תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…

    לבשתי את הלב הקרוע על דש צווארון השמלה. זה דיי קרוב לבית שלו.   לו היה לו עֵד לכל מה שהיה, אדם אחד, עֵד שזוכר, שאוהב.   יכולתי להחזירוֹ למקומו. הוא היה הופך ללב קונבציונאלי, לעֵד, למשקיף מרחוק על הטילים הביו-כימים, שמשגר המוח שלי   והופך אותו לקרבן        

    משיח לא מצלצל הוא עסוק עכשיו… אני לא סתם לא כאן. לפעמים אני שבויה בחולי ובכאבים… ממתינה לו       *גלויה משנות ה- 60

  הִתְכַּנָּסְנוּ כָּאן הַיּוֹם לְהוֹדוֹת, לַהַלֵּל וּלְשֶׁבַח אֶת כָּל הַמִּלִּים אֲשֶׁר מִצְטָרְפוֹת אֶל שׁוּרוֹת הַשִּׁירִים.   בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּלָּה מְבַקֶּשֶׁת לְהִתְנַדֵּב, לְבַטֵּא דְּבַר מָה  – הִיא מְבֹרֶכֶת, לוֹקַחַת עַל עָצְמָה אַחֲרָיוּת לְשַׁעֲשַׁע אֶת קָהָל הַיַּעַד הַמַּשְׁקִיעָן, שֶׁמַּגִּיעַ לְעַרְבֵי הַקְרָאָה סָבִיב לַבָּמָה.   בָּרוּר לְכֻלָּנוּ שֶׁכֹּל חָרוּז וּמִשְׁפָּט יָגֵן עַל כְּלָלֵי הַפּוֹאֵטִיקָה, וִיהֵא לָכִיד.   מִלִּים שֶׁיְּבַקְּשׁוּ לְגַדֵּל זָקָן יַחְתְּמוּ מֵרֹאשׁ ...

צריך להכריז על בקר בהיר, יום שכולו שיר הלל. לא רק "יזכור" לאלו שכבר מתו אלא הילולה לכל מי שחי. גם לפרחים שנקטפו לאגרטל   אפילו למות זו לא בחירה. ואני מכירה את הצד האפל של היום הבהיר   Good Morning V  

  חָיִיתִי כְּדָּג, בָּלַעְתִּי רַק מַיִם, וְלֹא הִרְהַרְתִּי בִּיחסים. יוֹם אֶחָד, קָפַצְתִּי גָּבֹהַּ מחוּץ לַבְּריכה. נִדְהַמְתִּי כשמעתי גבר אומר: "אֲנִי מַכִּיר לֹא מְעַט מְשׁוֹרְרוֹת שההתאהבויות שֶׁהֵן מאבהבות הֵן הַדֶּלֶק לְשִׁרַתָּן".   והיא לחשה לו: "לֹא, אֲנִי לֹא תּמִיד מְשׁוֹרֶרֶת. אַתָּה לֹא חָבִית דֶּלֶק, וְלֹא אֶקְשֹׁר אוֹתְךָ לְעֵץ בְּגִנָּה   בְּלוּפּ, בְּלוּפּ, כֵּן!, שְׁתֵּי כַּפִּיוֹת זֶה סֻכָּר         ...

  אדי   הַשַּׁד הַשְּׂמָאלִי מֻקְדָּשׁ לְךָ אֲהוּבִי, אֶת הַיְמָנִי אֶתֵּן לְךָ בְּנִי. ולך אדי, אֲנִי תּוֹרֶמֶת מספר מילים,     מִלִּים מִלֵּב הַחֲדָרִים: בקושי יש לי קוטג'                    

כשהיה ליבי במזרח, שקע כֹל כולי בתובנות. תרגלתי עמידת ראש עד שיכולתי לגעת, עם הרגליים, בהווה!.   איך בלי וויכוחים מיותרים הפכתי, בכל רגע, את השעון לזמן ייחודי- עכשיו!   כשנחתו מהמזרח, כל הגופים ואני, ושבנו אל המערב, נכזבת הייתי לגלות שנכשלתי, נכשלתי בהוויית ההווה שלי   על כן עלי לספר לעצמי, אפילו להמציא את הסיפור שאני רוצה לספר לעצמי ...

    יכולתי לחשוב שאומנות האבסטרקט, או ג'ז, מובנים לי ולכולם.   כמו עכשיו- בסכ"ה נראה שיש חיבור, מפגש, פיסות של קולאג'   אולי גם האוטוביוגרפייה האישית, זו יצירה רב-ממדית, פאזל שנאסף להוויה אבסטראקטית כל עוד נותר דבר מה שאינו מובן   גם אלוהים אוהב להיות נסתר