אזורי לחות שרלוטה רוש

 אני רוצה להתחיל בפרפראזה על אחד המשפטים המצוטטים ביותר מעולם הקולנוע "חזקו את חגורות הבטיחות שלכם, זו הולכת להיות קריאה סוערת". משפט מתוך הסרט "הכל אודות חוה" 
רוש כתבה ספר מבלי לברור מלים. אף מלה מכובסת לא מופיעה בספר. 
מי שהמלה כוס גורמת לו עקצוצי אי נוחות שלא יקרא לא את המאמר ובוודאי לא את הספר שהמלה הזו ועוד שכאלה מרוחות כמה וכמה פעמים בכל עמוד.
 הספר הוא על הכוס ונוזלי הגוף הניגרים ממנו וכמעט גם מעמודי הספר. נוזלים וריחות עד כמה שאפשר לנסות להגדיר ריח במלים. האם הספר פרובוקטיבי. תלוי בגישה שלנו לסוגי אמיתויות שלא מדברים עליהן בפומבי. 
גילוח המנוש, השפם הרגליים. מילא הרגליים ובתי שחי, גם אצלנו כבר צחקו מזה, אבל מנוש? האם הספר פורנוגראפי? אינני יודע להגדיר פורנוגרפיה בהקשר הזה. 
מצד אחד הוא בוטה בשפתו מצד שני מה כבר פורנוגראפי בתיאור מדויק של טחורים. התחת הוא תחת והטחורים טחורים. 
הלן גיבורת הספר חסרת מעצורים לשוניים ומיניים. והיא מדברת על הכל, והכל זה יותר ממה שנשים רבות תעזנה לחשוב עליו. 
לא רק שתספר על צעצועי מין, שכבר הפכו לחלק מהיום יום. כולנו חולפים כל יום על פני חנויות לאבזרי מין. אך אינני מכיר אף אישה אחרת, שגלעיני אבוקדו הם חלק משעשועיה. אולי יש נשים שמשתמשות באבוקדו אבל אף אחת לא סיפרה. 
הלן אוהבת את פרי האבוקדו ומגדלת לה צמחי אבוקדו. לדעתה להשאיר בכוס גלעין כזה לכמה שעות עוזר להנביט אותו יותר טוב אחר כך במים. 
שרלוטה רוש היא מגישת טלוויזיה פופולארית בגרמניה. הספר הוא אוטוביוגראפי בדרכו, כך היא אומרת. רציתי לכתוב על גוף האישה, לחשוף אותו. מישהו היה צריך לדבר במלים חדשות מהמקובלות ברחוב. להמציא מלים וכינויים חדשים. לקרוא לדגדגן "זנב החילזון" לשפתיים הפנימיות "כרבולת", "סהרוני וניל" לשפתיים החיצוניות. 
צריך לכתוב פעם על הצד המכוער של הגוף האנושי. נשים אובססיביות ניקיון ביחס לגופן והפרשותיו. גברים צריכים לדעת שכשהם שוכבים עם נשים הם יצטרכו להתמודד עם הלכלוך הזה. גברים אמרו לרוש שכמה מהקטעים היו סקסיים, אבל אפילו לא אישה אחת לא הגיבה ואמרה התחרמנתי. 
החלחלה הראשונה שאחזה נשים כשהפמיניסטיות המוקדמות אמרו להן לשים מראה בין רגליהן ולעשות הכרות קרובה יותר עם הכוס שלהן עברה מזמן. 
"מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי טחורים. לא סיפרתי על זה לאיש. טחורים זה עניין של זקנים. עם הזמן הטחורים גדלו לגודל כרובית." הכרובית לא מפריעה לה לקיים סקס אנאלי. היא רואה את עצמה מומחית בנושא מאז גיל חמש עשרה. אבל התנוחה האהובה עליה היא דוגי סטייל. היא על ארבע, הוא בא מאחורה, לשון במנוש, אף בתחת מוסתר על ידי הירקות. אף אחד עוד לא התלונן. 
היא דואגת לגלח אותו, הרי הוא איבר מיני המוצג לעיני אחרים אצלה. היא נוהגת לבדוק אותו בראי. מיני תרגילים אקרובאטיים. 
הגילוח הביא לה נוסף לכרובית גם פיסורה של פי הטבעת. קרע עור מעורר כאב ומצריך טיפול. היא מאשפזת את עצמה בבית חולים במחלקה הפרוקטולוגית. מחלקת תחת. שם תעבור ניתוח לקטימת הכרובית וכל גן הירק שהצטבר שם בינתיים. 
היא שוכבת על המיטה לבושה באותו חלוק המכסה רק את הצד הקדמי של הגוף ופתוח לעולם בצד האחורי. מכיוון שאיננה יכולה לשכב אלא מקופלת על צידה, היא מעדיפה לשכב עם פניה לקיר והתחת לכיוון המסדרון. כל מי שעובר במסדרון מציץ לתחת שלה. 
היא איננה שומרת במיוחד על ההיגיינה של המנוש שלה. היא מעדיפה שהוא ידיף ריח דם דרך מכנסי ג'ינס, כך שגברים חובבי ריח מנוש יימשכו אליה בתת מודע שלהם. המנוש כאפקט בושם. 
נשים למדו למחות את הריח הטבעי שלהן. הן מתיזות על עצמן בושם כל הזמן. גם אחרי שהן מחרבנות בשירותים ציבוריים. הלן מעדיפה את ריח הקקי הישן. 
היא מעדיפה להכניס אצבע למנוש ולמרוח את הסמגמה שלה מאחרי האוזניים. ובכלל, היא אוהבת את ההפרשות שלה. 
היא אוהבת גם כשזרע מתייבש עליה אחרי סקס. למה לרוץ להתרחץ? אם מישהו נגעל מזין, כוס זרע או סמגמה מוטב כבר לוותר על סקס. טמטום. 
עכשיו נכנס לחייה רובין. האח שייטפל בה בבית החולים. אחרי הניתוח, רובין יודע על התחת שלה יותר ממנה. הוא כבר ראה אותו והיא עוד לא. כדי לעשות הכרות עם התחת החדש שלה היא מבקשת מאמה שתביא לה מצלמה. 
כדי לנתק את שרשרת הבנות הבכורות המופרעות במשפחתה עושה הלן, מיד כשמלאו לה שמונה עשרה ולא נצרכה לאישור משפחתי, ניתוח עיקור. לה לא תצא בת בכורה, ואמה לא תהייה סבתא. היא תגדל רק אבוקדו שיצא לה מהמנוש. 
הוריה של הלן התגרשו לפני שנים, היא עדיין מקווה שתצליח להחזיר אותם אחד לשני. היא לא מבינה למה הורה אחד מלכלך על ההורה השני. הרי הוא מעליב גם את הילד שהוא חצי חצי. ילדים שאימא שלהם לכלכה על אבא שלהם מתחילים אחר כך לנקום באימא. בשביל מה את צריכה מצלמה בבית חולים, שואלת אמה. צריך לצלם גם את רגעי העצב והאבל. הילדים שלך ישמחו לראות את תמונות הניתוח הזה באלבום המשפחתי….. 
רובין עוזר לה לצלם את התחת. ומה שהיא רואה זה שכעת יש לה יותר חור מתחת. 
לאט מתחילים לגלות עוד פרטים על הלן. חלקם לא מפתיעים חלקם קשים. כשהייתה ילדה היו לה ריסים יפים מדי, אמה או מתוך קנאה או אמונה תפלה גוזרת לה את הריסים שלא גדלו מאז. 
הלן לא תמיד מבדילה בין מציאות להזיות, לא מאז שהתחילה להשתמש בסמים בגיל מוקדם. 
זיכרון עמום אחר ולא לגמרי בטוח שאמה ניסתה להרוג ולהתאבד יחד עם אחיה הקטן בשאיפת גז. אמה ההולכת ומצטיירת כאישה לא ממש בריאה בנפשה מצליחה לערער את בטחונה בדברים שקרו בבית ולהפוך מציאות לחלום. היא לא נתנה לה אפשרות לשאול אם גזרה לה את ריסיה מרוב קנאה, ואם החליטה למות עם אחיה, למה לא לקחה גם אותה. הכל הפך לחלום בלהות. 
היא לא מצליחה לפענח את התמונות שצילם רובין. היא מראה אותן לפרופסור שניתח אותה והוא נראה כאילו הוא מלא גועל. גם הוא לא יזהה מה מצולם. אולי בזמן הניתוח הוא מסתכל אבל אחרי הוא לא רוצה לדעת הוא לא בירך לשלום את החור תחת שעבד עליו. הוא אפילו לא רוצה לראות אותו יותר. 
הלן מעבירה אותנו את שלבי ההחלמה שלה. הכאבים. היכולת לחרבן או לעצור גזים. וכל דבר מזכיר לה משהו אחר, בעיקר כל מני זיונים שהיו לה בעבר. כרגע זיונים בתחת. 
כשהיא הולכת לעשות סקס אנאלי היא תמיד שואלת מראש, עם או בלי רוטב שוקולד. יש גברים שמחרמן אותם להוציא בזין שלהם חרא ויש כאלה שלא. 
בין לבין היא מנסה לתמרן את שעות הביקור אצלה כך שאביה ואמה יגיעו באותה שעה, יהיו שוב באותו חדר יחד ויגלו את אהבתם מחדש. אלה שאמה איננה מדייקת ובאה מאוחר מדי. 
עכשיו הגיע תורו של המחזור. היא אוהבת פיראטים שנועצים את חרבם בים האדום. היא אוהבת שיורדים לה בזמן המחזור. היא אוהבת לנשק את הגבר שפיו מלא מדמה, כך מתמלא גם פיה, כמו שני זאבים שאכלו יחד. היא אוהבת את טעם הדם. 
בגיל שמונה עשרה, כשנעשתה עצמאית התחילה ללכת גם לבתי זונות, להמשיך לחקור את הגוף הנשי אצל אחרות. אבל היא לא רק מביטה פנימה למנוש, היא מקיימת יחסי מין גם עם נשים למרות שזין חביב עליה יותר. כך נמשכת הלאה סאגת התחת והזיונים. 
תמיד הייתה לי תחושה שבגרמנית כל מה שקשור למין נשמע יותר וולגרי משפות אחרות. נדמה לי ששרלוטה ראש עושה קצת צחוק מהוולגריות הזו ומעמידה מולה מראה של מלים. 
יש בספר קטעים שהם באמת לא לבעלי קיבה רגישה. קטעים שעשויים לגרום בחילה, ובכל זאת הם חלק כל כך אינטגראלי מהסיפור המוזר הזה והכתיבה יוצאת הדופן שאפשר לעבור אותם בשלום. מעניין איך תגבנה נשים לספר הזה. האם הוא ישחרר בהן משהו, ילמד אותן התייחסות חדשה או ימלאו גועל. 
אף אחד, לא אישה ולא גבר לא יישאר אדיש לספר, אם רק לא יזרוק אותו מהיד אחרי העמודים הראשונים. 
הספר איננו פורנוגראפי כי איננו מגרה כהוא זה. נכון שמתוארים בו יחסי מין לרוב, שונים ומשונים אך הכתיבה איננה ארוטית. 
באופן מופרע, והספר הרי כמעט מופרע, זהו מדריך חדש לגוף האישה, על כל מה שיש בו. החורים המיצים והריחות. 
איך להגדיר את הספר הזה. אני חייב להודות שמעבר לכל מיני התנגדויות ותחושות קבס בסופו של דבר נהניתי ממנו, גם אם בצורה קצת חולנית. 
הספר די מצחיק בכמה מקומות, וזו מבוכה נוספת, לצחוק בכזה ספר, אז כן, צחקתי. ולא התעלמתי גם מהחלק הנוגע ללב בשיגעון של הלן. ספר מוזר, שובב אם תרצו, אחר ומעניין. ——————————————————————————–