בננות - בלוגים / / ספארי. ג'וליה פרמנטו
קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

ספארי. ג'וליה פרמנטו

. ג"וליה פרמנטו הוא שם בדוי. לא שאני יודע, אבל אני בטוח. אני בטוח כי הספר הוא כזה המבקש להסתיר זהות. הסתרת הזהות מרשה להתפרע בכתיבה. 
כבר אחרי עמוד או שניים ברור שהספר מיועד לשני קהלים שונים. צעירים שיזדהו עם השפה, ההתרחשות, ויזהו את צורת החיים הזו, וכן, גם עם השפה. מבוגרים אם יגיעו אל הספר יתחלחלו. יש להניח שיתחלחלו, לפחות בהתחלה. 
אני מבוגר ולא התחלחלתי. אין לי בעיה עם שפת היום יום. לא מפריע שבכל שורה שנייה יופיע זין, כוס, זיון. השאלה לאן כל הזיינים והכוסים הללו יוליכו. אם תהייה להם משמעות מלבד רשימת זיונים של צעירה תל אביבית.
 שמה הגר, מיכאל עזב אותה. היא הרוסה. דניאל ועופר שני ההומואים מנחמים אתה. מאיה השמנה שרק רוצה למצוץ זין כל היום צוחקת. בלילה לקחו אותה למסיבה, מסתבר שזו הייתה מסיבת הומואים. לא אכפת לה לגמור את הלילה עם אישה, אבל זה לא מסתדר. 
בינתיים היא מזדיינת עם אדגר, מרצה לפסיכולוגיה בן חמישים ושלוש. הוא לא סקס טוב, אבל הוא קונה מתנות. וכותב לה שירי אהבה. 

הבוס שלה מפטר אותה באימייל כי לא הופיעה שבועיים במשרד. 

לכאורה זה היה אמור לזעזע, אבל אני זוכר את ידידותי בשנות השבעים מספרות, זיינתי היום את הפרופסור, הוא יעלה לי ציון, אני מקווה. כך שחדש אין כאן בינתיים, מלבד הבוטות שבשפה, שגם היא לא לגמרי חדשה. 
אדגר הוא זיון רע והוא גם מזיע בכמויות, ממש מטביע אותה בזיעה. בזיון, אבל מה אכפת לה בינתיים. הוא לוקח אתה למסעדות, באחת מהן פגשה את עידו רוזנבלום ורצתה להזדיין אתו, אבל לא יצא.
 בין לבין היא ממשיכה להזדיין עם מיכאל, למרות שיחסיהם נגמרו. מיכאל מזיין טוב, אבל היא לא גומרת. היא הייתה מתחתנת עם מיכאל, אבל הוא לא רוצה. הוא מחכה לאהבה גדולה. 
היא לא מבינה אותו. אדגר לוקח אותה לברלין. היא משתעממת ומעסיקה את עצמה במחשבות איך לרצוח את אדגר הבוק. .
היא הייתה רוצה להזדיין עם איזה גרמני חתיך, אך דווקא בברלין אדגר לא רוצה לצאת מהבית למקומות בילוי. היא הולכת למועדון לילה ומשתכרת. 
אלכסנדרפלאץ. אם הייתי כאן בתקופת הנאצים בטח הייתי הולכת לכל המצעדים. העיקר ללא להיות לבד. להיות יחד עם כולם. העיקר לא להיות לבד. 
אני הזיון הכי טוב שהיה לך בחיים אומר לה אדגר, והיא בורחת חזרה לתל אביב. 
בין זיון לזיון היא מספרת סיפור וג'וליה יודעת לספר סיפור על הגר, צעירה מוטרפת. פנטזיונרית. 
שוב בתל אביב. היא מסתובבת ברחוב. היא לא יודעת מה היא רוצה, ואז היא מבינה, זו הבעיה שלה. מה היא רוצה. האמת שאף פעם לא רצתה כלום. 
בין שורה לשורה שהיא מסניפה, בין זיון לאורגיה היא מבינה שאיננה מכירה כלל את עצמה. 
הגר חשבה שמיכאל חכם. הוא אהב שהיא חושבת ככה. הוא חשב שהוא יודע הכול על העולם, ולא הבין איך זה שאין לו לא עבודה לא אהבה. הוא לא ידע באמת אם הוא חכם או טיפש. הוא לא רצה לאהוב אותה, לא לזיין אותה, רק שתתן לו להרגיש שהוא חכם. 
בזמנו הגר הייתה זיון גרוע. הוא היה מזיין אותה ומציץ באותו זמן במשחק כדורגל בטלוויזיה הפתוחה. הגר אהבה להזדיין כמו בסרט פורנו, הוא רצה להזדיין כמו בחיים. 
אנשים לא רוצים יותר קרבה של גוף ונפש אומרת למיכאל לואי קוק, בחורה שהתחיל איתה באיזה בר. כל מה שמחפשים היום זו קרבה של אברי מין. היום נשים איבדו את הכוח להשאיר את בגבר שלה קרוב אליה בגלל שהיא זיון טוב. כל אחת מוכנה לשכב אתו בכל רגע נתון, וגם תהייה זיון יותר טוב. 
לואי קוק סופרת שלא יודעת להחליט אם לקרוא לספר שלה זין ערבי זין יהודי, המילואים של הפות, מחסומי הסטראפאון או פורנוגרפיה פוליטית. 
היא תשכב עם מיכאל ולא תגמור. וממילא יש לו זין כזה קטן. היא לא גומרת אף פעם. היא תלמד אותו לא לגמור בתוכה, לא עליה, תמיד החוצה ורחוק. 
הגיבורה שלה בסיפור, ערביה דווקא כן גומרת. לעורך שלה, ובעל הוצאת הספרים היה חוש מה ימכור. משהו על הגבול שבין אימפוטנציה למצב בשטחים. לואי עונה לנוסחה. את ספרה הקודם מכר בכל אירופה.
 היה לו מפתח לדירה שלה. הוא אהב לזיין בחורים על המיטה שלה, כשהיא לא בבית, ולהשאיר את הזרע על הסדינים, בגלל שהייתה כזו איסטיניסטית. את חושבת כמו גבר, הוא אומר ללואי, את חושבת דרך הכוס. 
היא משכנעת את גלי, העורך, לערוך ארוחת ערב לכבוד מיכאל. היא תזמין כמה חשובים, ואת השף שמבשל לחשובים בביתם. שף שלעתים איננו גובה ממנה כסף אם יוצא לו זיון מארוחה. 
ג'וליה מאפיינת את אנשי הספר לא רק באופיים, לא לכולם, שמופיעים לרגע ונעלמים יש זמן ומקום לפיתוח אישיות, אך היא מציינת את כל בגדי המעצבים שכולם לובשים. את פריטי הקוסמטיקה היקרה שכולן משתמשות. כולם צעירים בעלי יכולת, או בזבזנים מכורח החברה והמציאות.
 עד שלב מסוים חשבתי שהספר בנוי כמו מחזהו של ארתור שניצלר " המעגל" שבו היא שוכבת איתו, הוא שוכב עם אחרת ששוכבת עם מישהו אחר וכך הלאה עד לסגירת מעגל. אך לאט מתבלטות שתי גיבורות הספר. הגר ולואי. שתי נשים דומות אחת לשנייה במראה, שהן כמו תמונת ראי אחת של השנייה כמו תאומות בהבדלים קטנים. לואי עשירה הגר פוטרה ולא ברור ממה היא מתקיימת. 
כך סובב המעגל הקטן עד שכל הדמויות האחרות מצטרפות לחבורה אחת שמבלה יחד במועדונים. 
לא ברור מה הייתה הכוונה של פרמנטו בעניין הדמיון הזה. מה הן משקפות. שתיהן נאורוטיות, אך בצורה שונה. גם הגברים לא לגמרי מעובדים. הם בעיקר נושאי זין. 
אני לא יודע אם הספר ארוטי באמת. אותי הוא לא חרמן. יש תיאורי זיונים בין התקפי היסטריה. זה היה יכול להיות משהו הרבה יותר מעניין.
 הספר מעניין מבחינה אנתרופולוגית כמעט. הוא ספר מאוד עצוב, ואם הוא מתאר את הדור בתיאור אנתרופולוגי ממשי, הוא עצוב עוד יותר. אם הסופרת הגר מיכאל נעמן והאחרים, אטומי הרגש ורודפי הזיונים במועדונים הם אכן תאור של דור הרי שזה דור מזוין כמו שכבר אביב גפן כתב.

תגובה אחת

  1. איריס אליה כהן

    לא הצלחתי להבין מה אתה חושב על הספר הזה.

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן