בינתיים מה/ שחר-מריו מרדכי
הָיְתָה לִי אַהֲבָה. פִּתְאום –
יָדַי רֵיקוֹת כְּמוֹ עֲתִידִי.
בֵּינְתַיִים מָה? לוֹמֵד לַחְלוֹם
אֵיךְ לְמַלֵּא אֶת כַּף יָדִי
פַּרְפָּר אוֹ מַיִם.
גּוּף. אוֹר-יוֹם.
בָּאִים הַמַּיִם כְּמוֹ אֶגְרוֹף
אֶל תּוֹך פָּנַי וּבִבְשָׂרִי.
בֵּינְתַיִים מָה? אוֹר-יוֹם יִשְׂרוֹף
אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרִי.
פַּרְפָּר נֶחְמַד יָבוֹא, יַחלוֹף
מִכַּף הַיָּד. כְּמוֹ עָבָרִי.
רַק גּוּף בּוֹדֵד דָּרוּךְ מוּלִי
וּמְזֻמָּן. מוּשָּׂג בַּיָּד.
עוֹמְדוֹת רָגְלַי עַל סַף צִלִּי;
אֶשְׁלַח יָדִי אֶל הָאֶחָד.
דִּשְׁנִי, מתְקִי וְתִירוֹשִׁי?
אוֹ אֵשׁ תֵּצֵא מִגּוּף-אָטָד?
גּוּפִי צוֹמֵחַ, מִתְעַצֵּב.
גָּדֵל. עוֹמֵד לִי
כָּל הַלֵּב.
בֵּינְתַיִים מָה? אֲנִי בַּיָּד.
אֶגַּע. אֹהַב אוֹתִי.
לְבָד.
(פורסם לראשונה ב – 2001 במתכונת שונה במקצת).
שחר-מריו,
שיר הלל מצמרר לבדידות
ביאליקי מעט בחושפנותו, בשאילת השאלות, הדיאלוג עם העצי ובבבחירת מילות הזעזוע
ובינתיים מה? זה נמשך אצלי כבר ארבע שנים
גלית
הדיאלוג עם העצמי התכוונתי
תודה, גלית.
את תשובתי לך תוכלי למצוא (כבר מצאת) בפוסט שלך (שבאופן מסוים מתכתב עם שלי).
בינתיים, עד יחלוף הלבד, ייכתב שיר יפה כזה.
תודה, איציק.
הכל חולף, חביבי.
עוד דרך מופלאה לבכות את האבידה, מוכר וכואב כמו מחלה, שהרי "אני ביד. אגע. אהב אותי. לבד." (גם אם מצויר יפה במלים) לא מנחם. היא עוד תבוא, ויכול תוכל לה.
ואף על פי כן בוא תבוא האהבה, והיא תמיד תוכל לנו.
תודה, לבנה!
שחר, את השיר הזה קראתי לפני שענית לי אצל רונית ולא הייתי בטוחה שנכון לומר לך את דעתי.
אז אני אגיב ואם לא תאהב שאני אומרת את דעתי, אמור לי ואדום לנצח.
(דרמטי, לא? "אדום לנצח"..)
לעניות דעתי אתה צריך להיפטר מהבית האחרון, שהוא חוזר על עצמו שוב ולא מחדש רעיונית, ומנחית את השיר לבנאליה, ב"אוהב אותי לבד".
יתרה מזאת, המילים האחרונות של הבית השלישי מספיק חזקות ומעניינות לסיים את השיר בצורה טובה.
מקווה שזה בסדר שאומרת לך את דעתי,
אגב, מקווה שמאז 2001 הידיים שלך מלאות בפרפרים נשיים.
יודית, את מוזמנת לבקר (בשני המובנים). כל ביקורת היא נגזרת של ביקור. וחשיבותה של הביקורת לא נופלת מחשיבות השבח. לעתים הביקורת אף חשובה מהשבח. תמיד נכון לומר את דעתך. ובלבד שהיא באה ממקום משתף ולא תוקף, ואכן את משתפת אותי בביקורת שלך, וזה תורם לי מאד. אז ראשית, תודה. שנית, הבית החותם לוקח את השיר, כך חשבתי, למקום חושפני יותר, שאינו נעדר הומור. ובאמת איני בטוח שזה הובן, ואני בהחלט שוקל להכניס שינויים בשיר הזה (ועובדה שהוא עבר כבר שינוי אחד במתכונתו). אני, אגב, גם לא בטוח שהבית השלישי מסתיים בנימה הנכונה לי, מבחינת תוכן ומבחינת צורה. אם וכאשר אשנה אותו בשלישית, אשלח לך בדוא"ל, ואשמח לשמוע ממך.
אחלה.
הובן גם הובן, הסר דאגה, העלה את החיוך ,ויופי של יצירתיות המוצאת פתרונות במצב ה"בינתיים", מעשית ושירית.
העליתי את החיוך, סיגל.
הנה, תראי:
🙂
וזה לא הדבר היחיד שהעליתי בשיר הזה.
:))
הצופה מהצד שלנו ודאי תחגוג על המתרחש כאן. (ויש לי סברה מיהי).
🙂
רואה, רואה, את כל מה שהעלית:)), ורוצה לומר שדווקא מאוד קרובה לליבי כתיבה שבה נשזר הומור במר. והצופה מהצד עוד לא כאן אז… "בינתיים מה"? אנחנו לבד?
:0)
לבד, לבד. כלומר: ביחד. כלומר: בלי גלגל שלישי. תיכף תבוא הבייביסיטר, ותבקש שנעשה לה מקום.
כלומר: היא תעשה לה מקום.
:0)
אוהבת גם את האירוטיות של השיר הרומהטי והעצוב הזה.
הו, תודה, יעל.
בדיוק לזה התכוונתי, כשהבטחתי לך פוסט שמתקרב ל"אזור" של הארוע מחר ב –
cultureclub
🙂
לדעתי צריך להקריא אותו באירוע. 🙂
חחח…
שם בטח יבינו את הסייפא של השיר בהתחשב בהקשר של כותרת הארוע.
🙂
שחר, אני כמו יודית, מבקר, נהנה, אך רוצה לבקר. שלא כמו יודית, אני דווקא רוצה להציע משהו מהםכני יותר – לוותר על "הבינתיים מה?" הוא אמנם נושא השיר וכותרתו. אבל מבחינת השפה הוא לא מתאים, השיר יהיה (לדעתי) הרבה יותר יפה בלעדיו. נסה לראות. שי
נפלא!
עקבתי אחר תגובותיך, המפוזרות בבלוגייה, ותמיד מצאתי בהן עניין. תמהתי מתי אזכה גם אני לאחת כזו. תודה, SAM המסתורי.
אני חשבתי שה"בינתיים מה" מוריד קצת מהכבדות של השיר, ומושך לכיוון מעט יותר היתולי. בקטנה, כמו שאומרים. אבל, אומר לך מה, אני מבטיח לעשות את הניסוי, שהצעת. אולי מה שחשבתי לנכון הוא באמת רק פיגום, שיש להסירו מרגע שהמבנה הושלם, שי.
הצעת העריכה שלך מהדהדת לי ציטוט ממישהו, שאתה ודאי מכיר. הנה:
"…העריכה היא שפת אלה שחורקים שיניהם/ והעט מתפורר/והשן במילה./ אינני סבור/ אני משוכנע/ שהרי אלמלא החורקים שיניהם, מה צורך היה/באיזון המקצב. בכיוון השעון. בערסול הגלים./מה צורך היה בשתיקה/ ברווח/שבין מילה למילה. מי היה/מלקק את הדבש המר שעל האותיות/ולשונו חרוכה".
:))
((:
אז כנראה שאני לא מסתורי כ"כ, אוף (למרות שלא התכוונתי להיות <:) תודה. ומה שאמרת על פיגום, נכון ביותר.
יש יופי במסתורין. אז לא חשפתי את זהותך (אך שמתי לב שגלדמן מסוקרן לדעת מי אתה), אבל לא נדרשתי לעבודת בילוש מתוחכמת מדי עם הרמזים, שהשארת.
איך ידעתי שלא תאכזב אותי ואחרי יום מפרך שהיה לי – יהיה לי ממתק בצורת שיר חדש בבלוג שלך.
והכי חשוב שאני…..לא מאמינה לך !
:)))
איך ידעתי שלא תאכזבי אותי, ואחרי יום חופש שהיה לי, יהיה לי ממתק בצורת תגובה ממך בבלוג שלי.
ואני לא מאמין לך שאת לא מאמינה לי.
(אם הבנתי נכון למה התכוונת. ל"זעזוע" שבגילוי…?)
אני מקווה שבדידותך כבר לא
אבל בכל מקרה, יצא ממנה שיר מקסים.
"בדידותי במיטה היא שוכבת".
ותודה, שירי. ומזל טוב. 27 זה אחלה גיל. "תשמעי מה אני אומר לך".