מסוק

                                   מסוק 

שנים חלמתי לטוס במסוק. 
מטוסים אני מכיר מבפנים.
 כמו שאני מכיר מבפנים עוד כמה דברים.
 תמיד נדמה שמכירים. 
רק מה שלא פגשת 
לא מיששת 
לא השתמשת
נשאר כסימן שאלה.
עברתי דרכים קצרות שנראו ארוכות. 
היו דברים אחדים שעברו עלי. 
הייתי במקומות. 
גשר על הסיין. 
אולי איזה ביגבן.
 אני בטוח שהיו שם דברים כאלה או אחרים. 
פרחים לג'ים מלך לטאה. 
חלמתי לטוס במסוק 
רק חיילים טסו בו. 
קצינים ומנהיגים. 
המלחמות שלי היו שונות. 
לא נחשבות לצורך טיסת מסוק.
לא היה מי שיראה לי עולם
מלמעלה. 
לא היה מי שיאסוף אותי תחת כנפיו. 
יצאתי למלחמה ההיא. 
לריחות הדלק הנשרף לגופים שלא נרחצו. 
לשמן ואבק השריפה. 
היו קטועי יד ורגל. 
היה אחד קטוע לב. 
סדוק מוח בראש שלם. 
וכשכבר הייתי שבר כלי 
וכשהוכנסתי תחת כנפיו 
לא ראיתי כנפיים. 
לא ראיתי בטן ציפור גדולה. 
הייתי גרגיר במערכת עיקול ציפורית. 
שטרטרה ותקתקה. 
כשכבר הייתי תחת כנפיה 
היא לא חיבקה אותי 
לא הרגיעה 
כנפיה הסתחררו ברעש מתכת נקרעת. 
ולא הייתה לי אם ולא אחות.
לא משכיח ולא מנחם.
 כשכבר טסתי במסוק הייתי מת.
 לא באמת אבל מת. . 
כשכבר טסתי במסוק הייתי מת. 
לא באמת 
הרי אני כותב אבל מת.