על השפה/ שחר-מריו מרדכי
1.
היא רצה אליי מתנשמת בבן יהודה
צועקת:
UUU אתה
לא תאמין,
I I,I זה כואב, אני
פגשתי את ה –
X, שעשה
B שמות, וגם בנקודת ה –
GG ג'יזס שלי
עשה גם עשה
O
GOD
N, אלוהים פשוט N
אחד כמוהו
טבעתי לו בעיניים, זה E E E
אפשר לתאר
YYY למה זה
מגיע לי
Fאק.
2.
אחר-כך בבית קפה, היא תחמיץ פנים ותאמר:
בא לי למות.
היית מתה, אני משיב. את שומעת מה יוצא לך מהפה?
את מתה על החיים שלך.
3.
"מלחמה נטושה בינינו לבינם"
חושף הפרשן סקוּפּ בערוץ 2
איזה נטושה ואיזה נעליים?
הלוואי ננטוש אותה לאנחות
שלה, ולא לאנחות של
ישראלים. פלסטינאים.
4.
"אני לא מרגיש טוב",
אני אומר לרופא כשהוא מכאיב לי בפציעה בברך.
"אתה דווקא מרגיש מצוין", הוא אומר.
"אתה פשוט מרגיש לא טוב".
5.
וכה אמר אלעד שמואלי, מתאגרף (ואני מוסיף: משורר)
במשקל חצי בינוני-קל,
בראיון לעיתונאי אורי בלאו:
"שברתי יד, פגעתי בברך,
שברתי לסת, סדקתי צלע,
קרעתי אוזן, סדקים באף,
פגעתי במרפקים, מתחתי גידים,
קרעים בקרסוליים.
המון המון פציעות.
זה חלק מהספורט"
שחר, צחקתי מאוד מ-1 ו-2 (שבסדר הזה הוא מין קרשצ"נדו של 1). N ספק, סוף סוף הקריאולית שלנו מקבלת כבוד.
אמיר,
הקריאולית אצלי עומדת חיוורת אל מול "השפה אומרת". יצאתי ולמדתי:
"הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: יֵשׁ, N, יֵשׁ
N. הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: I".
שנאמר:
"מֵעֵבֶר לַשָּׂפָה הַשָּׂפָה הִיא פֶּצַע
שֶׁמִּמֶּנּוּ נִגָּר וְנִגָּר הָעוֹלָם".
יניב ברנר היפנה אותי אל המשורר התורכי אורחן ואלי, מין שירת רחוב. והנה ואתה! יפה האיסוף הזה של מציאות ברחוב… והמשחק בין העברית והאנגלית והסלנג.
אה, סַבִּינְתִּי,
זה בגלל שבכל עיר, נאמר באיסטנבול; נאמר בת לאביב, צריך לצאת מהבית/המלון, להטות אוזן, ואז לחזור אל מחברת השירים, כרסנו מלאה מראות והתרחשויות, אזנינו מהדהדות שפתי רחוב, והרחוב אומר שירה.
כן, אפילו הפירסומות פואטיות בכפל המשמעויות שלהן.
מקCים מרU.
יונT שלי, Cגל
את בֶּליCמה
נכון. אני בלי Cמה . (כלומר, היא לא ET).
אבל הוא ניקד במיוחד כדי שלא תשני את המשמעות. ככה את גוזלת לו את הרומנטיקה בין האצבעות? תוחזר הרומנטיקה לאלתר!!!
(מתחמם שוב, או שאני טועה?)
במשחקים מותר לשחק לפי הכללים של המשתתפים במשחק. למן ההתחלה מריו הסכים לשחק במשחק אחר שבעצם שונה מהמשחק שבשיר שלו ,ואת הכללים אנחנו נמציא לנו תוך כדי משחק. (כלל ראשון-מותר להחליף ניקוד)!
אם את רוצה להשתתף, רק תגיD
נמציא כללים, נקבע חוקים, בכF
וחוץ מזה , למה כל משחק נראה לך חום?
אבל מה עם הרומנTקה?
מקסים . אוסף גיחוכים של השפה משל ל…
השפה בעיני , שעליה אתה מסתער וממיר משל לממסד מתמוטט מול מצהלות נעורים
מירי, יקירתי, תודה.
האמנות שלך היא מצהלות ונעורים גם יחד. בואי נסתער.
שחר-מריו זה יפה (אהבתי במיוחד את הראשון)!
(ואם יורשה קטן – אני הייתי משנה
את השורה האחרונה לFאק…)
שירה,
נכון. את צודקת.
שיניתי.
תודה!
בכיF! 🙂
שחר מריו
אתה אורטופד מצוין של הלשון והשפה,
אפילו שאין בהן (שם)עצם.
יוfi
משה, תודה.
עם אבחנה אורטופדית כמו שלך אולי אפתח סיבולת לב ריאה, בהיכנסי – מהוסס – לעולם מרובה, כך אומרים, גידי אכילס.
🙂
יסו… מפליא… בחופש.
להתראותטובה
תביאי בוזוקי וסירטאקי, טובה.
נרקוד.
טREAג
יפה המחשק הזה שלך בקוביות הלגו של השפה. הרחוב מלא בהם, אבל צריך עין ו0וזן לראות ולשמוע.
תודה, אסתי.
ואיזה יפה מְשָׂחֵק ה"מחשק" בקוביות הלגו של השפה.
You are a great reader and a great writer, Isaac
And I am grateful
מריו דיר, נראה לי שגרמת לקוראיך XTZ.
חחח…
האקסטזה הדדית, מוטי.
אבל האם אקסטזתי גם אותך? אם כן, דייני.
כן, גם אני במתפעלים. CU
:)))))
לא שקטתי עד שסחטתי את המחמאה, מוטי.
🙂
מה להגיד שחר, זה מרגיש ונשמע מצוין.
נחמד שחר-מריו, בעיקר השניים האחרונים
יניב, תודה.
מהיכרותי הוירטואלית איתך לא הופתעתי שהתחברת לשניים האחרונים.
🙂
לבנה, אני זוכר לטובה את הדיוק הספרותי המרשים שלך מימי סוזן דלאל ויער ציפורי. ואם את חולקת לי מחמאה כזאת, אני יכול ללכת לישון שמח וטוב לב (ואני גם קצת שתוי מבילוי שהסתיים זה עתה, אז בכלל שמח וטוב לב).
אוי היער, אני תמיד אהבתי את הערותיך המדוייקות ואת החן האישי שלך.
שחר היקר,
איזו להטוטנות מרהיבה!
קראתי את כל התגובות ברצף.
פתחת באר של אנרגיות חי-UV-יות 🙂
וכיף לתרגל את הג"אגלינג הזה
תודה
גלית
גלית, תודה!
אני מחכה ללהטטנות הבימתית שלך בשבוע הבא בסינמטק.
omg!!!!!
מצחיק ויפה וכיפי.
זה מזכיר לי משהו שיצחק אורפז אמר לנו פעם בסדנא. הוא קבל על שעטנז השפות אצלנו, וסיפר שנורא מעצבן אותו שבתו אומרת לו: יאללה להתראות, בייי.
שלוש שפות במשפט כזה קטן?!!! קבל אורפז.
תודה, יעל.
אורפז ידע שהסברה שאנו "עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב" היא בולשיט אחד גדול.
אנחנו כל הזמן עם הפנים לאופנות ולטרנדים של הגויים.
(והנה, פתאם אני שם לב שעשיתי שימוש ב"בולשיט" וב"טרנדים" כאילו זה חלק ממחזור הדם של העברית).
שחר, המשחק שלך בין השפות מרתק ומלא חן.מזכיר לי שהתחלתי ללמוד ביסודי אנגלית והתגלית הראשונה שלי היתה בפליאה מבלבלת של ילדה, למשל איך יתכן שהמלה WHEN קיימת בערבית ובאנגלית,ויש לה פרושים שונים?!הגילוי הזה היה מרעיש בעיני הילדה הזו ….
אורה, תודה.
הילדה שהיית מזכירה לי מאד את הילד שהייתי. אולי תכתבי על זה משהו בבלוג שלך (הרבה זמן לא העלית פוסט). לא יודע לגבי האחרים, אבל אני אקרא את זה בעניין רב.
גם אני לא יודעת. אין כמוך מריו.
SUפר מריו!
ה – suפר הכי קרוב לי הוא AM:PM, ומי זה, אם יורשה לי לשאול, האלמוני/ת?
שחר, מקסים, ומיוחד !!! במיוחד החלק הראשון, משעשע ביותר. ty
תודה רבה, תמר.
האם אנחנו מכירים? (לא הצלחתי להיכנס לאתר שלך מההפנייה שהשארת).
לא שחר, אנחנו לא מכירים, אני רק מגיבה, ונהנית לקרוא כל מיני כותבים פה בבלוגיה, קוראת לפעמים גם מה שאתה כותב, ותמיד נהנית מכתיבתך. מאחלת לך המשך כתיבה טובה, ומעניינת.
חג-שמח, ושבת-שלום.
:))
איזה כיף לגלות כל פעם מחדש שהבלוגייה לא מוגבלת אך ורק לחבריה, אלא גם לקוראים חיצוניים.
עם כל הכבוד לְדָרֵי הבלוגייה, אין כמו הגילוי ההדדי של הכותב והקורא המשוטט.
חג שמח, תמר!
להשתמע/ להתקרא.
תודה מריו!!!
דוגמא פואטית מצויינת להזרה, בייחוד בחלק הראשון של השיר.
הזרה, אבל אולי גם הנגשה/התקרבות (ואולי הקרבה של השפה)?
תודה, איריס.
ואני כמובן אוהבת את 3
והשאר פשוט גאוני….
בשם הפרגמנט השלישי (שהרגיש קצת מקופח), אני אומר לך: תודה, אורנה!
:))
גם בAניי הראשון והאחרון מעולים ומU-חדים מאוד.
בעניין ה"Fאק" בבEת הראשון: לא יודעת מה הוא היה קודם, אבל לעניות דעT שבירת החוקיות של הלועZיות בIייTת קצת.
תודה, מעיין.
אני שמח שמצאו חן בעיניך הפרגמנטים -הראשון והאחרון. האחרון – את מתכוונת לפרגמנט על המתאגרף? כי כתבת "גם" ביחס לתגובה של אורנה, שהתייחסה לפרגמנט על המלחמה הנטושה.
ובאשר לשאלתך, בתחילה זה היה פאק. ואז שה שונה ל Fאק. למה זה בעייתי?
ה"גם" התייחס לתגובה אחרת שנדמה היה לי שהתייחסה לראשון ולאחרון. כנראה אמיר אור משולב עם דמיוני 🙂
עכשיו קראתי שוב ונראה לי שאכן השלישי עולה על המתאגרף.
בעניין הפאק: אתה מתמיד בחוקיות מסוימת ו"מחנך" את הקורא לקרוא את שמות האותיות, אך בסוף הבית חורג מהשיטה הייחודית. החוקיות שבנית מוצלחת בין השאר כי היא הקצנה של שפת האינטרנט וגם זה אולי קצת אובד.
שמחתי לשמח 🙂
תודה, מעין (עם יוד אחת אבל עם הרבה נקודות למחשבה).