תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…

        נחלצנו מקליפות ושֶׁמֶן אֶתֶרִי הִשְׁתַּחְרֵר ריפרף באוויר   פֶּלַח פֶּלַח שכבנו עֵירֹמים, בַּקְבוקונִים חֲבוּקִים, נושקים.   נכנסנו להיכל הלוע, רקדנו יחדיו בקצב מתגבר עד שנִסְחָטנו לְמיץ והחלקנו לַעולמות   במורד הושט, מעבר לזיכרון של פלח תפוז                    

     לרוע מזלה היא אֵם לכודה, בשמירה על פרי הבֻסתנים ואסור שתתעורר לדעת שהיא אני     בועות אַשְׁמה נאספות במקלעת טבורהּ ואין לה שֵׂכל לזעֹק כשתותים מדממים בשדה שלה   האב, עבר למגרש אחר, ללכד עוד אם, כמוני- אשה וטפשה          

    הוא עזב אותי בחדר לבד ואת הכאב על המיטה. וילון הסטן התנופף ברוח, אורות המטרו הבהבו, רעש חתוך קרונות על הפסים   כנראה זו הייתי אני לצד הכאב, כאילו זרה לעצמי, לאשה שזעקה.   עכשיו שוכבת בוהה בכאב שלו, שלה, שלי                      

  צילמתי והבאתי…

  * \ Stephen Crane   Ay, workman, make me a dream, A dream for my love. Cunningly weave sunlight, Breezes, and flowers. Let it be of the cloth of meadows. And – good workman— And let there be a man walking thereon.       * / סטפן קראן   הֵי, אַתָּה אֻמָּן הַיְצִירָה – צֹר לִי חֲלוֹם לָאַהוּבִי. ...

        את בוחרת אפיק כדי להאסף אל הים אך את כמו שרש –  שתולה על גדת הנחל          

            חציתי אוקינוס, עד ניו-יורק, ברוקלין, אחר כך לוס אנג'לס, חמש שנים, ואז לעזאזל, אבא קרא לי. חזרתי מלאת חיים, חשבתי שמעתה יהפכו החלומות למציאות ויהיה קל במודעות הדרושים. אולי זו הייתה הפעם הראשונה שרציתי להיות פרקטית להיות גבר. שלחתי קורות חיים והמתנתי  כמו כולם בתחנת האוטובוס לא מרגישים לבד, כאילו יש איזה כיוון, או ...

    לו יכולתי להרחיב את זוית הראיה לרוחב היום והליִל לתפוס את החושך נבלע לתוך האור. זו הייתה יכולה להיות נקודת מפגש לשלשתינו: לזבוב לך ולי, תאר לך אהובי, לרגעים היינו עומדים שם קפואים, על קו האופק כמו שלשה בעלי כנף בלתי נתפסים    

  *עבודת מחשב עם צילומים של רינה פיאלקוב ז"ל (אמא)