בננות - בלוגים / / האחים קרמזוב. דוסטויבסקי
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

האחים קרמזוב. דוסטויבסקי

 אני רוצה להתחיל לכתוב הפעם ממקום שבדרך כלל אני מתייחס אליו בסוף המאמר, ולעתים בכלל לא. אני מתכוון לתרגום. 
בימים אלו התפרסם תרגומה החדש של נילי מירסקי לספר הזה. תרגום שאיננו רק עבודת מחשבת אלא גובל בנפלא. 
קראתי את קרמזוב בתרגומים קודמים ותמיד הייתה לי בעיה עם השפה. 
הספר פורסם ב1880 המאה התשע עשרה עם מבני לשון שונים לחלוטין מזו של העברית. התרגומים נראו ארכאיים, קשים לקריאה.
 נילי מירסקי הצליחה לעשות כמה דברים. לשמור מצד אחד על שפה שאיננה עכשווית אך קריאה לחלוטין לבן ימינו. עברית שוטפת המרמזת על מבני השפה הרוסית אך לא מתרגמת אותם לעברית של המאה התשע עשרה, מה שהופך להראות כאילו נכתב בעברית בהשראת שפה שהיום נראית לנו ארכאית, עד שלרגע חשבתי שמסכנים הרוסים שאינם יכולים לתרגם את קרמזוב כל עשרים שנה לרוסית. 

מה אפשר להגיד על האחים קרמזוב ועוד לא נאמר. אלפי מחקרים וביקורות נכתבו עליו. לא רק שהוא נחשב לטוב שבספריו של דוסטויבסקי אל גם לטוב שבספרות הרוסית, אחרים אמרו שזה הטוב בספרים שנכתבו בכלל. 
קרמזוב, כמעט ספר מתח, כמו שהחטא ועונשו הוא כמעט ספר מתח. בחטא ועונשו יודעים מראש מי הרוצח, ולא זה מה שחשוב לדוסטויבסקי, אלא המניעים והפילוסופיה סביבם. מה גם שבמשך קרמזוב הספר ישנה את פניו לפחות פעמיים ובסופו ייהפך לדרמת בית משפט. 
הנושאים המרכזיים , מלחמת הטוב ברע, והשאלה האם יש טוב מוחלט, כמעט ישועי (אליושה) או רע מוחלט שטני כמעט. ואם פיודור הוא רע מוחלט איפה אלוהים בסיפור, אם אב מייצג גם את אלוהים באופן מוסרי כללי בעולם. 
קרמזוב עוסק ברצח אב. אפשר לספר עליו כי הוא מוכר וידוע. והרי הרצח הוא מהותו של הספר, ודי מוקדם עולה וצף רעיון הרצח ומבצעיו האפשריים. 
לא לכתוב על זה, כאילו כתבת על המלט בלי להזכיר את מותו ובעצם מותם של האחרים. זו מהותה של הטרגדיה. 
רצח אב נחשב לנורא מבין הרציחות. פרויד עוד לא פרסם, בימי כתיבת הספר, לא את תיאוריית אדיפוס ולא את מות אלוהים ששניהם נמצאים כבר בקרמזוב. 
מערכת אדיפאלית במשפחה לא מתפקדת איננה הופכת רצח אב לפחות איום. אצל דוסטויבסקי רצח אמנם חלק מהעלילה, אך משמש בעיקר לתלות עליו שאלות פילוסופיות של חטא מוסר ואמונה. לאן יוביל רצח אב, אלוהים, חברה מתלבטת קשות לא הרבה לפני המהפכה הקומוניסטית. 
מה קרה לאינטלקטואלים ולדתיים ברוסיה החדשה. האם באמת נשארו בה רק השתיינים. 
אך האמת הרי שהוא איננו ספר מתח כלל. למרות שיש בו רצח והשאלה מי רצח וההפתעה שדווקא זה מבין ארבעה שהיו רוצים לרצוח אותו. מה שהופך את הספר לכה גדול היא מערכת הרגשות המתנגשים המפעילה את כל הגיבורים. מה אין כאן. שנאה, תאווה, ייאוש. חיפוש אחרי אמת ואלוהים. וכמו שאמר אלכסיי, משפחה ההורסת את סביבתה ותוך כדי כך גם את עצמה. ואני נזיר, ואולי לא מאמין כלל באלוהים. 

ארבעה נפשות כוללת משפחת קרמזוב. האב, פיודור. דמיטרי, בנו מנישואיו הראשונים. איוואן ואלכסיי, בניו מנישואיו השניים. וסמרדיאקוב, שנולד למפגרת העיירה, שפיודור שאיננו יכול שלא לנסות כל אישה שכב איתה. הוא לא מכיר בילד כבנו אך לוקח אותו אליו ומחנך אותו להיות משרת. 
משפחת קרמזוב מכילה ומסמלת בתוכה את מרכיבי החברה הרוסית, ולמעשה כמעט כל חברה. הדתיות. הפריצות והשתיינות, האינטלקטואליות.
 משפחת קרמזוב היא משפחה סוערת מאוד. פיודור איש מונע על ידי תשוקותיו. מעשיו שערורייתיים. מוקיון כמו שהוא קורא לעצמו. דמיטרי דומה לו בתשוקותיו אך הוא הרבה יותר טוב כאדם. בימינו היו קוראים לו צעיר נאורוטי מופרע. גם הוא מונע על ידי תשוקות פרועות. איוון קר הנפש הוא החכם במשפחה, אתאיסט המאמין במדע ולא באלוהים. אלכסיי המכונה אלייושה נראה כווריאציה נוספת על הנסיך מישקין גיבור הספר "אידיוט" הוא השיה התמימה של המשפחה. צעיר השואף להיות נזיר. הוא מכיר ומבין את הלכי הרוח ההרסניים של המשפחה, אך הוא היחידי הרחוק מהם. סמרדירקוב, הבן המשרת, דווקא לו הדביק דוסטוייבסקי את מחלת הנפילה, מחלה ממנה סבל הוא עצמו. ואם היה קצת יותר חכם היה יכול להתמרד כמו שאומר עליו איוון. 

הסצנה הראשונה בספר מתרחשת במנזר העירוני כשפיודור ודימיטרי מלווים על ידי בני המשפחה וידידים מגיעים בניסיון להגיע לפשרה בעניין כספי שבין פיודור לדמיטרי, שיקבע אותה זקן הנזירים הסטארץ. פיודור הופך את המפגש לשערורייה. פוגע בכולם. מלעיג ומעליב, הופך גם את הזקן והדת לחלק מהגרוטסקה הפרודית שהוא עורך שם.הצגה גדולה הוא עושה. 
וכבר יש לנו הצגה ראשונה של המשפחה ושל הנושאים החשובים בספר. אחר כך מצטרפות לעלילה דמויות רבות נוספות שכל אחת מהן מצוירת באופן פסיכולוגי מדויק. במרכזן שתי הנשים. קטרינה וגרושנקה. 
קטרינה המכירה בכוח המשיכה של גרושה ומודעת לסכנה שהיא מסכנת את דימיטרי אומרת עליה, היא טובה גרושה, אצילית, ולא יודעת איזו טעות היא טועה כשהיא מייחסת לגרושנקה טוב מלאכי. גם את קטרינה גרושה מוליכה שולל . קטרינה האוהבת הסלחנית המוכנה לקבל את כל משובותיו של דימיטרי המוכנה ללכת אחרי אהובה לסיביר. 
הו כן, גרושנקה. האישה המסעירה את כולם, אגראפנה המכונה גרושה או גרושנקה. באחד המקומות דימיטרי אומר עליה שיש לה מין יופי רוסי, עגלגל, אך היא בעלת סקסאפיל מושך. אישה ילדה משנה את דעתה מדי רגע. והיא כדרכן של פאם פאטאל קלאסית פוגעת בכל הגברים סביבה. ילדונת בת עשרים ושתיים.
 דוסטויבסקי יודע שבגיל שלושים כבר תהייה שמנמונת. תאבד את כוח משיכתה. הקמטוטים שיופיעו על המצח וסביב העיניים, גוון פניה יאדים. יופי שמתעופף ופורח לו.
 בשנות החמישים הצהירה מרלין מונרו שהיא רוצה לשחק את גרושנקה. צחקו ממנה, אמרו שלא קראה בכלל את הספר, אמרו שבעלה, הסופר ארתור מילר אמר לה להגיד את המשפט. מונרו אולי הייתה יפה מדי אך הוויתה הילדותית, המינית המתפרצת מאוד התאימה לדמות. לימים כשעשו את הסרט הביאו את מריה של האוסטרית לתפקיד, גרמו לה להיות דומה במקצת למונרו, אך מיניות לא הייתה בה כדי למלא כפית.
 דוסטויבסקי גורם לקורא להבין שמתרקם רצח די מוקדם, הוא מתעתע בקורא ומחשיד כל אחד מהאחים עוד לפני ביצוע הרצח. אלו הקוראים לראשונה את הספר יפלו במלכודות שטומן דוסטויבסקי לכשיתרחש הרצח המעשי. 
הטרגדיה מתחילה כשדימיטרי מתאהב בגרושנקה, זו האישה שגם אביו אוהב ומתחילה ביניהם תחרות. את קטרינה שאוהבת אותו הוא מגרש, מאחל לה למצוא חתן טוב ממנו. בתוך מערכת היחסים העכורה והסוערת עומדת גרושנקה המבטיחה את עצמה לאב ובורחת לבן, מבטיחה לבן ובורחת לאב ומלהיטה את הרוחות,ובל נשכח את איון המאוהב בקטרינה ומתחרה בדימיטרי על אהבתה. כשבין לבין מתנהלות שיחות בענייני אמונה ואלוהים. 
שיחות הנמצאות בלב הסערה וכתובות כך שגם מי שאיננו מתעסק בפילוסופיה הדתית יוכל לקרוא וליהנות. מערכת מורכבת ההולכת ומסתבכת.
 בלב אחד מפרקי הספר העוסק בוויכוח אמונה בין איוון לאלכסיי מופיע חלק שאיננו חלק מהספר לכאורה. הפרק שכולו משל אמוני נקרא האינקוויזיטור גדול. 
אם נוריד את כל הוויכוחים הדתיים, את החדירה לעומק הפסיכולוגי של הדמויות היינו נשארים עם עלילה. עלילה שהייתה יכולה לפרנס טלנובלה סוערת. אלא שהעומקים שהספר נכנס לתוכם הופך אותו לספר ענק.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן