בעל למופת התיאטרון הקאמרי

המחזה "בעל למופת" של יהושע סובול הוא עיבוד ישראלי למחזה של אוסקר ווילד " בעל אידיאלי" סובול מחק את המרכיבים התקופתיים, הלשון והמנהגים והחידודים של ווילד וכתב מחזה מאוד ישראלי עד שכמעט אין צורך להזכיר שהוא עיבוד של מחזה אחר. 
אני יכול להבין שסובול רוצה להגיד משהו על המתרחש בארץ, בעיני המחזה פשטני ופושר למדי. 
קשה להאמין שאותו מחזאי שכתב את " גטו" המוצג באותו תיאטרון כתב גם את המחזה הזה והרי סובול איננו מחזאי הצריך להתחנף לקהל. .
 הדמויות אינן דמויות של ממש. כל אחת מסמלת את תכליתה. פיגורה. הטוב הרע והמכוער. 
המחזה סב סביב סגן שר , פוליטיקאי נקי כפיים ולא מושחת הנלחם להעביר חוק לאנרגיה ירוקה. לא שבאמת חשוב מה הוא רוצה. אין לזה חשיבות במחזה. במסיבת יום עצמאות מופיעה אישה המנסה לגרום לו לשנות את הצעתו כדי שמשקיעים לא יפסידו הון. היא סוחטת את הסכמתו לשינוי כשהיא אומרת לו שהיא יודעת על שחיתות שעשה בתחילת דרכו ואיש חוץ ממנה איננו יודע. ממחר בבוקר כבר לא יהיה הפוליטיקאי המוסרי והנקי.
 כמובן שכל עניין השחיתות סביב הון שלטון מדבר בצורה מאוד ישירה לצופים. 
מסובול הייתי מצפה למחזה מורכב ועמוק יותר, ממערכון שאיננו קומי ונמשך זמן רב. הבעיה היא שסובול לא כתב מערכון ולא פרודיה סאטירית, הוא התכוון ברצינות. 
איה קפלן קיבלה על עצמה את כוונת המחבר וביימה את ההצגה בצורה ישירה מאוד. לא היה לה שום רגע אותו יכלה להפוך לקומי של ממש, וכך גם הדריכה את השחקנים. 
לרוחב כל הבמה עומד איזה שולחן שאמנם מזיזים אותו מצד לצד כדי לסמן מקומות התרחשות, אך במשך רוב ההצגה אין בו שימוש של ממש, ולהפך, הוא מפריע לרגעים האינטימיים. הוא נמצא שם רק כי ברגעים האחרונים הוא הופך להיות במה עליה יעמדו כל המשתתפים כשגיבורנו יישא נאום ניצחון לאומה. 
מה שיש בהצגה והוא מהנה בחלקו הוא המשחק. 
יפתח קליין כפוליטיקאי מוכיח שהבשיל כשחקן. אם עד כה שיחק תפקידי משנה כאן הוא מוכיח שהפך לשחקן ראשי היכול לשאת הצגה על שכמו, חבל שהכתיבה לא נתנה לו להיאחז ביותר " בשר" 
אסתי קוסביצקי כרל"שית של השר עושה תפקיד טוב, היא היחידה שיש לה שורות טובות להיאחז בהן. 
תמר קינן, אשתו של השר הוא תפקיד מורכב יחסית העובר את השינוי במחזה. מברווזה נגררת אחרי בעלה בתחילת המחזה היא הופכת להיות חיה. חיית משפחה פוליטית. 
מיכל ינאי משחקת את גברת ההון הסחטנית. היא יפה. לבושה טוב, כיאה לנציגת הכסף הגדול. והיא עוברת היטב את המהמורות שהשאיר לה סובול. 
אקי אבני חביב כדרכו. יואב לוי ואסף גולדשטיין כאיש הביטחון והעיתונאים משתלבים בצוות. בידי שלמה ווישינסקי נפל התפקיד היחידי הכתוב מחוץ למסגרת. ההפסקה הקומית, וכשחקן מקצועי הוא עושה מה שמצפים ממנו.
 אני מניח שרוב הקהל יאהב ויזדהה עם המחזה. הוא מתרחש כאן ועכשיו. קל להלביש על הדמויות שמות מוכרים. 
ועדי עובדים יקנו את המחזה ואם יש לי חוש נבואי של שוטה, היא תזכה להצלחה קופתית, בדיוק מה שהתיאטרון זקוק לו, ולא תוסיף לא כבוד ולא איכות.
 כמה חבל שכל הכוחות הללו לא קיבלו חומרים יותר טובים. כי הרי ההשקעה בלשחק הצגה כזו איננו פחותה מלשחק סובול טוב. נתראה במחזה הבא שלו.