי ככה, יהיו גם סמייליס. הנה:
🙂
שחר שלום,
כבר כמה שנים טובות שאני מחכה לרגע שבו יצא לאור ספר שלך (מאז שמעתי אותך לראשונה קורא שיר על תל אביב, בערב הקראת שירה לפני מספר שנים. וידעתי.)
אמנם בעבר חיפשתי שם ופה את ספרך הראשון – אך משקשתה המשימה (ואולי אף אני התעצלתי לחפש מעבר למובן מאליו) גמרתי אומר להמתין בידיעה שיבוא יום ויתפרסם ספר חדש.
ביום שישי האחרון אצתי רצתי לקנות את החדש וכבר הספקתי לקרוא קריאה ראשונה רחפנית רק כדי לנשום אוירה לפני שאתענג עליו לאט לאט.
אהבתי – ממש (ואני לא חושב שהחמאתי למישהו בענייני שירה כבר זמן רב).
איתי איצקוביץ
איתי, יש לך טעות.
זהו ספרי הראשון.
הספר, שחיפשת ולא מצאת, הוא ספרי הטְרום-ראשון.
:-))
אבל יותר חשוב לי להגיד לך: ריגשת אותי מאד. המחשבה שהמתנת בסבלנות, ואני לא ידעתי, ואתה לא השמעת קול בבלוג או בערוץ אחר עד לרגע צאת הספר, ושהציפייה שלך, אני מקווה, לא היתה לשווא – המחשבה הזו משכנעת אותי שגם לי היה שווה לחכות עד שהספר ייצא. בשביל תגובה כזו מפתיעה ומתגמלת, איתי, ההשתהות (שלי) מוארת לפתע באור אחר. אולי יש יוצא מן הכלל לאקסיומה הגולדברגית, "ומאד לא פשוט לחכות".
אני מניח שאתה מתכוון לערב השירה ביפו (אכן, שם הקראתי שיר על תל אביב), אבל לא עשינו היכרות, נכון? אם כי אני יודע שאתה מחדרה במקור. וגם לי, כמו לך, יש זכרונות שלא יימחו מקיץ 1988.
🙂
תודה, בנאדם. ושנה טובה מאד לך!
ובפעם הבאה – תעשה טובה – תגיד שלום.
האמת היא ששמעתי אותך קורא את השיר על תל אביב בבית הסופר בתל אביב לפני כמה שנים טובות (לפחות 3 או 4 שנים.).
בעוונותי אני לא משמיע יותר מדי קולות ולכן גם לא שוחחנו….אבל אולי דרכינו יצטלבו.
אפרופ, במקור אני מפ"ת – אבל את קיץ 1988 ביליתי בחדרה, אצל סבא וסבתא…משמח אותי לדעת שגם עלי מישהו תוהה בעולם….
שנה טובה,
איתי
שחר מריו, אם הייתי משורר הייתי רוצה לכתוב כמוך!! בהצלחה עם הספר ואני בטוחה שתהיה
חני, ואם הייתְ משורר, מי היה לי חני ליבנה? האמון העקבי שלך בי, פרגון אמת שאין לטעות בו, לא יסולא בפז בעבורי. ותגובתך היא כבר הצלחה של הספר. תודה!
אני ממתינה לתגובתך האוהדת
לדברים שכתבתי, עיין למעלה.
מועדים לשמחה וברכה להצלחה
עם ספרך, שנולד בהווה הנמשך לעתיד.
שוב תודה, מיכל. הגבתי לך (ראי למעלה).
ומועדים לשמחה.
בזמנו אמרת: "שאדע שלפחות יהיה אחד שירכוש את הספר"
אז הנה, היום "אחד" רכש את הספר (במחיר מלא!!! -:) והוא בטוח שעוד אלפי אחדים יעשו כמוהו.
בהצלחה
גמר חתימה טובה
נ.
לשחר מריו
היום אחרי הצהרים קראתי את המאמר של ארז שוויצר על ספרך החדש. עיינתי במאמר עיין היטב, והתרשמתי שארז נשאר פעור פה לנוכח שיריך.
במאמר עצמו הדגיש שוויצר אכן את מקום האירוע "זירת הפצע". ובהמשך הוא מצטט ציטוטים רבים וארוכים משיריך. ועדיף כך, מכיוון שאזי הקורא נותר עם טעם של עוד.
אני, בכל אופן מאוד מאוד התרשמתי לנוכח היכולת והמיקוד לטפל באני ובעצמי שאני על מכאוביו – דבר שאותו אולי לא כל כך הבנתי בעבר.
נראה לי שהרבה אירועים משמחים עברו עליך לאחרונה – השיר יעקב, ומילותיו בשד/ רוטשילד, נדמה לי,.
עכשיו אני באמת יודעת ואין לי ספק שכבר כעת ואף, בעתיד תעשה חייל ותצליח. אולי בגלל העודף הרגיש, מאוד רגיש שמתלווה לראייה כוללת ומלומדה.
לקראת השנה החדשה, המון ברכות גם לשנה וגם לכתיבה.
שחר, את כל זאת כתבתי ברצינות הכי תהומית ובאמת מכל הלב.
בהערכה
חוה
חוה, תודה על דברייך.
תמיד טוב האיחוי וטובה האחווה.
והנה שמחת תורה. זו שמחה, זה תורהּ.
המשפט החותם את דברייך היה מיותר, משום שאני יודע שאת כותבת לי מקֶרֶב לב ולא מקְרב-רב.
אני מודה לך על איחולייך ומאחל לך שנה נפלאה ומועדים לשמחה עכשיו ובימים אחרים.
שחר מריו,
אני עומדת בפניך ביראה גדולה בכל מובן.
שתסלח לי על משוגות העבר. ועל טעויות העבר.
תמיד חשבתי שיש לי מונופול על הסבל, על מצוקות העבר, אותן ניסיתי לחבוש בתחבושות של ידע ולמדנות וגם להסתיר.
אולי להיות תמיד בעמדה של התקפה, כדי שלא להיפגע. אולי לדרוש לכתוב את הפצע יותר עמוק ויותר מחטט.
ואתה עשית זאת על דרך העידון, ואני לא הבנתי.
רק מן המכלול השלם, למדתי, פעם נוספת, שלא אני היחידה הסובלת, ויש כאלה שמתבטאים אחרת. ויש כאלה שעושים.
ואתה עושה, והרבה.
שתהיה לכולנו שנה נפלאה,
ואתה הרי תצליח, ברור שתצליח.
חוה
תודה, נ.
יפה איך שאתה מפרגן עם האלפים. לא בטוח שקלעת למטרה. ודאי לא תאמין לי אם אומר לך שכל קורא ממלא אותי שמחה וכל לא-קורא ממלא אותי אנחת רווחה. כבר אמרתי זאת לשני אנשים, ואחד מהם הרים גבה. בכל זאת, אמנים רוצים להגיע לקהל (ודאי כאלה שיש להם בלוג). ואני לא שונה מהם. ואז יצא הספר. ופתאם…
אולי כדאי לשקול מחדש את העניין הזה של האלפים.
🙂
ובקשר ל"מחיר המלא", אם יש תלונות – יוחזר לך כספך.
🙂
שלום שחר מריו
קצת באיחור אני רוצה להתייחס למשפט המרתק שלך: "ודאי לא תאמין לי אם אומר לך שכל קורא ממלא אותי שמחה וכל לא-קורא ממלא אותי אנחת רווחה"
אני מאמין לך.
אני מבקש להבין, האם אותה אנחת רווחה נובעת מכך שהשירה חושפת את הדברים הכי נסתרים. אותם דברים שלעתים אנחנו מעדיפים להסתיר.
אם כך הדבר ,אני יכול להרגיע אותך ולומר לך משהו שאמרו לי:
האנשים הקרובים באמת,אלא שאכפת לנו מדעתם- כבר קראו ,או יודעים את האמת.
ויתר העולם, מה אכפת ממנו?
בקיצור, אני מאחל לך אנחות שמחה רבות
(יש כאלו)
נ.
בירכותי על הלידה שזה עתה חווית.
השיר שלעיל והאלה שצוטטו ברשימה המפרגנת/עד נהלהבת של ארז שוויצר היום, שולחים אותי לעמוד בתור( כך יש לקוות) ליד הדוכן עליו יונחו עותקי המהדורה הראשונה…כי ודאי תהיה שניה ורצוי גדולה יותר.
יישר כח
מד
מד היקר, אני עדיין לא יודע מי אתה. יש סיכוי שעכשיו תגלה לי? אפילו בפרטי? אני אקצר לך את התור…
🙂
ותודה. גם אחרי שוייצר אני מתרגש ממד-מנים כמוך. אתה מאמין?
מזל טוב, ברכות על הספר! שתהייה זו שנה מופלאה, מלאה הפתעות טובות.
השם מצוין והכריכה מרשימה!
לוסי, תודה.
צ'מעי, אני שמח שאת אומרת את זה. על העטיפה כמעט לא שמעתי הסתייגויות (הסתייגות אחת, למען האמת), ואני חושב שהעבודה של ופאא בילאל משובחת, ואין הולמת ממנה לספר הזה. לגבי השם אגלה לך שנאלצתי להילחם עליו, כיון שהוא עורר הסתייגויות. ואני שמח שאת חושבת כמוני. אני סבור שהוא לוכד את רוח הספר. לא יודע, ספר שירה, לא-ספר-שירה. זה ספר תולדות.