אם כבר דיברנו על הצבע בהקשר של הבחירות לנשיאות ארה"ב הבא נדבר עליו ככל שהוא נוגע לבחירות המקומיות שלנו. בצבע העור כמובן אין על מה לדבר – אצלנו בירושלים כולם גברים לבנים. אבל אפשר לדבר על שינוי צבע (אופורטוניסיתי) וגם על צביעות, למשל. ראו את המועמד החרדי שלנו מגייס את התרבות הפופולארית לטובת עצמו: הוא מדבר אהבה ("ירושלים תאהב" אותו לדבריו). והמועמד החילוני? הוא מחלק מעין אלבום משפחתי מפואר המראה אותו מצטלם מחובק על שורה ארוכה של גברים מזוקנים ומכופים (מלשון כיפה). בין השורות ובין התמונות תמצאו הצהרה בדבר חשיבות ההגנה על הסביבה. גם היא מופיעה בצבע, על ניר מבריק, לא ממוחזר, ואותו גם לא ניתן למחזר. אלפי הבטחות סרק כאלה ממלאים ומזהמים עתה את רחובות העיר. אשפר למות מזה.
לא מקנא בכם, אומי.
הברקת הזה נשמע מבריק כמו זיקית, והפורוש – לא ידעת שהוא בכלל דראג?
לפחות בתל אביב די ברור איפה יש סיסמאות ריקות מתוכן ביצועי.
איפה אמיר? ולמי אתה מצביע? למה אתה לא משמיע קול?
גם אני מתבאסת מאיך שהפלאיירים האלה מזהמים את העיר.
אני כל כך כועסת אומי על היחס לירושלים מצד המפלגות הגדולות ועל הבחירות המבישות האלה. אני יושבת בבית וכועסת. חשבתי אולי להצביע עלה ירוק מתוך מחאה אבל גם זה אני לא מסוגלת. בכל ארץ נורמלית להיות ראש עיר של הבירה זה יותר חשוב משר בממשלה, ופה מתייחסים לעשרה אחוז מתושבי ישראל כאילו היו עיירה נידחת בקצה העולם. אני חיה בשכונה שנחשבת שם נרדף ליוקרה וכל הזמן מבוססת בערימות של זבל מכל צד. הקשישים עם המקלות אצלנו הולכים על הכביש כי המדרכה מלאה זבל וכל יום אנשים נופלים ברחוב, ובחושך בכלל אי אפשר לראות על מה דורכים כי גם הפנסים לא עובדים. בא לי להרביץ למישהו אבל אני לא יודעת למי.
זה ממש מייאש נוראאאאא!
(שלחתי את המכתב שלך לחברה שלי — אודיע לך על תגובתה כשתגיע — מחזיקה עצבאות!)
תודה אומי
ואומי – אולי לא ראית, אבל כתבתי בפוסט שלי שיעל ישראל מצאה לי עורך דין, ואני מאד אסירת תודה לכולם שנתנו לי עצות ועזרו.
שוב הברקה בחירות/בחילות
בואו נמתין לראשי הערים של כולנו, דתיים וחילוניים בכל הצבעים. כי עצם הגדרה וחלוקה מעורפלת ומאובנת, מפרידה ואויינת. הרי המשיח לא יבוא לפני זה…
בכלל, פרדוקסים אדירים. זעזוע מוח לבעלי האיבר הזה.
כל הכבוד, אומי.
חן חן :))
היי אומי כניראה יהיו חיים גם אחרי הבחירות
להתראות טובה