היום נהגתי מירושלים תל-אביבה. בכביש מספר אחד עיכבה אותי משאית ענק עם טנק על הגב — אבל מה זה עיכוב של חצי שעה כשהמסע מסתיים בעולם אחר לגמרי! היינו באוטו רק אני ואחת מרשתות הרדיו. בהתחלה שמעתי חדשות ועוד חדשות ועוד אבל כשפתחו בראיון עם אחד מבני המשפחות השכולות כיביתי. לא רציתי… לא יכולתי…  לשמוע את הכאב. הרגשתי רע בזה. ...

  קשה לי לכתוב בזמן מלחמה, על שגרת החיים שלי, שמקשה עלי לא מעט, בעוד אל אחרים קרובים כל כך אלנו משגרים רקטות ופצצות. אבל היום כבר אינני יכולה להבליג. זה לא שאינני מסכימה שבמידה רבה ילדים הם הסמל של המלחמה הזאת ואולי של כל המלחמות, ואמנם ייתכן מאד שהתמימות שלהם היא אשר מעצימה את תחושת הסבל שלהם כפי שהיא ...

    מבט אל עולם אחר-גם-שלנו: http://ca.youtube.com/watch?v=lwYQBV66rbM בברכה שגם אחרי החג יהיה אור, ולא רק אש. נ.ב. לגבי הקליפ עצמו: בן-זוגי נחשף אליו במסגרת קורס באוניברסיטה העוסקת בזהות יהודית. נאמר לו כי הדמויות שנבחרו להופיע בשיר הם דווקא אלה אשר ניסו להסתיר את יהדותם. מעניין.    

בחזרה מהגן ירדו כמה טיפות גשם ובתי הצביעה מסביבה ואמרה בסמכותיות, "מחר יהיו פה הרבה פרחים יפים." "וגם חמצוצים" השבתי לה. "כן?" היא אמרה בעוד עיניה הולכות וגדלות, "בואי נחכה כאן!"   בבית, הודיעה לי הבת כי הגננת המחליפה ילדה בן. למעשה, הייתי בגן בבוקר בדיוק כשהגיע הטלפון המרגש וממה שזכרתי חשבתי שנולדה לה בת. "חשבתי שנולדה לה בת?" אמרתי ...

      לכל אדם ארון ממנו שואף לצאת בחייו ובסוף הוא מת וקוברים אותו בתוך ארון.   נ.ב. מעירים לי פה כי בישראל אין קוברים את המת בארון על-פי כלל. יוצא מצב מוזר בו משחק המילים (ארון-ארון) עובד בעברית — אבל לא בישראל!        

כזה פה גדול יש לי שלפעמים הייתי רוצה שפשוט יבלע אותי ככה בבליעה אחת גדולה.

    גם אם נתעלם מן החדשות הרעות המכות בנו כל יום, אני מרגישה לפעמים שאף מן החיים האישיים שלנו הצלחנו אנו בני האנוש להוציא את הטעם. אני מנסה לתאר במילים את הקיום שלי כרגע: * אני מתה ממהירות. * התמכרתי לאוויר וכרגע אני בקריז. * כנ"ל לגבי הבלוג. * המשימה שלפני היא לעלות על מפל – בשחייה חופשית. * ...

אתמול בלילה חלמתי על אמא שלי, לא כפי שהיא היום. היא עמדה שם, בלי תמיכה, קטנה אבל זקופה, שחורת שער. היא חייכה אלי ואפילו ניסתה לדבר איתי וגם הצליחה קצת. כמה אהבתי להיות איתה שוב. בבוקר כבר נוצר בי פחד שמשהו נורא הולך לקרות אבל גם התחושה הטובה נשארה. מתברר שחלומות יכולים לפעמים להיות מקור לנחמה.

    התרגלתם אולי אלי: שומעת על איזה אסון וכבר מתקשה לכתוב בלוג. אוי לחיים ולמטרדים הבנאליים שלי. הפיגוע שהיה עתה בהודו נמנה כמובן עם אותם האסונות. אי אפשר להתעלם ממנו על מידותיו העצומות והעמוקות. בה בעת ברור לי כי עבור המשפחה האינדיווידואלית שנפגעת, אסון הוא אסון, בין אם הוא קורה רק לה ובין אם הוא קורה למשפחות רבות נוספות. ...

הנה שלושה דברים שבתור מי ששפת האם שלה איננה עברית, ולמרות השנים הרבות שאני כבר כאן, עדיין קשה לי לומר אותם: 1. "לעשות תינוק" (זה נשמע לי מאד יומרני, בשונה למשל מן הביטוי המקביל באנגלית to have a baby )  2. "לקפוץ לשירותים" (זה נשמע לי פשוט איייכס!)  ו-3. לפנות אל בעל מכולת עם השאלה "סליחה, יש לך ביצים?"