דור הקלאבינג
"תכלית המסיבות היא להשכיח מאתנו את היותנו בודדים, אומללים ונידונים למוות" (מישל וולבק. מצרפתית: רמה איילון).
"האמת היא שיש לך גוף נפלא" (לוטה/ יונה וולך)
סוֹפָ"שׁ. עַל הַרְחָבָה מְתוּדְלָק וּמְיֻזָּע רוֹקֵד הַקְּלָאבֶּר;
הָמוֹן נוֹהֵר אֶל הַבָּמָה: לַדְּרַאג-קְוּוִין יֵשׁ עוֹד נָאמְבֶּר.
בָּעֶמְדָה לְצִדָה הַדִּי-גֵ'יי מִתְמַסְטֵל וְלוֹקֵח שַׁאכְטָה.
הַקְלָאבֶּר מִתְעַרְטֶל מוּל בָּרְמֶנִית שֶׁלָּקְחָה אֶתְנַחְתָא.
היא מְסִיטָה אֶת יָדוֹ שֶׁנִשְׁלַחַת בְּלִי בּוּשָׁה;
הוּא הוֹגֶה תָּכְנִית חֲלוּפִית, וְעָמֵל עַל גִּבּוּשָׁה.
מְבַקֵשׁ מִמֶנָה עֵט, שׁוֹלֵף מִכִּיס אֶת פִּנְקָסוֹ;
רוֹשֶׁם פָּנֶיהָ, וְחוֹתֵם: "בְּאָהֲבָה, פִּיקָאסוֹ".
מִצְטָחֶקֶת, רוֹכֶנֶת; הוּא שׁוֹאֵף אֶת רֵיחָה.
שְׂפָתָיו קְרֵבוֹת וְצַוָּארוֹ, מַנִיחַ יָד עַל יְרֵכָהּ.
"הָאֶמֶת שֶׁיֵּשׁ לָךְ גּוּף נִפְלָא. אִם יָבוֹא לָךְ…"
(וְלא, הוּא מֵעוֹלָם לא קָרָא אֶת יוֹנָה וולַךְ)
"לא יָבוֹא לִי", היא חוֹתֶמֶת. לא נוֹתֶנֶת הֶסְבֵּרִים:
אֶצְלָה בַּלֵּב – הַמְּאָהֵב. בְּלִי גֵּירוּשִׁים מְאוּחָרִים;
(הִיא קוֹרֵאת – לא בְּמִקְרֶה – אֶת א.ב. יְהוֹשֻׁעָ).
בְּדִידוּת הִיא צִיר כָּל מְסִבָּה וְזָרָז לְשַּׁעֲשׁוּעַ.
מוּבָס, הוּא מְמַלְמֶל: you're so fucking special"
אֵין מַצָּב לְוִּיקֶנְד בַּכָּרְמֶל אוֹ אֲפִלּוּ לְמִצְפֶּה שֶׁל
כּוֹכָבִים? מַכְתֵשׁ רָמוֹן"? הִיא לא שׁוֹמַעַת. הֶהָמוֹן
קוֹרֵא לָהּ שׁוּב; מִבְּדִידוּת הוּא בָּא, וְאֵלָיה הוּא יָשׁוּב.
הלילה, לילה לבן בתל אביב. אתם מוזמנים:
http://www.mouse.co.il/CM.shows_item_show,408,208,23695,.aspx
הידד, ש"ם! זה נפלא בעיני.
יעל, יעלתי –
תודה!
חביב ביותר!
שיצליח לך הלילה
להתראות
גיורא
חביב, הא?
רשמתי לפניי.
🙂
ותודה.
איזה שיר עצוב… בווירטואוזיות שילבת ציטוטים ועולמות.
עכשיו בא לי לנגן את creep.
לי המקסימה, תודה על תגובה מקסימה.
You're so fucking special
גם לי בא לנגן. הנה:
http://www.youtube.com/watch?v=nxpblnsJEWM
יפה, הבדידות פחות בדידות כשהיא מובאת כך בהומור, לבושה וולך ויהושע
נעם, תודה רבה!
שמתי לב שתרגמת את "התהליך הטקסי" של טרנר. אז הנה, גם בשיר הזה יש מעין תהליך טקסי.
הווירטואוז מכה שנית, שכן כפי שטען ובצדק אנטואן דה סנט אכזיפרי ניתן לחוש בדידות גם בקרב בני האדם. אולי אפילו ביתר שאת.
בהצלחה
איתי, תודה!
אין עליך
מממ…תודה.
אני יודע מי עומד מאחורי תגובות נלוזות (בעילום שם), אבל לא ממש יודע מי עומד מאחורי תגובות מפרגנות עלומות-שם. חבל…
🙂
מעולה, שחר מוכשריו מתוק. אהבתי ביותר. בהזדמנות הראשונה להעביר ל"דג נחש" הם יעשו מזה את "שירת הסטיקר" הבא.
קודם היה השיר הנצלני והרע על גלעד שליט-לא התאוששנו ממנו ובא השיר הסתמי הזה, שגורר תגובות צבועות מצופי הבלוג שבינם לבין שירה אין דבר וחצי דבר.
מישל וולבק הוא פלצן ואתה עושה רושם גם נוד לא קטן.
מסיבות זה כיף, לאנשים מאושרים, עם חברים ובני זוג, שאוהבים לרקוד ולשמוח.
מה גם בימי בית המקדש כל העליות לרגל והמסיבות היו של בודדים ונידונים למוות?
מריו לצערי לא חווית עדיין טעמה של מסיבה טובה, או של כתיבת שיר טוב באמת, אין לך שמץ מושג על מה אתה כותב, מנעד הרגשות שלך ונסיון חייך אפסיים.
התפלק לך שיר טוב יעקב – וכנראה זה בעבורך הסוף!
אבל הי, בקרוב יש לך ספר בעם עובד! וביקורת בהארץ! וראיון ברדיו ובעיתון!
אתה מפורסם! ידוע! ענק! מדהים! חי חי חי
תודה על תגובתך המושקעת. שלחת לי עוד כמה, אבל הן ממחזרות את עצמן, אז נסתפק באחת.
אני מאד מתרשם מכך שאתה יודע כיצד חשו הבריות בתקופת בית המקדש, וצר לי שאתה חש קלקול בקיבתך. האם אתה מודע גם לקלקולים במערכת הנפש שלך?
החלמה מהירה, חמוד.
חי חי חי
איריס, תודה.
יא צ'רמרית…
שחר,
היטבת לתאר,
מבחינתי המסיבות האלה הן גיהנום צרוף,
מן הצצה לשם בעולם הזה.
גם חלק מחוויית הפאבים המסויימים האפלים ההם ..
בכל פעם שנקלעתי לכאלה הייתי שואלת את עצמי איפה השמחה האמיתית כאן,
כשאנשים לא יכולים לרגע מבלי לדפוק את הראש של עצמם.
עצוב.
רונית,
לפעמים קלאבינג ופאבים זה כיף.
אבל זה עניין של מינון, אני מניח, ופונקציה של עוגנים נפשיים.
כשזה הופך לפולחן, לטקס שבועי שגרתי, לתחליף לדבר האמיתי, אז זה עצוב.
אתה מצליף בו בלשונך מריו, שעשועי חרוזים ומשחקי רעיונות, נראה שהרקדן האוטומטי ילדותי, צפוי, מחפש ריגושים מהירים ונדון למוות משעמום ולא מבדידות, כי ספר אינו ידידו הנאמן.
לבנה, תודה.
you are not acreep
you are not a weirdo
you belong here
you have a perfect
soul
and you are fucking
special too
(about the body we don't know yet)
:-)))
In other words: shall I leave my hat on
?
🙂
בדרך כשרונית ואותנטית( משלבי שפה תמונות שיריות ) יצרת אווירה של בלייני הקלאבים
שהיא סוג של עריקת האדם מעצמו סוג של מראה עקומה לתת תרבות הבילוי.
בסופו של דבר יוותר האדם לבדו בין כה ןכה כדברי זך
שיר תוסס מלא טמפו אורבאני לילי ,דינמי ודי ציני
ומבעד לתזזית הבילוי הריק מבצבצת אם הבדידויות
שחר מריו אתה מוכשר
אוהבת לקרוא בשיריך
חנה, ההגדרות שלך חכמות ("עריקת האדם מעצמו"), ותודה על המילים החמות. הלב מתרחב.
יבוא לך – יונה וולך :))))))
סחטיקה שחר , השיר הזה בהחלט סוחב אחריו מוסיקה !
ול- CREEP האלה יש יותר פאקינג כניסות מאשר לי 🙂
ריקי, דארלינג, לי באופן אישי בא על דליה הרץ יותר מאשר על וולך.
וברגע זה, מבושם אך מושכל – אני בוחר בדסקל.
🙂
כן. ל – CREEP יש יותר כניסות. אבל בלי "קריפּים" ובלי עזיזים ורעם…