קראתי ראיתי סוקר תרבות

יש להם בעיר הזו, במקום הקטן הזה, ארבע כרכרות שחורות ללוויות. אני מכיר אותן. את כולן. אחת מהן מפוארת, מכוסה פרוכת וגדילים, היא מיועדת למיוחסים. שלושת האחרות פשוטות יותר, בלי סימני זיהוי מיוחדים, ובכל זאת אני מבדיל ביניהן היטב.  אני לא זוכר שראיתי אותן בימים הראשונים שלנו כאן. אולי לא שמתי לב. הייתי עסוק מדי בשקט ובטוב שירד עלינו. מצאתי ...

  כשהלך לא השאיר מכתב. השאיר רק פתק, כתב. אני רוצה, חפץ, צריך. פתק, כתב יד. ניר תלוש. זיכרון מרעיד, כואב חלוש. השארתי פתק כתב. גם אני רוצה, חפץ. רק שהוא לא ראה. כבר לא היה. לא קרא. יהיה לך טוב, אני אתי. לי, יהיה לי. כולי שלי. אני לבדי.  

על הניר, כשקוראים את רעיון המחזה הוא נשמע מבטיח לעניין. אישה נעלמת ליומיים עוברת סדרת מפגשים ומגלה את עצמה. במחזה על הבמה הדברים עובדים קצת פחות טוב, והמחזה מתגלה בחולשתו היחסית.  סיימון סטיבנס המחזאי אמר שהושפע מהמחזאות היוונית, לצערי הוא לא הצליח לתת למחזה את העומק של אותם מחזות עתיקים. המחזה בנוי על סדרה של סצנות קטנות, מפגשים עם אנשים ...