תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…

הסחלב בעציץ על עדן חלוני, היעלמותו הפתאומית ואבי, שהיה איש נדיר וחשבתי שיחיה לנצח   נדמה שכל מה שנדיר אחר כך נכחד מהר      

    מִי הִמְצִיא אוֹתָנוּ בְּיַחַד-לְבַד כְּאִילוּ יֵשׁ אֱלֹהִים בְּכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אֲפִלּוּ לַחֹשֶׁךְ מַגִּיעַ לִפְגֹּשׁ פְּנֵי-חָבֵר  בָּפְייס, וְלֹא יֹאבַד בָּדד בַּפַּחַד- לַיִּל   אִם נוֹדֶה בְּכָךְ וְאִם לָאו- שָׁלֶכֶת הַמַחְשׁבה הָאֱנוֹשִׁית חוֹלפֶת בְּאוֹקְיָנוֹס שֶׁל אֲוִיר. סטטוסים מִתְרוֹצְצִים, אחד אחד בְּאִישׁוֹנֵי מסך.  רָחוֹק הוֹפֵךְ קָרוֹב   חוֹלפֶת עוד שָׁעָה בְּמַעֲרֻמֶיהָ- עֶרְוַת הַבְּיַחַד-לְבַד   או כמו כֹּל שׁוּרָה מְשׁוּרָתִי הַמיַבֵּבֵת בְּרֹאשׁ חוּצוֹת. ...

  כנראה זו אני שוכבת על המיטה לצד הכאב. זרה לאשה הזרה   הוא הלך אליה וליטף אותה בדיבור צמחוני, נתן לה בָּורוד וריסס את גופה העירום בשאנל רייחני הבטיח שיהיה לעולם הגבעול שלה   והרי זה מה שאמר גם לי. שיהיה הקפה של הבקר והערב, אחר כך יעשן את העלים, ישכח את עצמו במקום אחר וגם אני כבר צמחונית, ...

אל-עריש (תחילת שנות השמונים)   דְּקָלִים גְּבוֹהִים, אֶשְׁכּוֹלוֹת תְּמָרִים כְּתֻמִּים, דַּיָגִים עֲמֵלִים עַל הַחוֹף, בָּתִּים מִלִבְנֵי-בֹּץ, כְּבִישׁ אַסְפַלְט אֶחָד.   חשבנו שֶׁבָּעִיר יש מָזוֹר ארוז על מדַּפִים, נגד איבה. בית-מרקחת עם קֻפְסָאוֹת פַּח-חֲלוּדוֹת, עלים יבשים וְאַבְקוֹת, כמו חול     הַבְּדּוּאִים מַאֲמִינִים בִּלְחָשִׁים, אבל גִ'ינִים לא מפחדים מצבע חלונות בטורקיז.   בבסיס הממשל שלנו, נשמעו צְרָחוֹת של יַלְדָּה, אולי רוֹעַת- ...

    "אִישׁ אֵינוֹ יָשֵׁן בַּשָּׁמַיִם. אַף אֶחָד, אַף אֶחָד." (מתוך השיר "עיר חסרת חלום", פדריקו גרסיה לורקה)   בְּיוֹם רָעָה, הִשִׂיא שָׁלִיחַ אֶת סָבָתִי בַּת הַשְּׁמוֹנִים, מֵחֶדֶר הַמִּיּוּן אֶל מַחְלֶקֶת כֹּל הַתְּשׁוּשִׁים. עוֹד הוּא יָגֵע בְּנַפְתּוּלֵי הַפְּרוֹזְדּוֹרִים וְאָבַד שְׁמָהּ לְעוֹלָמִים. בּוֹ בַּזְּמַן, עַל שֻׁלְחָן הַנִּתּוּחִים בֻּתְּרָה בִּטְנִי בְּאִזְמֵלִים וּשְׁעַת הַמָּוֶת נִרְשֶׁמָה בָּיּוֹמָנִים. הִמְתִּינָה לִי רוּחַ סָבָתִי וְאַמְרָה: "אַתְּ לֹא ...

   חוֹר שָׁחֹר אוֹהֵב אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁל עַצְמוֹ. הוּא בוֹלֵעַ כָּל מַה שֶּׁנִּקְלַע לָלוֹעַ שלוֹ. כְּמוֹ הַדָּג וְיוֹנָה   פַּעַם חָיִיתִי לְלֹא  פַּחַד וְלֹא הִרְהַרְתִּי בִּגְבוּלוֹת,  אךְ כְּשֶׁקָפַצְתִּי גָּבֹהּ מִחוּץ לַגִיגִית שֶׁלִי, וְלִבִּי עֵירוֹם, נִדְהַמְתִּי לְגַלּוֹת שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם וּמלוֹאוֹ שֶׁל בּוֹלְעָנִים וְנִבְלַעִים, חוֹרִים שְׁחוֹרִים מְתַעְתְּעִים וּבְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן אינָם אוֹהֲבֵי-מֶרְחָק                                                                                                                    

  רָאִיתִי אֲנָשִׁים, מְשׁוֹטְטִים בָּרְחוֹבוֹת, וְלֹא-פֶּלֶא שֶׁמוֹרָד גַּבָּם מתְפַצֵּל לִלְחָיַיִם, בְּהִפּוּך זֵהֶה, כְּמוֹ זֶּה שֶׁל פָּרְצוּפם. (בְּקִיצוּר: פָּרְצוּף תַּחַת-מְיֻחָס)   רַגְלֵיהֶם דַּקּוֹת וְארוּכּוֹת,    יִתָּכֵן נִמְתָּחוֹת לַגַּעַת בָּשָׁמַיִם, לִקְטוֹף בְּרָכוֹת. וְהֲרֵי זֶה לֹא מִשׁוּם שֶׁהֶם מְדוֹר הַנפִילִים. נִדְּמֶה, שֶׁהֶם מִטַמְטְמִים, מִתַמְמִים, כִּבְיָּכוֹל שְׁלִיחֵי אוֹר, מָסְתִירִים הָיֹה הָיָה לְפִּרְחֵי יָּלְדָה קטָנה   אפִילוּ קוֹל אֱלֹהִים מִתְהלֵךְ בְּבוֹשת פָּנִים, לָבוּשׁ עֲלֵה תְּאֵנָה בָּגַנִים ...

לַיְלָה, כֻּלָּם יְשָׁנִים, נראה כְּאִילוּ הַאֲוִיר נְטוּל מַחְשָׁבוֹת, עָשָׁן מְּכוֹנִיּוֹת מַמְתִּין לְהִתְאַבְּקוּת הַמָּחָר. בכי עוֹלֵל רָעֵב, בָּבִּנְין מוּל, חוֹצֶב בְּעוֹרְקַי,    עֲטַלֵּפִים מְעוֹפְפִים מֵעֵץ הפיקוס אֶל הַחוֹשך הַעִיוֵר, אני שומעת בַּקְבּוּק עָרָק רֵיק מִתְגַּלְגֵּל בּמוֹרָד הָרְחוֹב, בתל אביב, רֵיחַ יַעֲרַת הַדְּבַשׁ תמיד מהוּל בְּריחַ שֶׁתֶן כְּלָבִים   אצלי בחדר, מְנוֹרַת הַשֻּׁלְחָן מְאִירָה עַל נְיָר הַמִּכְתָּבִים, רָצִיתִי לִכְתוֹב לךָ שֶׁשְׁנָתִי חוֹרֶקֶת, ...

א צְוָחוֹת קְטוּעוֹת בּוֹקעוֹת עד אוֹר הַחשֶׁךְ, הִיא רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ,   בָּעוֹמֶק וּבַרוֹחַב לִפְקֹחַ   צֹהר לנולד. להיוולד אלוהים , אוקיאנוס, כפי שכבר נולדה.     בַּת-אַלְמָוֶת תשאב כוֹחוֹת מְמִכְרוֹת הַרוח.   תְּמַלְמֵל כמו חָתוּל שנפל לְמים – "הַמָוֶת מַפְסִיד!"   ב עיניים חסרות שפתיים, שבע נשמות חתול, שבעים צדיקים כמעט, כמעט היינו בני אדם, מרחק זָעוּם, על גבול האור אנו מדשדשים בחֲשֵׁכָה.   ...

לא חָטָאתִי כְּשֶׁמִלוֹתַי שקוּפוֹת. בְּעוֹלָם מלא בִּרְדִידוּת, מִדְבָּר צִיָה,    כבר לא מבִיךְ. כמעט רציתי לוֹמַר: "משוררת אִלֵמֶת " כלומר: כְּנִיעָה לַקְלַסְתֵּר, הֵד שְׁמִי, דְמוּתִי הַצִּיבּוּרִית. שְׁטֻיוֹת. הַכֹּל שְׁטֻיוֹת. בעצם זוֹ שִׂיחָה של אִי-הֲבָנָה אני לא מוֹדָה, לא אמרתִי מִילָה